החלטה בתיק בשא 13859/06 - פסקדין

1.         המבקשת, חברה בע"מ, אשר שכרה חנות בקניון חיפה, הגישה בקשה לסעד זמני, אשר יורה למשיבה להחזיר לה את מפתחות החנות ולחדש לה שירותי חשמל מים וטלפון.

2.       העובדות לכאורה

2.1        החברה המבקשת שכרה חנות בקניון מאז שנת 1997 ועסקה בממכר פריטי אופנת נשים. הסכם השכירות צורף על ידי המשיבה.

2.2        בהסכם השכירות נקבע בס' 7.1 כי תקופת השכירות הינה ל-5 שנים מיום מסירת החזקה במושכר. בס' 7.2 נקבע כי לשוכר תהא אופציה להאריך את תקופת השכירות לתקופה נוספת של 5 שנים אם יעמוד בתנאים מצטברים שהם הודעה בכתב 6 חודשים קודם לכן, מילוי ההתחייבויות בחוזה, וכן פדיון שנתי ברמה מסויימת.  השוכר לא עמד בתנאים אלו, ולפיכך הוארך חוזה השכירות עימו משנה לשנה, על בסיס  הדברות.

2.3        הצדדים מסכימים ביינהם כי תקופת השכירות הנוכחית היתה אמורה להסתיים ביום 30.9.06. 

2.4        מנהל המשיבה מצהיר כי  המבקשת זכתה בשל קשייה להקלות שונות בדמות דחיית תשלומים שהופסקו במרץ 2006. מנהל המשיבה (אשר נכנס לתפקידו בינואר 2006)  הודיע למבקשת  כי אין בדעתו להמשיך ולאפשר לה דחיות בתשלום, ובשל קשייה של המבקשת הוא מסכים לכך כי תקופת השכירות תסתיים עוד טרם  השלמתה. לטענתו, המבקשת אכן בקשה לסיים את השכירות, אך בקשה הארכה למכירת המלאי.  מנהל המשיבה צרף מכתב מיום 13.3.06  אשר נכתב על ידו והמסכם פגישה, בה הגיעו הצדדים להסכמה לפינוי החנות עד 30.6.06. בתמורה, ניתנו למבקשת הטבה בדמות דחיית חלק מתשלומי השכירות.  במקום המיועד לחתימת המבקשת, לא מופיעה חתימתם. מנהל המשיבה מצין כי  מנהל המבקשת סרב לחתום בעצת עורך דינו, אך ציין שיפנה את החנות ביוני 2006.

2.5        ביום 18.6.06 התקיימה גישה נוספת במשרדי המשיבה והוסכם כי המבקשת תפנה את החנות עד 30.7.06.גם מכתב זה המסכם את הפגישה נכתב על ידי מנהל המשיבה, ובמקום המיועד לחתימת המבקשת לא מופיעה חתימתה.

2.6        חנות המבקשת היתה סגורה במהלך המלחמה. בחודש אוגוסט תלה מנהל המבקשת שלטים  "חיסול" "סוגרים" . המבקשת ארזה את מרבית המוצרים שבחנות בקרטונים ופנתה כמעט את כולם, כך  שביום 1.9.06 היתה החנות כמעט ריקה לגמרי. מנהל המבקשת מאשר עובדה זו אך טוען כי הפינוי היה למטרות שיפוצים. אך מס' 15 לתצהירו של מנהל המבקשת עולה כי  הסכים לעזיבה המוקדמת, רק שלטענתו היה זה בתנאי שיקבל שיפוי בעבור השקעותיו הרבות בחנות.

2.7        מנהל המשיבה מצהיר על שיחה שנערכה בינו לבין מנהל המבקשת ביום 01.09.06בה הודיע מנהל המבקשת כי הוא מפנה ועוזב סופית, וכן בקש למכור לשוכר החדש את  "המחוברים" . מנהל המשיבה הסכים שימכור לשוכר החדש את גופי התאורה.

