החלטה בתיק בשא 13944/03 - פסקדין

1.       בפני בקשה, בש"א 13944/03, שהוגשה במסגרת ת.א. 269/03, "למחיקה ו/או דחייה" של כתב תביעה, כתב הגנה וכן לאישורו של הסדר פשרה.

2.       ענייננו בסכסוך סביב מקרקעין בשתי תובענות, ת.א. 269/03 ו- ת.א. 343/03 שהדיון בהן אוחד. כדי להעמיד דברים על דיוקם אתאר את הצדדים הנוגעים בדבר ואת תמצית טענותיהם ההדדיות בשתי התובענות.

כתבי התביעה

3.       ב-ת.א. 269/03 עתרו המשיבים מס' 1 ו-2 בבקשה זו, להלן: " שאהין", לביטול פסק הדין בתיקי הסדר מעיליה, שנתן תוקף להסכם פשרה בינם לבין המשיבה בבקשה זו, מדינת ישראל, להלן: " המדינה".

4.       על פי טענות שאהין בכתב התביעה, במסגרת הליכי ההסדר ובעקבות תביעות סותרות לזכויות במקרקעין, שלהם ושל המדינה, נכרת בין הצדדים הסכם פשרה, להלן: " הסכם הפשרה", אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 14.9.82. בכתב התביעה נטען כי על פי "המקובל בסכסוכים בכפר מעיליא ו/או עפ" הסכם מעיליא", הכירה המדינה בשאהין כבעלים במחצית זכויות הבעלות במקרקעין נשוא התביעות הסותרות ועל רקע זה, הציעה לשאהין הסכם פשרה לפיו יעבירו הם לידיה את זכויותיהם במקרקעין וכן יצרפו להם את זכויותיהם במקרקעין אחרים ובתמורה התחייבה היא להעביר לידיהם זכויות במקרקעין בשטח ובשווי דומים, במקום אחר. זהותם של אותם מקרקעין שהיו אמורים, על פי הנטען, לעבור לידי שאהין, פורטו בהסכם הפשרה: חלקות 30, 31, 32 בגוש 18860 מאדמות כפר מעיליא בשטח כולל של 32 דונם, להלן: " המקרקעין שבמחלוקת". 

5.       עילת התביעה ב- ת.א. 269/03 נשענה על שני ראשים של טענות כלפי המדינה: הראשון כולל שלל טענות בדבר פגמים שונים שנפלו בהליך כריתת הסכם הפשרה, המצדיקים את ביטולו ואת ביטול פסק הדין. בין הטענות נטען כי שאהין התקשרו בהסכם הפשרה עקב הטעייתם על ידי המדינה וטעותם, שמקורה בהטעיית המדינה, שאף ניצלה מצב הדברים בו לא היו מיוצגים על ידי עורך דין, שעה שהתקשרו עימה. לטענתם, המדינה ידעה ולא גילתה להם כי המקרקעין שבמחלוקת אינם בבעלותה וכי אינה יכולה להעביר את הזכויות בהם על שמם, כי ייעוד המקרקעין שבמחלוקת ושוויין של הזכויות בהם, שונה מייעוד ושווי הזכויות במקרקעין ששאהין מסרו לידיה במסגרת הסכם הפשרה.

ראש הטענות השני כולל טענות בדבר הפרת הסכם הפשרה על ידי המדינה. נטען כי המדינה הפרה " הפרה יסודית ובוטה" את הסכם הפשרה, בכך שלא העבירה לבעלות שאהין ולחזקתם מקרקעין שהתחייבה להעביר לידיהם על פי הסכם הפשרה בעוד שאהין, לטענתם, העבירו לבעלותה וחזקתה של המדינה את הזכויות במקרקעין על פי הסכם הפשרה. 

6.       בהתאם, עתרו שאהין לרישומם כבעליהם של הזכויות במקרקעין שהעבירו לידי המדינה, לרבות מחצית הזכויות במקרקעין שבהם הייתה נכונה להכיר בבעלותם ולחילופין ביקשו כי הזכויות במקרקעין נשוא הסכם הפשרה יירשמו על שמם בחלקים שהיו רשומים על שמם עובר להסכם הפשרה, כך שלגבי אותם מקרקעין נשוא התביעות הסותרות, ייפתח מחדש הדיון בתיק ההסדר, לרבות במקרקעין שהכירה בזכויותיהם בהם ולחילופין לרישום הזכויות על שמם. כן עתרו לחייב את המדינה בדמי שימוש ראויים ובפיצוי בגין עוגמת נפש. לבסוף, עתרו שאהין לפצל את סעדיהם לשם שמירת זכותם לעתור לסעדים נוספים בגין נזקים שבמועד הגשת התביעה לא ניתן היה לאמדם. מהותם של אותם נזקים תובהר עתה.      

