החלטה בתיק בשא 1475/06 - פסקדין

1.         זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין נשוא הערעור, שניתן בבית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת דלה - מוסא נבילה) ביום 17.11.05, לפיו, נתקבלה תביעת המשיב ונקבע, כי על המבקש לשלם למשיב פיצוי כספי בגין הפרת חוזה השכירות שנכרת ביניהם בסך של 258,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

המבקש ביקש מבית משפט קמא לעכב את ביצועו של פסק הדין, אך בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 7.2.06.

2.         בבקשתו דנן טוען המבקש, כי סיכויי הערעור להתקבל הינם טובים, שכן בפסק הדין התעלם בית משפט קמא מחלק מטענותיו ולא ביצע ניתוח של העובדות כנדרש ואי עיכוב פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך, שכן מדובר בתשלום סכום עתק העומד על סך 425,375 ש"ח (בהתאם לתיק ההוצל"פ), בעוד שהמשיב אינו גוף כלכלי איתן אלא אדם פרטי, שיתקשה להשיב את הסכום במידה והערעור יתקבל. עוד טוען המבקש, כי תשלום הסכום שנפסק עלול למוטט אותו כליל מבחינה כספית ולחייבו למכור נכסים רבים בעלי ערך מיוחד עבורו ועבור משפחתו. המבקש מוסיף וטוען, כי באשר לסיכויי הערעור, יש להוסיף נסיבה כבדת משקל, שהרי בידי המבקש ראיה עובדתית חדשה שלא עלתה במהלך ההתדיינות ולא גולתה ע"י העד המרכזי, שעדותו היוותה את המרכיב המרכזי בפסק הדין. המבקש אף הגיש בקשה נפרדת לצירוף ראיה זו בשלב הערעור. לטענתו, לאור ראיה זו קיים סיכוי רב לקבלת הערעור ולהפיכת פסק הדין.

            מצידו, מתנגד המשיב לבקשה וטוען, כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית להוכחת טענתו, כי לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מאת המשיב ולא הראה שיש לו סיכויים טובים להצליח בערעור. באשר לקיומה של ראיה חדשה, טוען המשיב, כי לא מדובר בראיה חדשה כלל, שכן היא צורפה כנספח לתביעה שכנגד, שהוגשה ע"י המשיב, ומשום מה לא הוגשה במהלך ההוכחות.

3.         בבש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, מג (2) 172, 174 נפסק מפי כב' השופט בייסקי, כי:

"הכלל הוא - וזו גם ההלכה הפסוקה - כי פסק - דין יש לבצע עם נתינתו; על - מנת להצדיק עיכוב ביצועו, על המבקש זאת לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, וכן כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (ב"ש 227/87 [1], במע' 715, והאסמכתאות המפורטות שם; ראה גם: ב"ש 396/86 [2]; ב"ש 751/86 [3]).

מכאן הכלל הנוסף, כי כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע, כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצלח בערעור; ואולם מצבו הכספי הקשה של החייב אינו צידוק לעכב ביצוע (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988, 782-783; ראה גם ב"ש 978/84 [4], בעמ'      576)".

4.         באשר לסיכוייו של המבקש להצליח בערעור - לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובהודעת הערעור נוכחתי, כי טענותיו של המבקש מופנות בעיקר נגד ממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י בית משפט קמא, וככלל, לא בנקל יתערב בית המשפט שלערעור בקביעות העובדתיות שנקבעו בערכאה הדיונית. לא נעלמה מעיני בקשתו של המבקש לצירופה של ראיה חדשה בשלב הערעור; סבורני, בשים לב לטענת ב"כ המשיב, כי ראיה זו, שהינה  העתק של המחאה, כבר צורפה לתביעה שכנגד, כי הסיכויים לקבלת הבקשה הינם קלושים.

            מכל מקום, גם בהנחה כי למבקש סיכויים טובים להצליח בערעורו עדיין המדובר הוא בחיוב כספי גרידא, שבדרך כלל אין נטיה לעכב את ביצועו.

5.         באשר לטענת המבקש, כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו בשל היותו של המשיב אדם פרטי שיתקשה להחזיר את הכסף כעבור זמן, טענתו זו נותרה טענה בעלמא ללא כל תימוכין. בהתאם להלכה הפסוקה, טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של האחרון להשיב את אשר זכה בו במידה והערעור יתקבל, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת. בשל היות עיכוב הביצוע חריג כאשר " העקרון הוא כי הזוכה בדין רשאי לקבל לידיו את פירות זכייתו, מיד עם הנתן ההחלטה המזכה" (בג"צ 5580/98 סופר נ. שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4), 319), הוטל על מבקש עיכוב הביצוע נטל כבד לביסוס בקשתו (ראה גם: ע"א 3601/02 כץ ואח' נ. עוה"ד פוקס ואח', תק-על 2002(2), 1626).

6.         באשר לטענה, כי ביצוע פסק הדין יגרום להתמוטטותו הכלכלית של המבקש, אשר לטענתו יידרש למכור נכסים רבים בעלי ערך יקר לו ולמשפחתו, כבר נפסק, כי עובדה זו כשלעצמה, אינה יכולה לשמש הצדקה לעיכוב ביצוע (ראה: זוסמן, בספרו סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 856 וגורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 624-623). לא זו אף זו, הטענה הועלתה בבקשה ובתצהיר מבלי שהמבקש יניח תשתית ראייתית ועובדתית מספקת להוכחתה, כאשר הכלל הוא, כי על מבקש העיכוב להביא טעמים ממשיים לבקשתו, ואם יביא טענות סתמיות וכלליות - תדחה בקשתו (ראה: השופט גרוניס ברע"א 7274/04 וזוסמן, שם, עמ' 862).

7.         יחד עם זאת, ולאחר עריכת האיזון הראוי כמצווה על בית המשפט לעשות כאמור בב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ. מלובנציק, פ"ד לח(4), 572):

"ומלבד שני השיקולים שכבר הוזכרו על בית המשפט, הדן בבקשה לעיכוב ביצוע, גם לבחון ולשקול את מאזן הנזקים או מאזן הנוחיות והאינטרסים של הצדדים ואת התוצאות, שתיגרמנה לכל אחד מהם בהמשך להחלטה. כאשר נזקו של האחד יהא קשה ואילו לצד שכנגד ייגרמו רק השהייה או נזק שניתן לפצות עליו, תגבר הנטייה שלא ליצור עובדות מוגמרות, ולעתים ניתן יהא להסתפק בערובה מתאימה, שימציא הצד המבקש עיכוב הביצוע. כל אלה שיקולים במסגרת הנסיבות המיוחדות, כדי לא לעשות פלסתר התוצאה בערעור (ב"ש 646 /82, בעמ' 19), כשהעיקרון הבסיסי הוא כאמור בתקנה 466 הנ"ל, היינו, כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועם של פסק-דין או החלטה"

ועל מנת לא לקבוע עובדות מוגמרות ולא לעשות פלסתר התוצאה בערעור, אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין כנגד הפקדת ערובה כספית במזומן או בערבות בנקאית בגובה מחצית מסכום החוב הפסוק כשוויו בתיק ההוצאה לפועל נכון להיום.

8.         מבוטלת בזאת ההחלטה בבשא 1502/06 מיום 2.3.06.

ניתנה היום 03 באפריל, 2006 (ה' בניסן תשס"ו) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.