החלטה בתיק בשא 1411/07 - פסקדין

1.         המשיב, גבאי חיים, הגיש לבית משפט זה בקשה לאישור פסק בוררות אשר ניתן ע"י הבורר, המהנדס איתן נעמן, (להלן: "הבורר"), ואשר חייב את המבקשים לשלם לו סך של 305,460 ש"ח.

2.         מטעם המבקשים לא הוגשה בקשה לביטולו של פסק הבוררות. במקום זאת, עתרו המבקשים לסילוק הבקשה על הסף.

ביחס למבקש מס' 2 נטען כי אין בינו ובין המשיב כל יריבות. הוא לא היה צד להסכם שבעקבותיו התגלע הסכסוך, הוא לא היה צד להליך שהתנהל בבית הדין הרבני ולא היה צד לבוררות.

בנוסף, טוענים המבקשים כי על פי שטר הבוררות הסכימו הצדדים כי תנתן רשות ערעור על פסיקת בית הדין הרבני בפני בית הדין הרבני הגדול, והמבקשת עדיין לא מיצתה אפשרות זו.

3.         בין המבקשת, מכון אלטה, עמותה רשומה מצד אחד - לבין אחים גבאי, שותפות לא רשומה, מצד שני, נערך הסכם ביום 30/03/03, במסגרתו סוכם כי האחים גבאי יבצעו עבודות בניה עבור המבקשת.

4.         בין הצדדים נתגלעה מחלוקת כספית בעקבות הסכם זה, והמשיב פנה בתביעה לבית הדין הרבני האזורי בצפת.

בהסכמת הצדדים הועבר הסכסוך להכרעתו של הבורר, מר איתן נעמן, בפניו נחתם שטר בוררות.

הבורר נתן פסק חלקי ביום 22/03/05, ופסק בוררות סופי ב - 20/11/05.

5.         החלטתו של בית הדין הרבני האזורי לאשר את הפסק, ניתנה ביום 07/06/06, לאחר שניתן פסק הדין בבג"צ  8638/03 - סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח', (תק-על 2006(2), 98), במסגרתו נקבע כי אין בית הדין הרבני מוסמך לפסוק בסוגיות שאינן בסמכותו העניינית, מכוח הסכמת הצדדים על דרך של בוררות.

6.         לאור הלכה זו, ראה עצמו המשיב מחויב להגיש בקשה לאישור פסק הבורר בפני ערכאה זו, בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

7.         סעיף 23 (ב) לחוק הבוררות קובע כי לא יזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות, אלא בדרך בקשה לביטולו. כאמור, בקשה כזו לא הוגשה. עם זאת, טענת המבקש מס' 2 כי לא היה צד להליך הבוררות באופן אישי, יכולה להתברר כטענת סף, מעצם טיבה, ולא במסגרת עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות (ראה בעניין דומה ע"א 633/75 מדינת ישראל נ' מאיר הלוי, פ"ד ל"א (3) 339).

8.         הצדדים הסכימו כי טענות המבקשים תתבררנה על פי המסמכים שהוגשו לעיוני.

9.         מתוך המסמכים עולה כי המבקש מספר 2 לא היה צד להסכם ביצוע העבודות.

על מסמכי בית הדין הרבני מופיע שמו של המבקש מס' 2 כנתבע עצמו. עם זאת, בכתב תשובה שהגיש המשיב לבית הדין הרבני ביום 21/06/05, מציין הוא כי הצדדים להליך הם מכון אלטה, המיוצג ע"י הרב יוסף רוזנפלד, וגבאי חיים.

ביום 20/11/06 ניתנה החלטת בית הדין הרבני האזורי בצפת, שבה נאמר "לבקשת התובע מאשר בית הדין כי הנתבעת בתיק היא עמותת מכון אלטה".

הצדדים להליך בבית הדין הרבני חתמו בפניו על שטר בוררות (שצורף לבקשה בש"א 1411/07), עליו חתומים הצדדים ללא ציון שמות הצדדים לשטר.

על פי הסכמת הצדדים, בסופו של דבר, לא הוכרע הסכסוך ע"י בית הדין הרבני, אלא הועבר להכרעתו של הבורר, אשר בפניו נחתם שטר בוררות חדש, ובהסתמך עליו התקיים הליך הבוררות שהניב את פסק הבוררות.

הסכם הבוררות מיום 08/11/04 נערך על פי המפורט בו בין "רוזנפלד יוסף מכון אלטה", מצד אחד לבין "גבאי חיים", מצד שני.

כפי העולה מפסק הבוררות (הסופי ופסק הביניים) לא הועלו במסגרתו טענות בנוגע לחיובו האישי של המבקש מס' 2 והמחלוקת התמקדה בהיקף התמורה המגיעה למשיב עבור עבודות הבניה שביצע על פי ההסכם עם העמותה.