החלטה בתיק בשא 140/06 - פסקדין

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 8700/02).  פסק הדין הומצא למבקשת ביום 20.12.2005,  כך שהמועד להגשת ערעור היה יום 19.1.2006. הודעת הערעור נתקבלה בבית הדין ביום 22.1.2006, ולא נתקבלה לרישום עקב האיחור. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 23.1.2006.

2.      בפסק הדין נשוא הבקשה, נדחתה תביעתה של המבקשת לבטל את החלטת הממונה על עבודת נשים, אשר אסרה על פיטורי המשיבה 2  (להלן - גב' רמז) בתקופת ההריון. עם זאת, תחם בית הדין את החלטת הממונה על עבודת נשים, וקבע כי האיסור יחול רק עד למועד הלידה. בהמשך לכך, נתקבלו חלק מתביעותיה הכספיות של גב' רמז כנגד המבקשת.

3.      נימוקי הבקשה להארכת מועד הם:

3.1.   הודעת הערעור נשלחה בדואר אקספרס ביום 18.1.2006, והייתה אמורה להתקבל במשרדי בית הדין באותו יום, ולכל המאוחר ביום 19.1.2006.

3.2.   הארכת מועד לא תגרום נזק למשיבות, כיון שהודעת הערעור נשלחה בדואר בתוך המועד להגשת ערעור, ולמבקשת ייגרם נזק כספי אם יישאר פסק הדין על כנו.

3.3.   סיכויי הערעור טובים.

4.      גב' רמז התנגדה לבקשה מנימוקים אלה:

4.1.  לא מתקיים במקרה הנדון טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור, ועל המבקשת לשאת בתוצאות הנובעות מכך שהשתהתה בהגשת הערעור עד "הרגע האחרון".  בהקשר זה צויין, כי הודעת הערעור נשלחה ביום 18.1.2006, לאחר השעה 10:00, כך שהיה סיכוי שתוגש בבית הדין רק למחרת, ביום 19.1.2006, וכן לכך שלא קיימת התחייבות של הדואר להמצאת הדואר בשעות הקבלה של מזכירות בית הדין.

4.2.  המבקשת נהגה בחוסר תום לב, עת לא הודיעה לגב' רמז על כוונתה להגיש ערעור על פסק הדין.

4.3.  סיכויי הערעור נמוכים.

5.      משיבה 1, הממונה על חוק עבודת נשים, התנגדה לבקשה, בהצטרפה לנימוקי גב' רמז.

6.      בקשה לקבל את הערעור לרישום בשל העובדה כי נשלח בדואר אקספרס בתוך המועד להגשת ערעור נדחתה בהחלטת כב' הרשם איטח מיום 26.1.2006, ולהכרעה נותרה הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. 

7.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

8.      כידוע, על מנת שיוארך המועד להגשת ערעור, על המבקש הארכת מועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:

"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

9.       במקרה הנדון, לא היו אירועים שמחוץ לשליטתו של המבקשת אשר מנעו ממנה לשלוח את הודעת הערעור פרק זמן סביר לפני המועד האחרון להגשת ערעור. על פי החלטת המבקשת (או החלטת באת כוחה), נשלחה הודעת הערעור יום אחד בלבד לפני המועד האחרון להגשת ערעור.  

בהתאם לפסיקת בית דין זה

"בעל דין המבקש לנצל התקופה העומדת לרשותו עד תום, ולפעול ביום האחרון ממש, נוטל על  עצמו סיכון שיחול שיבוש או שתקרה תקלה, שאינם מצדיקים הארכת המועד, ועליו לשאת בתוצאות סיכון זה".