החלטה בתיק בשא 14479/07 - פסקדין

א.         בפניי בקשת הנתבעים מיום 25.9.07 לאפשר הגשת ראיה חדשה שהתגלתה להם רק לאחרונה, ולאחר סיום שמיעת הראיות בתיק, וזאת לאחר שהומצא למשרד ב"כ הנתבעים צילום תיק הביטוח הלאומי ע"י חברת תיקל.

הנתבעים מבקשים לחזור ולזמן לחקירה נגדית, נוכח הראיה החדשה, את המומחה הרפואי בתחום הנפשי, פרופ' א. שלו, ואת התובע.

הנתבעים מפרטים בבקשתם, ובתצהירו של בא-כוחם, כי השקיעו במשך זמן רב מאמצים רבים לקבל לעיונם את מסמכי המוסד לביטוח לאומי על ידי חברת תיקל, אך למרות מאמצים אלה לא עלה הדבר בידם, וכי רק ביום 3.7.07, דהיינו, לאחר סיום שמיעת הראיות הומצא להם באמצעות תיקל צילום תיקו של התובע מס' 3 בביטוח הלאומי (ענף נכות כללית).

בנוסף כותב ב"כ הנתבעים בתצהירו שהוא הבחין בהעתק תיק הביטוח הלאומי (ענף נכות כללית) רק בעת בדיקת וקריאת הסיכומים בתיק זה ביום 23.9.07, וכי נראה שמחמת שגגה הוכנס תיקו של התובע מס' 3, שהתקבל ביום 3.7.07 מן הביטוח הלאומי, לתוך קלסר הסיכומים מטעם המבקשים.

ב.         הראיה החדשה בה עסקינן היא פירטו תלונותיו של התובע מס' 3 במסגרת חוות הדעת של המומחית בפסיכיאטריה ד"ר ל. גולדרינג מיום 14.4.96 במסגרת ענף נכות כללית של הביטוח הלאומי כשבמסגרת חוות דעת זו נקבעו לתובע מס' 3 30% נכות נפשית בגין דכאון תגובתי עם חרדה.

            הנתבעים טוענים שהנכות שנקבעה בענף נכות כללית אינה יכולה להוות ראיה בתביעה המתנהלת לפי חוק הפלת"ד, ולא ניתן להציגה בפני המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, אך לא כך באשר לתלונות הנבדק בפני הרופא או הועדה הרפואית מטעם הביטוח הלאומי כשהתלונות מהוות הודאת בעל דין המותרת בהגשה בפני בית המשפט.

לא את קביעתה של ד"ר גולדרינג מבקשים הנתבעים להגיש, אלא את תלונותיו של התובע מס' 3 בפני ד"ר גולדרינג שהינן בבחינת הודאת בעל דין באשר למצבו הנפשי של התובע מס' 3 עובר לתאונה.

הנתבעים מציינים שעשו מתחילת המשפט את כל שבאפשרותם להשגת תיק הביטוח הלאומי, והראיה החדשה נתקבלה אצלם רק לאחרונה, ולאחר תום שמיעת הראיות.

ג.          ב"כ התובעים בתגובתו מיום 17.10.07, מתנגד לבקשה וטוען שאין המדובר בראיה חדשה שנולדה לאחר ניהול ההוכחות בתיק, ואין כל טעם חריג ומיוחד מדוע תצורף ראיה זו כיום, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה ולאחר שפרשת ההגנה נסתיימה.

עוד טוען ב"כ התובעים שתיקו של התובע מס' 3 במוסד לביטוח לאומי עמד מלכתחילה לרשות הנתבעים, והיו לנתבעים כל דרגות הנכות הכללית שנקבעו לתובע אי-פעם, כל החלטות הועדות הרפואיות, וכל התשלומים ששולמו לתובע מס' 3 על ידי הביטוח הלאומי אי-פעם מאז שנת 1970, ואין לקבל את הטענה כאילו רק כחלוף שלושה חודשים מיום ישיבת ההוכחות האחרונה, ולאחר שב"כ התובעים הגיש את סיכומיו, התגלתה הראיה.

לעיצומו של ענין טוען ב"כ התובעים שהואיל ודרגת נכות הפחותה מ-50% אינה מזכה את התובע בקיצבה הרי התייחסותם של הפוסקים הרפואיים כשהם מחליטים בתביעה לנכות כללית, ביודעם שדרגה הפחותה מ-50% אינה מזכה בקיצבה, שונה מאשר פסיקה אחרת שאיננה לנכות כללית.

מוסיף ב"כ התובעים שהאבחנות אליהן הגיע מומחה בית המשפט שונות מן האבחנות של הועדה הרפואית משנת 1996.

האבחנות של הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי משנת 1996 היו: עצבנות יתר, התרגזות ופחד מוות עקב מות האחים של התובע מס' 3, ואילו האבחנה של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ניתנה בגין האטה פסיכומוטורית וחשיבתית, פרסברציה בדבריו, מצב רוח דכאוני וכו' וזאת בגין אבל פתולוגי עקב מות הבן - 30% נכות.

לכן עותר ב"כ התובעים כי בית המשפט ידחה את הבקשה ויחייב את הנתבעים להגיש את סיכומיהם ללא דיחוי. ולחילופין, לקבוע מועד דיון מוקדם לחקירת המומחה פרופ' א. שלו ולשמוע את טיעוניהם של ב"כ הצדדים בעל פה בתום הדיון, ולהימנע מלזמן את התובע מס' 3 לחקירה נוכח מצבו הנפשי ההולך ומתדרדר.

ד.         ב"כ הנתבעים, כותב בתשובתו מיום 21.10.07, שאין בסיס לטענת התובעים לפיה עמד תיק הביטוח הלאומי לרשות הנתבעים כבר מלכתחילה.

ב"כ הנתבעים מדגיש שהן מנימוקי בקשתו, והן מן התצהיר, עולה שהנתבעים פעלו בשקידה סבירה, ואף למעלה מכך, לאיתור תיק הביטוח הלאומי, אך הראיה נשוא הדיון התקבלה במשרדם רק לאחר תום שמיעת הראיות.

עוד טוען ב"כ הנתבעים שאין מקום לאבחנה שמנסה ב"כ התובעים לעשות בין ממצאי הועדה הרפואית לענין נכותו הנפשית של התובע, כפי שנקבעה שם, לבין מסקנותיו של פרופ' א. שלו בחוות דעתו.

מוסיף ב"כ הנתבעים שממילא אין הנתבעים עותרים לצרף כראיה את ממצאי הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, שקבעה לתובע נכות נפשית של 30% בגין דכאון תגובתי עם חרדה.

עתירתם של הנתבעים היא לצרף כראיה חדשה רק את תלונותיו של התובע מס' 3 בפני הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, מהן עולה שהתובע מס' 3 התלונן על בעיות נפשיות כבר לפני התאונה ולכן אין לקבל את קביעת פרופ' א. שלו שקבע בחוות דעתו כי נותרה לתובע מס' 3 נכות של 30% הנובעת כולה מן התאונה.