2.8        ביום 1.9.06 סכם מנהל המשיבה עם שוכר אחר בקניון על מעבר לחנות נשוא הדיון. ביום 3.9.06 יום ראשון בשבוע, נמסרה החנות נשוא הדיון לשוכר החדש, תוך החלפת המנעולים הקיימים.  ביום 3.9.06 קבל מנהל המשיבה מכתב מאת מנהל המבקשת (הנושא תאריך של 01.09.06) בו הוא מלין על יחס המשיבה אליו, טוען כי יש לו הסכם שכירות עד ליום 30.9.07, מאזכר את רצונו לקבל פיצוי הולם עבור כל השקעותיו בחנות, בסכום של 100,000 ש"ח , ואם לא יתקיים עימו משא ומתן לענין זה, ברצונו לממש את האופציה הקיימת (על אף שבראשית המכתב טען שהסכם השכירות הוא עד 30.9.07).

3.       דיון

3.1       "לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד - סיכויי התביעה העיקרית, או למצער - אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי אם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית עלול אי-מתן הצו להסב נזק למבקש שיהיה גדול מנזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו."  (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ. יצחק אמר, פד נו 1 עמ ' 529 בעמ' 533).

3.2        המבקשת טוענת לזכות שכירות עד ליום 30.9.07. אין לטענה זו בסיס עובדתי ולו לכאורה. גם אין אופציה קנויה חד צדדית  להארכת תקופת השכירות.  השכירות היתה מלכתחילה לתקופה שעד 30.9.06. במהלך חצי השנה האחרונה , מרגע שהוחלף מנהל החברה המשיבה, עמדה החברה המשיבה על כך שיופסקו ההקלות וההטבות לחברה המבקשת. מחלוקת זו הביאה את המבקשת להבנה שעליה לעזוב את המושכר, וכך פעלה.

3.3        המחלוקת האמיתית בין הצדדים הינה בשאלה האם מגיעים למבקשת סכומי כסף בעבור השקעותיה במושכר. מנהל המבקשת טען כי השקיע במושכר מערכת כיבוי, מזגן, תאורה מרכזית, רצפה, קירות גבס, תקרה אקוסטית, זכוכית ראווה, מערכת אזעקה, ולוחות חשמל, הכל מכספי החברה המבקשת. לא צורפה אסמכתא כלשהיא להשקעות או לגובה ההוצאות.

3.4        ס' 9.15 להסכם שבין הצדדים קובע כך -

" כל התיקונים ו/או השינויים ו/או השיפוצים ו/או העבדות ו/או השיפורים שייעשו ע"י השוכר במושכר, וכל המחוברים למושכר המהווים חלק בלתי נפרד מהמושכר, יעברו עם תום תקופת השכירות לרשותו של המשכיר ולבעלתו, ללא כל תמורה, והשוכר מוותר על כל טענה ו/או דרישה ביחס אליהם. למען הסר ספק מובהר כי השוכר לא יהא זכאי לקבל או לדרוש כל תשלום שהוא בגינם, לא מהמשכיר, לא מחברת הניהול ולא מכל שוכר חליפי"...

כמו כן ס' 10 בהסכם עוסק בהתקנת מערכת מיזוג אויר ,חשמל ,כיבוי אש ומערכות נוספות על חשבון השוכר , מבלי שיש בסעיף זה התייחסות כלשהיא להחזרים שיגיעו לשוכר בתום תקופת השכירות.

מכאן, שעל פי ההסכם , על פניו, לא ברורה זכותה של המבקשת  לדרוש תשלום בעבור השקעות שונות שבצעה בחנות המושכרת.

3.5        בנוסף ייאמר כי אם המבקשת סבורה שבכל זאת יש לה זכות כזו, פתוחה הדרך בפניה לנהל תיק תביעה עיקרי, אך אין בכך כדי לאפשר לה להמשיך לשהות במושכר ולעצור שכירות של דייר חליפי אחר .

3.6        המבקשת לא הוכיחה זכות לכאורה שעליה היא מבססת את הבקשה לסעד זמני.

3.7        מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המשיבה . נושא החזר ההשקעות, אם בכלל, ראוי שיתברר בין הצדדים מבלי לפגוע בזכות המשיבה להשכיר את הנכס לאחר, וזאת לאחר שבין הצדדים התגבשה לכאורה ההסכמה לפינויו.