החלטה בתיק בשא 137355/01 - פסקדין

מונחת לפני התנגדות לביצוע שטר חוב אשר תאריך עשייתו הינו 17/9/1990 ומועד פרעונו הינו 1/10/01. סכום השטר הינו 161,000 ש"ח. עושה השטר הינו רפאילוב רחמים, ואילו המבקש הינו אחד מהערבים לשטר.

אמנם מבחינה טכנית מדובר בשני שטרות, אולם הדבר נובע מכך שמדובר ב-5 ערבים, ואילו טופס השטר ערוך כך שניתן להחתים עליו רק 3 ערבים.

בפועל, נפתח תיק הוצל"פ ביום 6/10/91 בגין סכום של 161,000 ש"ח, ולא בגין סכום 2 השטרות במצטבר.

מסירת האזהרה למבקש בוצעה רק לאחר כ-10 שנים, היינו ביום 14/11/01.

החוב בתיק ההוצל"פ עומד כיום על סכום של כ-793,000 ש"ח.

החייב העיקרי, מר רפאילוב רחמים (להלן: "החייב העיקרי" או "הלווה"), חתם ביום 17/9/99 על הסכם הלוואה לפיו הלוותה לו המשיבה סכום של 100,000 ש"ח. ההלוואה היתה צמודה למדד המחירים לצרכן ונשאה ריבית שנתית בשיעור של 6.25%.  להבטחת פרעון ההלוואה נדרש הלווה, מר רפאילוב, לשעבד דירה בגוש 7055 חלקה 11, וכן לשעבד את פוליסת ביטוח הנכס ואת פוליסת ביטוח החיים. כמו כן, נדרש הלווה להמציא יפוי כוח נוטריוני וכן שטר חוב ונספח בחתימת הלווה + 5 ערבים. שטר החוב נשוא תיק זה נערך בעקבות דרישה זו.

תיק ההוצל"פ למימוש המשכון שנעשה על הדירה נפתח רק במרץ 2000 (לפי הודעת ב"כ המשיבה המצויה בתיק), ועד כה טרם מומשה הדירה.

לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי את כתבי הטענות, החלטתי ליתן למבקש רשות להתגונן, את הנימוקים העיקריים להחלטתי זו אפרט להלן:

1.       המבקש העלה טענת שיהוי שכן התיק נפתח בשנת 1991 ואילו רק 10 שנים לאחר מכן נעשתה לו מסירה של האזהרה. המבקש גם טען בתצהיריו כי במשך כל אותם שנים לא הודיעה לו המשיבה על פתיחת התיק.

המבקש נחקר בדיון שנערך בפני ולא נשאל דבר בעניין זה.

יודגש כי לפי המסמכים והתחשיב שהמציא ב"כ המשיבה לתיק, הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי עוד ביום 31/7/91, ואילו מסירת האזהרה בוצעה, כאמור, רק כ-10 שנים לאחר מכן.

נתונים אלה מדברים בעד עצמם.

מהחלטת כב' השופט אזר ז"ל בה.פ. 174/01 בבית משפט המחוזי בתל-אביב, הנני למדה כי המשיבה אף ערכה הסדר פשרה עם החייב העיקרי בשנת 1993.

בשלב זה, לא הובאה ראיה כלשהי,כי המשיבה הודיעה למבקש כי החייב העיקרי אינו מקיים את חיוביו, כי ההלוואה הועמדה לפרעון מיידי, כי נפתח בשנת 1991 תיק הוצל"פ כנגד החייב העיקרי וכי נערך הסדר פשרה עם החייב העיקרי, אשר גם בו לא עמד.

במקרה זה לא חלות הוראות פרק ב' לחוק הערבות התשכ"ז 1967 (להלן: "חוק הערבות") המסדיר את מעמדו של ערב יחיד, שכן פרק זה נחקק רק בשנת 1992, ותוקן בשנת 1997.

גם הוראת המעבר לתיקון תשנ"ב  אינה חלה היות והשטר הוגש לביצוע עוד בטרם פורסם התיקון (24/3/92).

אילו היה חל פרק ב' חוק הערבות בנוסחו הנוכחי, אזי אם תוכח טענת המבקש כי המשיבה לא הודיעה לו על כך שהחייב העיקרי אינו ממלא את חיוביו, יהיה המבקש פטור מערבותו לפי הוראת סע' 26 (א) לחוק.

בבר"ע 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פד"י נג(4), 804, קבע כב' הנשיא ברק כי גם במקרה בו חל "הדין הקודם", טרם חקיקתו של התיקון לחוק הערבות, חלה חובת הודעה לערבים מכוח סע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

באותו מקרה אמנם דן ביהמ"ש בארכה שניתנה לחייב העיקרי, אולם הגיון הדברים חל גם בעניננו.