החלטה בתיק בשא 14516/04 - פסקדין

            בפני בקשה לתיקון כתב תביעה, שהוגשה ע"י המבקשים, הם התובעים בתיק העיקרי,  להוספת ראש נזק בגין אובדן כושר העבודה וההשתכרות של המנוח במשך "השנים האבודות", זאת בהסתמך על ההלכה החדשה שנקבעה בע"א 140/00 עיזבון המנוח אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', פ"ד נח (4) 486, אשר ניתן ביום 15.3.04 (להלן: "עניין אטינגר "), לפיה, הוכר לתובעים פיצוי נוסף בגין "השנים האבודות".

ביום 3.08.04 הגישו הנתבעת 2 והצדדים השלישיים 1 - 3 תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה. תגובתם של יתר הצדדים לא התקבלה עד עצם כתיבת שורות אלו וזאת למרות ההחלטה מיום 19.07.04 וכן מיום 3.11.04.

העובדות הצריכות לעניין:

המבקשים הם הוריו ועזבונו  של המנוח, אנדרו שמשום ז"ל, אשר נפטר ביום 30.05.99, במקום העבודה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה. ביום 16.07.01 הגישו המבקשים, לבית משפט זה, תביעה כנגד הנתבעים לתשלום הפיצויים המגיעים להם בהיותם היורשים והתלויים במנוח. לטענת במבקשים התיקון המבוקש דרוש על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשלמות בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. לטענתם, רק אם ייעתר בית המשפט לבקשה הם יוכלו למצות את זכותם החוקית להיפרע בגין כל הנזקים שנגרמו להם. עוד טוענים התובעים, כי בשים לב לשלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, לא ייגרם לנתבעים כל נזק ו/או עיוות דין.

נתבעת 2 והצדדים השלישיים 1 - 3 (למען נוחיות הדיון הם יכונו מעתה להלן: "המשיבים"), טוענים כי אין תחולה רטרואקטיבית להלכה שנקבע בעניין אטינגר. כמו כן טוענים המשיבים, כי "הלכת השנים האבודות" התקבלה בניגוד לדעת המחוקק ויתכן כי יהיה שינוי בהלכה שכן לביהמ"ש העליון הוגשו בקשות לדיון נוסף בעניין זה. אציין כי מיום הגשת תגובתם של המשיבים חלף זמן רב ובינתיים נדחו העתירות בדנ"א 4533/04 ובדנ"א 4011/04 ע"י כב' השופט טירקל ביום 7.12.04.

שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי באסמכתאות שצורפו והגעתי למסקנה כי במצב המשפט הקיים ניתן להעתר לבקשה. אבהיר את עמדתי.

"הלכת השנים האבודות" שנתקבלה ב"עניין אטינגר" קובעת כי יש להכיר בזכאותו של הניזוק לפיצויים בגין שנות ההשתכרות האבודות, זאת הן בתביעת הניזוק החי והן בתביעת העיזבון.  עד לקבלת "עניין אטינגר", ההלכה המנחה לעניין פיצוי בראש הנזק של אובדן כושר השתכרות הייתה ע"א 295/81 עיזבון המנוחה שרון גבריאל נ' דניאל גבריאל פ"ד לו(4) 533. דעת הרוב באותה פרשה הייתה, כי בין אם מדובר בניזוק חי, אשר תוחלת חייו קוצרה, ובין אם מדובר בעיזבונו של ניזוק שנפטר, אין להכיר בנזק, ואין לפסוק פיצוי, בגין אובדן כושר השתכרות "בשנים האבודות". ב"עניין אטינגר" חל שינוי מהותי בהלכה, שכן אותו ראש נזק שלא הוכר בעבר על ידי הפסיקה הוכר ע"י בית המשפט העליון (בש"א (תל-אביב - יפו) 23833/04  בתיה יהודית קופ ואח' נ' עזרא קצין ואח', תק - מח 2005(2), 7043).

מבחינת העיתוי שבהגשת הבקשה והתנאים האחרים הדרושים למי שמבקש תיקון כתבי טענות- נראה כי המבקשים עומדים בהם. כידוע בית המשפט רשאי בכל עת לאפשר תיקון כתבי הטענות ובנסיבות המקרה שבפני בשלב המוקדם בו נמצא בירור התיק ניתן להענות לבקשה. בנושא אחד  התלבטתי והוא שאלת תחולתה-תוקפה של הילכת אטינגר. השאלה היא  האם מן הראוי ליתן לה תחולה פרוספקטיבית? שאלה זו ושאלות נוספות נותרו פתוחה גם לאחר החלטת כב' השופט טירקל לדחות את הבקשה לדיון נוסף בעניין אטינגר (ראה: דנ"א 4011/04 ובדנ"א 4533/04).

שאלת תחולתה של ההלכה הנ"ל  טרם הוכרעה והיא נמצאת במוקד הדיון בבית המשפט העליון  בשני  תיקים (ע"א 6313/01 עזבון המנוח אלעד שיאון נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ וכן  ע"א 9988/01 זיו חי נ' קופ"ח;  ראו מאמרו של דניאל מור; הילכת אטינגר-אנטומיה של פסק דין שנוי במחלוקת, "עלי משפט" כרך ד' עמ' 101). 

האפשרויות העומדות בפני בית משפט זה הן שתיים. האחת לקבוע כי היות והעניין כולו מצוי כעת במוקד דיון משפטי, יש להמתין בעניין זה להלכה שתקבע על ידי בית משפט העליון בימים או בחודשים הקרובים.

השניה לאפשר את התיקון ולהתקדם בדיון בתיק העקרי תוך צפיה שעד שנגיע לסיומו של הדיון, תוכרע השאלה בבית המשפט העליון. 

נראה לי כי האפשרות השניה הינה מעשית יותר ותאפשר קידומו של התיק. לפיכך אני נעתר לבקשה ומתיר לתקן את כתב התביעה.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ח' בחשון, תשס"ו (10 בנובמבר 2005).

קלדנית: דליה ב.ח. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: