החלטה בתיק בשא 1471/05 - פסקדין

1.         המבקשת פקר ידפז בע"מ (להלן- "המבקשת") הגישה נגד החייב, מר מרדכי יוהן (להלן- "המשיב"), בקשה להתראת פשיטת רגל לפי סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל  (נוסח חדש) תש"ם  1980 (להלן - "הפקודה").

2.         בתאריך 15.3.05 הומצאה לחייב התראת פשיטת הרגל, נתמכת בתצהיר, לפיה על המשיב  לשלם למבקשת את הסכום של 225,585.93 ש"ח המגיע לה על יסוד פסק הדין אשר ניתן נגד המשיב ביום 7.5.1990 בבית משפט השלום בירושלים (בת.א. 13199/88) לתשלום סך 27,000 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור 8% לשנה והצמדה. פסק דין זה הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל- אביב בתיק מספר  1 - 92- 15779 - 03 (להלן - "פסק הדין").

3.         המבקש הגיש בתאריך 21.3.05 בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות להתראה, אך מבלי להמתין להחלטה בבקשתו זו, הגיש את ההתנגדות עצמה בתאריך 30.3.05 , לאחר חלוף המועד לכך. אין בכך כדי לדחות את התנגדותו, שכן נוכח הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט סמכות להאריך את המועד אף לאחר שחלף המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה, וכך אני מורה.

4.         דין התנגדותו של המבקש להדחות.

            סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל  (נוסח חדש) תש"ם  1980 קובע כדלקמן:

"נושה שהשיג נגד חייב פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל, או ברשות בית המשפט בחוץ לארץ, התראת פשיטת רגל ; לענין התראת פשיטת רגל -

(1) יראו את מי שזכאי אותה שעה לאכוף פסק דין חלוט כמי שהשיגו;

(2) "פסק דין חלוט" - לרבות צו חלוט, ולרבות שטר חליפין, שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולא הגיש החייב התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה בפסק דין חלוט או בהחלטה חלוטה".

            המבקשת מבססת כאמור את ההתראה על פסק דין שניתן לפני כ-15 שנה והפך זה מכבר לחלוט, לאחר שכל ההליכים המשפטיים הסתיימו וכל ערעורי המשיב על פסק-הדין נדחו לגופם.

5.         טענותיו של המשיב כנגד פסק הדין, מקומן היה כאמור בערעורים שהוגשו על פסק הדין ולא בהליך הנדון. כן, גם טענותיו באשר לקיומם של הליכים אחרים בנדון אשר אינם ממין העניין, ויתרה מכך אינן נתמכות בראיות ו/או בתצהירים.

לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בפש"ר (באר-שבע) 9029/99 - בנק הפועלים בע"מ נ' בן

ברוך . תק-מח 99(3), 7215:

"התנגדותו של החייב משתרעת על פני 23 עמודים ורובה ככולה, מתייחסת לגופם של פסקי הדין שניתנו נגדו. בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על אותם פסקי דין שניתנו כנגד החייב ולו טענות ומענות בגינם לרב אשר באו לידי ביטוי, גם בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ונמחק. על בית המשפט לבדוק אם עסקינן בפסקי דין חלוטים. סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"מ - 1980 (להלן: "הפקודה") קובע כי "נושה שהשיג נגד חייב פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה בדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל.... התראת פשיטת רגל". פסק הדין שניתן כנגד החייב בת"א 3472/88 ,3471/88 ו-471/89 הינו פסק דין חלוט, מכיוון שהערעור שהוגש עליו - נמחק גם לטענת החייב. כוונותיו של החייב לפנות ולבקש את ביטול המחיקה אינם מכרסמים בהיות פסק הדין חלוט כל עוד לא נקבע אחרת, אמנם המחיקה לעמדת החייב היא מסיבות טכניות אך משנמחק הערעור, גם אם זה "מסיבות טכניות" כפי שסבור החייב המחיקה לא בוטלה ועבר המועד להגשת הערעור, פסק הדין הינו חלוט. גם יתר ההחלטות בגינן נשלחה התראת פשיטת הרגל הינן החלטות חלוטות שכן לא תלוי ועומד בגינן ערעור וכוונותיו של החייב לעתור לבית המשפט לשינוי ההחלטות, לא הגיעו לידי מימוש ונשארו בגדר הכוונה בלבד אין בהן כדי לכרסם בהיותם של פסקי הדין חלוטים."

6.         המשיב לא הציג כל ראיה של ממש ותימוכין לביסוס טענת הקיזוז או תביעה שכנגד או דרישה שכנגד.

ראה ע"א 76 / 92 יהושע בן-ציון נ' מדינת ישראל לא (1) 164, בעמודים 167-168:

"לפי סעיף 3(2) (ז) לפקודת פשיטת הרגל מי שמבקש ביטול התראת פשיטת-רגל צריך לשכנע את בית-המשפט, שיש לו תביעה שכנגד. ב-ע"א 103/64, [2], נאמרו על-ידי הנשיא (אולשן) הדברים הבאים על הוראה זו (בע' 549):

"מה שעל המשיב היה לעשות היה להביא לידי כך שייראה בעיני השופט המלומד, שאמנם יש לו תביעה שכנגד, אין זה אומר שעליו להוכיח, או שהשופט המלומד צריך להיות משוכנע, כי התביעה שכנגד מוכרחה להביא למתן פסק-דין לטובתו של המשיב.... דבר הערכת התביעה שכנגד נתון לשיקול- דעתו של השופט המלומד."

כן ראה: בפש"ר (באר-שבע) 9029/99 האמור,בעמוד 7216:

"החייב בבואו לטעון טענת קיזוז אמנם לא צריך להוכיח שהוא יצליח ללא ספק בתביעה שהגיש ועליה הוא סומך לצורך הקיזוז אך עליו להצביע על קיומן של עובדות שיש בהן תשתית לביסוס התביעה. החייב בענין שבפני הסתפק בטענה כללית ששלח הודעת קיזוז למרות שגם ההתנגדות וגם סיכומיו של החייב משתרעים על מספר לא מבוטל של עמודים בכל זאת אין בהם כל פירוט לעילה המקימה את תביעת הקיזוז. לפיכך דין טענה זו להידחות."