החלטה בתיק בשא 13940/05

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שנין בבית משפט השלום בעכו ( כב' השופט מר ג' נאסר) בתיק אז' 6288/97 בתאריך 29.6.05.

2.       בפסק הדין חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך 50,740 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך החל מיום 1.11.95, ובנוסף לסכום זה חויבו המבקשים לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ כחוק.

          לפי חשבוני מגיע אפוא סכום החיוב לפי פסק הדין לסכום של כ- 138,000 ש"ח.

3.       חיוב המבקשים נעשה לאחר שבית המשפט קמא קיבל טענות המשיבה כי יש להרים את מסך ההתאגדות שחצץ בין המבקשים לחברה שבשליטתם.

4.       יצוין כי לראשונה ניתן פסק הדין של בית המשפט קמא בתאריך 9.4.03, והמבקשים ערערו על פסק דין זה. בפסק הדין שניתן בערעור, הוחזר העניין לבית המשפט קמא על מנת שיתן הנמקותיו בשאלות העובדתיות שהתעוררו, ואכן, בתאריך 29.6.05 ניתנו הנמקותיו של בית המשפט קמא, ובעקבות זאת הוגש הערעור מחדש.

5.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ המבקשים ונימוקי התנגדותו של ב"כ המשיבה, הנני מחליט לדחות את הבקשה, ואלה אביא טעמי.

6.       לעניין סיכויי הערעור:

(א)     בעיקרם של דברים קבע בית המשפט קמא, כי המבקשים, כמנהלים בחברה, המשיכו לבצע עסקאות בשם החברה עם המשיבה גם לאחר שהחברה אותה ניהלו כבר נקלעה לקשיים כספיים. למעשה, בכתב התביעה עתרה המשיבה לכך שהמבקשים יחויבו לשלם לה הסכום הנקוב במספר שיקים שהמבקשים משכו בשם החברה עבור סחורה שרכשו, לאחר שחשבון החברה כבר הוגבל בהגבלה חמורה לפי חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981.

          בהודעת הערעור טוענים המבקשים, כי בית המשפט נתפס לכלל טעות בקביעותיו העובדתיות, שכן השיקים מושא כתב התביעה נמשכו על ידי החברה לפני שחשבון הבנק שלה הוגבל.

(ב)      עם זאת, הרמת המסך לא נעשתה רק משום משיכת השיקים אלא בשל פעולות נוספות שפורטו בפסק הדין, המלמדות לכאורה על כך שהמבקשים ביצעו פעולות שונות להברחת נכסי החברה.

(ג)      ספק בעיני ערכאת הערעור תתערב בממצאים העובדתיים שבפסק הדין, ונראה כי הדיון בערעור יתמקד בשאלה המשפטית, האם העובדות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא מצדיקות את הרמת המסך שנעשתה.

(ד)      בהנחה שקלושים הסיכויים שערכאת הערעור תתערב  בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, כי אז נראה לי שסיכויי הערעור אינם מזהירים.

7.       השבת המצב לקדמותו

(א)     בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין על המבקש להראות שקיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בערעור. בדרך ככלל, אין מעכבים פסק דין המטיל חיוב לשלם סכום כסף, והטעם לכך הוא, שבדך כלל תשלום סכום כסף אינו יוצר מצב בלתי הפיך. לכלל זה קיים חריג, והוא כאשר המבקש מראה שמצבו הכספי של המשיב לא יאפשר השבת המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל.

(ב)      מצבה הכספי של המשיבה הוא עניין עובדתי, ועל המבקשים להוכיח שמצבה קשה עד כי לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו. ואולם, לבקשת המבקשים לא צורף תצהיר להוכחת העובדות הדרושות לבקשה, ודי בטעם זה כדי להביא לדחייתה.

(ג)      ככל שהדברים נוגעים למצבה הכספי של המשיבה, נטען בבקשה כדברים הבאים:

"אין המבקשים מודעים למצבה הכלכלי של המשיבה, אך ניתן להניח, ובימים קשים אלה, ובזמן בו היציבות הכלכלית של חברות מקועקעת מיסודה, כך שספק אם תוכל המשיבה להשיב המצב לקדמותו, כמובן במידה ויתקבל הערעור."

(ד)      עם כל הכבוד, כלל לא ברור מהו הבסיס להנחה שמניח ב"כ המבקשים, כי בזמנים אלה יציבותן הכלכלית של חברות "מקועקעית מיסודה" , וכן לא ברור מדוע סבור הוא שהנחה זו, שלעניות דעתי היא הנחה מופרכת ו"מקועקת מיסודה", חלה אף על המשיבה.

(ה)     כיוון שהמבקשים אינן יכולים להצביע על כך שמצבה הכספי של המשיבה לא יאפשר השבת המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל, הנני דוחה את הבקשה.