החלטה בתיק בשא 150369/08 - פסקדין

1.         המשיבים הינם בעלי חלק מהזכויות בבניין ברח' דוד המלך 1 בתל אביב. (להלן "הבנין").

2.         המשיבים הגישו תביעה למניעת בניה, הכשרה או הפעלה של פאב או כל עסק אחר החורג מהשימוש המותר עפ"י דין, בקומת המרתף של הבניין. התביעה הוגשה כנגד בעלי הזכויות בקומת המרתף של הבניין.

3.         עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה, וזה ניתן, במעמד צד אחד. (בש"א 180916/07).

4.         בדיון שנערך במעמד הצדדים לאותה בקשה, הובהר למשיבים שם כי עו"ד קניר ייצגני בהליך משפטי בעבר. חרף זאת, השאירו המשיבים לשיקול דעת בית המשפט, האם לפסול עצמו מלישב לדין.

            מכיוון שכך, בהעדר התנגדות, דנתי בבקשה.

5.         בהחלטתי מיום 23.12.07 הותרתי צו המניעה על כנו, בהתבססי, בין היתר, על תמונות שהוצגו לפניי המעידות על עבודות בניה, פתיחת פתח בשטח משותף וכל זאת, ללא היתר חוקי.

6.         הבקשה המונחת לפניי עתה (בש"א 150369/08) הוגשה ע"י משיבים נוספים לצו המניעה, שצירופם התבקש בשלב מאוחר יותר. בבקשה, עותרים האחרונים לביטול צו המניעה, כמו גם לפסילתי מלישב בדין,(להלן יכונו: " המבקשים").

7.         לטענת המבקשים שכרו את קומת המרתף בבניין והינם  מבצעים שם עבודות שיפוץ פנימי שאינו נדרש היתר בנייה.

            ואולם, בתצהירם הודו המבקשים כי פתחו פתח יציאה בגג הפלסטיק של המרתף, הקימו מבוא ממוגן מוגבה וזמני, המהווה את דלת היציאה והכניסה לנכס ששכרו, הציבו מדרגות פנימיות במרתף, להקלת פינוי הפסולת והכנסת חומרי השיפוץ. לטענתם, מתכוונים הינם לסגור את הפתח ולסלק את המדרגות עם תום השיפוץ, ולחלופין אם יעמוד על כך בית המשפט - לאלתר!

8.         עוד טוענים המבקשים כי הם מתכוונים לבקש רישיון עסק, וכל עוד לא יינתן, ישתמשו במושכר שימוש חוקי בלבד.

9.         בתגובת המשיבים מצאתי כי ביום 3.12.07 הוצא צו הריסה מנהלי בגין בניית המדרגות והקירוי שמעליהן, וכי הוא בוצע, ע"י עיריית תל-אביב לפני מספר ימים.

דיון

10.       בכל הנוגע לפסילתי מלישב לדין, אינני מקבלת הבקשה.

            המשיב 2 הינו אחד המשיבים, והיכרותי המקצועית עימו הסתיימה לפני שנים. בנסיבות אלו, לא קיים חשש למשוא פנים בניהול המשפט. ר' דברי כב' הנשיאה בייניש בע"א 8124/06 פלוני נ' פלוני תק-על 2007(1), 3238 ,עמ' 3240:

"בערעור מציין המערער כי עילת הפסלות המרכזית היא חשש ממשי לשיתוף פעולה בין השופטת ובא-כוח המשיב, הנובע ככל הנראה מהעובדה שהשופטת עבדה במשרד בא-כוח המשיב עובר למינויה כשופטת. כפי שציין בית המשפט בהחלטתו, וכפי שכבר נקבע בפרשת מגדל, עצם העובדה שהשופטת הועסקה באותו משרד המייצג את המשיב אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילתה מליישב בדין. יש לבחון בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 4511/01 אבקסיס נ' נח, פ"ד נה(5) 97; יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 248, 250). במקרה הנוכחי, הועסקה השופטת במשרד עורכי הדין שמטפל בעניינו של המשיב, אולם לבד מעובדה זו אין בנסיבות המקרה טענה המקימה לכאורה עילה לפסילתה של השופטת. מאז עזבה השופטת את המשרד חלפו כעשר שנים, מן הסתם לא עסקה השופטת בעניינם של הצדדים במסגרת עבודתה במשרד, ואין טענה או אינדיקציה כלשהי לקשר עסקי או כלכלי הנמשך עם השופטת לאחר עזיבתה את המשרד... מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת המסקנה כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); מרזל, בעמ' 85-84)..".

            " בענייני הכרות גרידא אין להפריז ואין להיתפס לנטיה לפסילה עצמית" כתב כב' הנשיא (בדימוס) שמגר, והנני מקבלת קביעה זו ובשל כך דחיתי הבקשה.

11.       צו המניעה

התנאים למתן הסעד הזמני קבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 :

362. בקשה לסעד זמני