החלטה בתיק בשא 13839/06 - פסקדין

הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים 1,2 בגין יתרת - הלוואה בלתי - מסולקת.

בהתאם לתנאי הסכם - ההלוואה (מיום 30.3.95 (נספח א' לכתב - התביעה) העניק התובע ללווים הלוואה בסך 247,000 ש"ח אותם התחייבו להחזיר לתובע בתנאים המפורטים בהסכם על נספחיו.

הלווים לא עמדו בהתחייבויותיהם עפ"י הסכם ההלוואה, והבנק העמיד את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי, ובנוסף לכך נמכרה הדירה בהליכי כינוס. לאחר מכירת הדירה נותרו הלווים חייבים לתובע את יתרת - ההלוואה הנתבעת בתביעה דנן.

הנתבע מס' 1

בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען המבקש כי הבנק  השתהה בנקיטת ההליכים למימוש השיעבוד על הדירה, ועקב מחדלי הבנק לא כיסתה התמורה את כל החוב, וכן שכונס הנכסים שילם לחב' שרבט, ממנה נרכשה הדירה, סכומים מתמורת המכירה, שאינם מגיעים לה, ושגרמו שלא כדין ליצירת החוב הנתבע.

אשר להשתהות הבנק, טוענת ב"כ המבקש כי לו היה הבנק פועל למימוש הדירה כבר בשנת 1997  כשהחלו החייבים לפגר בהחזרי ההלוואה, היה שווי הדירה מספיק לסילוק כל החוב. אשר להתנהלות כונס הנכסים, חלה עליו החובה לטענת ב"כ המבקש להעלות מול חב' שרבט את כל טענות החייבים ולמצות את זכויותיהם, ולא "להתנדב" לשלם לשרבט כל סכום שנדרש על ידה - ללא בדיקה.

ב"כ המשיב כופר מכל וכל בטענות המבקש וטוען כי דינן של טענות המבקש נגד הליכי הכינוס - להידחות, שכן אלו התנהלו כדין בפיקוחו של ראש ההוצל"פ, והחלטותיו הפכו חלוטות לאחר שמכירת הדירה בכינוס הושלמה. לשיטתו של ב"כ המשיב, היה על המבקש להעלות את טענותיו בפני ראש הוצל"פ, והוא מנוע מלהעלותן במסגרת תביעה זו, מה גם שהמבקש אישר בחקירתו הנגדית כי היה מיודע על הליכי המימוש; קיבל את מכתבי הכונס והגיש בקשות לראש ההוצל"פ במסגרת הליכי הכינוס.

אותו דין חל לגישת ב"כ המשיב גם על טענות המבקש בעניין התשלום ששולם לחב' שרבט שלא כדין.

גם טענות אלה היה המבקש צריך להעלות במסגרת הליכי הכינוס, שבוצעו עפ"י החלטות ראש הוצל"פ, והיה עליו לערור על החלטותיו אם סבר שביצוע התשלום לחב' שרבט נעשה שלא כדין.

המבקש מודה כי פיגר בתשלומי ההלוואה נשוא החוב, ובהתאם לתנאי חוזה ההלוואה, הוא חב בתשלום החוב. מחקירתו הנגדית של המבקש אנו למדים כי כבר בשנים 1996 ו - 1997, הגיש הבנק נגד המבקש ואשתו תביעות כספיות בגין פיגורים בהחזרי ההלוואה, ניתנו נגדם פס"ד ונגבו תשלומים. כך שטענת המבקש כי הבנק השתהה עד שפתח בהליכים למימוש השיעבוד, אינה מדויקת בלשון המעטה.

אשר לתשלום לחב' שרבט, המבקש אישר בחקירתו הנגדית את דבר קיומו של החוב, ולקח על עצמו לשלמו, ומכאן שאין ממש בטענתו כנגד ביצוע התשלום לשרבט ע"י הכונס אשר קיבל את אישורו של ראש ההוצל"פ לביצוע התשלום.

מן המקובץ לעיל עולה כי הגנתו של המבקש דחוקה למדי ועומדת על כרעי תרנגולת. עם זאת וכדי שלא לנעול בפניו את שערי ביהמ"ש אני מחליטה כי תינתן לו רשות להתגונן והתצהיר מטעמו ישמש כתב - הגנה בתנאי שיפקיד סך 75,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש או ערבות בנקאית צמודת - מדד ובלתי מוגבלת בזמן על סכום זה. בהעדר הפקדה תידחה הבקשה.

הנתבעת מס' 2.

הנתבעת, גרושתו של הנתבע 1, מבקשת להסתמך בתצהירה על כל הטענות שהועלו מטעמו.

בנוסף טוענת המבקשת כי בהסכם הגירושין שנכרת בינה לבין הנתבע 1 הוסכם כי דירת המגורים שנרכשה מחב' שרבט תוקנה לנתבע 1, ובכך ויתרה על זכויותיה בדירה. לאור חוזה הגירושין התחילה המבקשת לקבל סיוע שוטף בשכ"ד כאם חד - הורית, והחל מאותו רגע איש לא פנה אליה בדרישה בקשר לחוב המשכנתא. הליך מכירת הדירה לא היה ידוע לה, שכן איש לא שיתף אותה.

לדבריה הקפידה לעדכן את כתובתה במשרד הפנים, ואף על פי כן לא קיבלה כל התראה לפרעון המשכנתא, ואף לא הודעות על מינוי כונס נכסים ו/או אודות מכירת הנכס.

בחקירתה הנגדית הוסיפה המבקשת טענה נוספת והיא שבעת חתימתה על חוזה ההלוואה ביום 30.3.95 לא ידעה לקרוא עברית. עם זאת אישרה המבקשת כי היא ובעלה התכוונו לקנות דירה, ולצורך כך חתמו על חוזה לרכישתה, והיא ידעה שיש צורך לקחת הלוואה בבנק לרכישת הדירה.

כשבאה המבקשת לחתום על ההלוואה בבנק היה אתה בעלה שעבד במשטרה, "והוא ידע עברית ושלט בה".

נראה שאין המבקשת יכולה להיתלות בטענה זו, שכן בעלה ידע עברית, והיא עצמה הבינה שהיא חותמת על הסכם הלוואה. משחתמה על ההסכם הריהי מוחזקת כמי שקראה את הכתוב בו, ואישרה בחתימת ידה את הסכמתה לתוכנו.