החלטה בתיק בשא 14170/04

זוהי בקשה לביטול פסק - דין שניתן נגד המבקשת ביום 1.3.04 בהעדר התייצבות מטעמה בדיון בבקשתה למתן רשות להתגונן.

בנדון זה מן הראוי לציין כי המבקשת לא התייצבה לשום דיון בשום בקשה מבקשותיה.

בית - המשפט לא זכה לראות את המבקשת לא בדיון שנקבע בבקשתה למתן רשות להתגונן, ולא בדיון שנקבע בבקשתה לביטול פסק - דין.

ענין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שבא - כוחה בקש בכל דיון להשתחרר מייצוגה בנימוק  שאין הוא  מצליח לאתר אותה. ואולם הוא בכל זאת המשיך לייצג אותה, אלא שהמבקשת לא התייצבה, עם ייצוג, או בלי ייצוג.

נבצר מב"כ המשיב לחקור את המבקשת על תצהירה, ובלית ברירה ויתרה על חקירתה. גם מצהירה נוספת, גב' עודה, ממשרדו של ב"כ המבקשת נעדרה מישיבת בית - המשפט ביום 21.3.05, וסבורתני שנוכח רצף ההעדרויות התמוה, מן הראוי היה למחוק  את הבקשה לביטול פסק - הדין - על אתר.

מאחר שהמבקשת "נעלמה", הרי שערכו של התצהיר מטעמה הוא מועט ביותר, שכן לא ניתן לחקור אותה עליו, למרות שהתקיימו מספר ישיבות בתיק זה.

המבקשת מודה כי לוותה מן הבנק התובע סכום כסף לרכישת דירת מגורים ברח' הרצליה 24 בחיפה על פי הסכם - הלוואה מיום 14.2.96.

המבקשת מאשרת כי היא ובעלה המנוח נקלעו לקשיים כלכליים ולא עמדו בתשלומי ההלוואה. הבנק דרש את פינוי הדירה ומכירתה, ולצורך כך מונה כונס - נכסים מטעם הבנק.

המבקשת טוענת כי שווי הדירה בעת רכישתה עמד על סך של 120,000 דולר, אולם היא לא הביאה הערכת שמאי לתמיכה בטענתה זו, מה גם שהמבקשת עצמה רכשה את הדירה תמורת 95,000 דולר בלבד כמצוין בהסכם המכר מיום 22.12.95. (העתק שומה והעתק הסכם- המכר - נספחים ג' 1 ו - ג' 2 לסיכומי ב"כ המשיב).

המבקשת ממשיכה וטוענת כי נקבע שהדירה תימכר ע"י הכונס בסכום סביר שיהיה בו בכדי לכסות את מלוא סכום חוב המשכנתא. הטענה אינה נכונה.

ביום 7.6.99 חתמה המבקשת על כתב - התחייבות בלתי - חוזרת בו נתנה את הסכמתה למכירת הדירה בהליכי כינוס נכסים. כמו כן הסכימה המבקשת שהדירה תימכר על פי שמאות שתיערך ע"י שמאי במסגרת הליכי כינוס נכסים. בנוסף נתנה המבקשת את הסכמתה להציג את הדירה בפני קונים פוטנציאליים, ולפנותה בתוך 45 ימים מיום שתינתן הודעה ע"י כונס הנכסים בדבר מכירת הדירה. ולבסוף, המבקשת חתמה על יפוי כוח לטובת כונס הנכסים. ("כתב התחייבות בלתי - חוזרת" - נספח ד' לסיכומי ב"כ המשיב).

דברים אלה מנוגדים בתכלית לטענותיה של המבקשת כאילו נקבע שהדירה תימכר בסכום שיהיה בו כדי לכסות את מלוא חוב המשכנתא. לא היו דברים מעולם.

לאור כתב - ההתחייבות עליו חתמה המבקשת, היה לבנק ו/או לכונס הנכסים שיקול דעת באשר למכירת הדירה, ולא היתה עליו כל חובה לשתף אותה או לבקש את אישורה בהליכים אלו.

בעקבות הסכמתה של המבקשת לניהול הליכי מכירת הדירה, נשלח לדירה שמאי, אשר העריך את הזכויות בדירה בסך 90,000 דולר (סעיף 8 לבקשה לאישור מכירה - נספח ה' לסיכומי ב"כ המשיב), ולבסוף הוגשה בקשה לאישור מכירה בסך 69,000 דולר, אשר אושרה ע"י ראש הוצל"פ. (נספח ה').

למבקשת נשלחה הודעה על פידיון הדירה בה הוקנתה לה הזכות להודיע על רצונה לרכוש את הדירה בעצמה.

המבקשת לא העלתה כל טענה כנגד הליך המכירה או מחיר המכירה. (העתק אישור המסירה - נספח ו' לסיכומי ב"כ המשיב).

המבקשת לא עשתה כל פעולה לצורך מציאת רוכש במחיר גבוה יותר, והותירה דירה מוזנחת, מה שגרם להפחתה נוספת בשווי הדירה.

גם בא - כוחה של המבקשת לא העלה כל טענה כנגד הליך המכירה. (מכתב הכונס ומכתב עו"ד בסטוני - נספח ז' לסיכומי ב"כ המשיב).

הבנק לא נתן הבטחה כי הדירה תימכר במחיר שיהא בו כדי לסלק את מלוא חוב ההלואה לבנק, שכן הליך המכירה הסתמך על הערכת שמאי, שהוא ענין שבמומחיות, ונערך באישורו של ראש הוצל"פ, מבלי שתיטען טענה כלשהי כנגד כשרות ההליך וחוקיותו.