החלטה בתיק בשא 14853/06 - פסקדין

1.         בפני בקשת המבקשת לפטור אותה מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון הכרוכים בהגשת ערעור על פסק דין של בימ"ש השלום בחיפה, (כב' הש' מ. רניאל), אשר ניתנה ביום 5.6.06 בת.א. 6414/05. 

נימוקי הבקשה מושתתים על מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת, אשר אין ביכולתה לשלם את האגרה הכרוכה בהגשת הערעור ואף לא להפקיד ערבון כנדרש.

2.         המשיבה 1 מתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים:

א. המבקשת לא העמידה תשתית ראייתית מספקת לחוסר יכולתה הכלכלית לתשלום האגרה. לפי תקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח - 1987 (להלן: התקנות) על המבקשת פטור מאגרה לשכנע את ביהמ"ש בקיומם של שני תנאים מצטברים, האחד כי אין ביכולתה לשלם את האגרה, והשני כי ההליך בגינו מתבקש פטור מאגרה מגלה עילה. גם בהתמלא שני תנאים אלה עדיין מוסמך ביהמ"ש לדחות את הבקשה.

ב. התצהיר של המבקשת חייב להכיל פרטים מלאים ומהימנים באשר למקורות הכנסתה והכנסות בני משפחתה הקרובים, רכושה הכספי ורכושה בעין, אסמכתאות לכל הנטען, דפי חשבון ומידע על חסכונות ופקדונות. בהעדר פרטים כאמור לא נתמלאו הדרישות הקבועות בתקנה 13 לתקנות.

ג. בנוסף לכך, על המבקש פטור מאגרה מוטל הנטל לשכנע את ביהמ"ש כי מיצה את כל האפשרויות לגיוס הסכומים הדרושים לתשלום האגרה מסביבתו הקרובה או בדרך של קבלת הלוואה או מימוש נכסים.

ד. המבקשת לא עמדה בתנאים להוכחה של העדר יכולתה לשלם את האגרה. תצהירה אינו כולל את כל הפרטים הנדרשים, לבקשה לא צורפה תעודה של הלשכה לסיוע משפטי, אשר לפי תקנה 13(ב) יש בה כדי להוות ראייה לכאורה לכך שאין ביכולתה לשלם את האגרה, ולא צורפו מסמכים מספיקים אשר יאמתו את יכולתה הכלכלית.

כעולה מהבקשה, המבקשת משתכרת מעבודתה בממוצע סך של 12,721 ש"ח ברוטו, ולא צריכה להיות לה מניעה לשלם אגרה בסך של 1,167 ש"ח.

ה. המבקשת מיוצגת על ידי עורך דין פרטי, וחזקה על מי שידו משגת לממן ייצוג על ידי עורך דין, שיכול לשלם אף את אגרת בית המשפט.

ו. מכל האמור לעיל עולה כי המבקשת לא הוכיחה העדר יכולת מוחלט לתשלום האגרה.

משמעותו של מתן הפטור הוא הטלת ההוצאות המשפטיות של המבקשת על קופת הציבור, והפטור נועד להיות מוצא האחרון ממנו יכול להנות רק מבקש שישכנע את ביהמ"ש לא רק שאין ביכולתו לשלם את האגרה, אלא גם שאינו יכול לגייס את הסכום הדרוש על ידי מימוש נכסים, נטילת הלוואות מוסדיות והסתייעות בסביבתו הקרובה.

3.         המשיבה 2 מתנגדת לבקשה מפטור מאגרה ומערבון מהנימוקים הבאים:

א. המשיבה 2 מעלה בתגובתה נימוקים דומים לנימוקי המשיבה 1 לעניין האגרה, ומוסיפה כי המבקשת אף לא מסרה בבקשתה כי היא מקבלת בונוסים ממקום עבודתה, וכי במחצית שנת 06' שולם לה שכר חד פעמי בסך 18,660 ש"ח.

ב. באשר לפטור מערבון, המבקשת לא התייחסה כלל לסיכויי הערעור הנמוכים של פסק הדין של בית המשפט קמא, המבוסס על ממצאים עובדתיים.

בימ"ש קמא הציע למבקשת למשוך תביעתה ללא חיוב בהוצאות, אך היא סירבה. משכך, נערך הליך שלם של הוכחות וסיכומים בגין תביעה של כ-10,000 ש"ח בלבד.

טענת התביעה העיקרית של המבקשת היא כי לא ידעה על היטלי הפיתוח שדרשה ממנה העירייה טרם מכירת דירתה, וכי לו ידעה אודותיהם, היתה מתמחרת את מחיר המכירה באופן שונה, נדחתה באופן חד משמעי על ידי ביהמ"ש קמא, אשר קבע כי המבקשת נמנעה במתכוון מבדיקת חובותיה לעירייה, על אף שהופנתה לעשות כן, כי מחיר הדירה אינו נמוך ממחיר השוק והיטלי הפיתוח שנדרשו אינם עולים על 2.5% ממחיר הדירה.

ג. גרירתה של המשיבה 2 להליכים משפטיים מתמשכים על תביעה זו מאלצת אותה להסתייע בשירותים משפטיים שעלויותיהם בצידם, ומידת הצדק מחייבת לשמור על זכויותיו של המשיב, שלא ייצא מופסד אם הערעור יידחה.

4.         המבקשת הגיבה לתגובות המשיבות וטענה כי משכורתה נמוכה מהנטען, הוצאותיה רבות, היא נאלצה לקחת הלוואות גדולות, ועל דירתה רובצת משכנתא. לכן אין ממש בטענות המשיבות כי היא מסוגלת לשלם את האגרה והערבון. המבקשת היא אם חד הורית, אשר בני משפחתה האחרים מצויים בארגנטינה, ואין לה כתובת לקבלת הלוואות. לטענתה, תעודה מהסיוע המשפטי אינה מהווה תנאי סף או הכרחי לקבלת פטור מתשלום אגרה.

            בנוסף לכך, המבקשת שילמה את ההוצאות שנפסקו על ידי בימ"ש השלום, ובפועל אין חשש כי אם יידחה הערעור לא תוכל המשיבה להפרע ממנה.