7.       ת.א. 343/03, היא התובענה הראשונה בזמן, הוגשה במקורה כתובענה בת"א 1162/00 בבית המשפט המחוזי בנצרת והועברה לבית משפט זה בשל חוסר סמכות מקומית. התובענה הוגשה על ידי המבקשים בבקשה זו. המבקשת מס' 1 היא אלמנתו של המנוח שרב ולרי מ. שנפטר ביום 14.10.97, ואחת מיורשותיו. המבקשת מס' 2 היא בתו של המנוח ואחת מיורשותיו והמבקשים מס' 3 ו-4 הם קטינים, ילדיו של המנוח, שתבעו באמצעות המבקשת מס' 1, אמם ואפוטרופוסיתם הטבעית. כולם יחד יכונו להלן: " המבקשים".

הנתבעים בתובענה זו הם שאהין והמדינה, התובעים והנתבעת, ב- ת.א. 269/03, בהתאמה.

הסעד שהתבקש בתובענה היה צו המורה למדינה לפעול בהתאם להתחייבויותיה על פי הסכם הפשרה, צו המורה על שאהין לפעול על פי התחייבויותיהם על פי הסכם המכר שנכרת בינם לבין שאהין ביום 2.3.93, להלן: " הסכם המכר" וכן צו המורה על לשכת רישום המקרקעין בנצרת עלית לרשום את המקרקעין שבמחלוקת על שם המבקשים, בחלקים שננקבו בכתב התביעה, מכוח צו ירושה שצורף לו. הסעד החלופי שהתבקש היה להורות על המדינה למסור לידי המבקשים או לרשום על שמם קרקע חליפית למקרקעין שבמחלוקת, אשר מיקומה וגודלה ייקבע בהסכמת הצדדים.  

8.       בכתב התביעה טענו המבקשים כי שאהין פעלו בהתאם להסכם הפשרה ולפסק הדין שנתן לו תוקף, בעוד המדינה לא פעלה בהתאם להם ועד ליום הגשת כתב התביעה, לא נרשמו המקרקעין שבמחלוקת על שם שאהין.

אך מה מעמד קנו המבקשים להגיש תביעתם? על פי הנטען בכתב התביעה, שאהין, אשר הסתמכו על הסכם הפשרה ועל כך שהמדינה פעלה לרישום זכויותיהם במקרקעין שהעבירו לידיה, נקשרו עם המבקשים בהסכם המכר, על פיו התחייבו להעביר לידי המבקשת מס' 1 והמנוח, את "כל זכויותיהם" במקרקעין שבמחלוקת. עיסקה זו דווחה לרשויות המס וכל המיסים הנוגעים לעניין שולמו בגינה.

בנוסף להסכם המכר, כך נטען בכתב התביעה, חתמו שאהין על ייפוי כוח בלתי חוזר לידי עו"ד וקים לבצע את הרישום בנכס על שם המבקשים. 

המבקשים הוסיפו וטענו בכתב תביעתם כי שעה שהמבקשת מס' 1 חתמה, יחד עם המנוח, מורישם של שאר המבקשים, על הסכם המכר, היא הסתמכה על הסכם הפשרה ופסק הדין שנתן לו תוקף, ועל כך שהמדינה תמלא אחר התחייבויותיה כלפי שאהין וכלפי "כל צד שלישי אחר אשר עשוי לרכוש את זכויותיהם" של שאהין במקרקעין שבמחלוקת.

הסתמכות זו, שמקורה לטענתם של המבקשים, במצג השווא שיצרה המדינה כלפי שאהין וכלפי "כל צד שלישי אחר" בדבר יכולתה לפעול להעברת המקרקעין שבמחלוקת לידי שאהין או לידי "כל צד שלישי אחר", ולרשום את הזכויות בהם על שם שאהין או על שם "כל צד שלישי אחר" -  הביאה את המבקשת והמנוח למכור את "כל רכושם כמעט" לשם מימון העיסקה בהתאם להסכם המכר.

כתבי ההגנה

9.       המדינה הגישה כתבי הגנה בשתי התובענות. שאהין הגישו כתב הגנה בת.א. 343/03, ביום 3.3.03, כשלוש שנים לאחר פתיחת התובענה. המבקשים לא הגישו כתב הגנה בת.א. 269/03 ותחתיה הגישו את הבקשה שבפני.

10.     בכתבי הגנתה הכחישה המדינה את כל הטענות שהועלו נגדה בשתי התובענות, לרבות הטענה כי הונתה את שאהין או הסתירה מהם מידע וכי נפלו פגמים ברצונם של שאהין, שעה שחתמו עימה את הסכם הפשרה. כן טענה כי לא הפרה את הסכם הפשרה ופסק הדין שנתן לו תוקף והעלתה את גירסתה בדבר ההשתלשלות העובדתית שסופה באי העברת המקרקעין שבמחלוקת על שם שאהין. עוד טענה כי משחתמו שאהין על הסכם המכר עם המבקשים, הם מנועים כעת מלטעון לבטלותו בין מכוח עיקרון תום הלב ובין מכוח חלוף זמן ניכר. בין כך ובין אחרת, הוסיפה וטענה כי משלא בוטלו הסכם המכר, כמו גם ייפוי הכוח הבלתי חוזר להעברת זכויותיהם של שאהין במקרקעין שבמחלוקת לידי המבקשים, אין לשאהין כל זכויות במקרקעין שבמחלוקת וממילא אין כל יריבות בינם לבינה.