החלטה בתיק בשא 1371/07 - פסקדין

להלן השתלשלות האירועים הקשורים לתיק זה מרגע קבלת ההודעה על דבר הצורך בהתערבות בית המשפט ועד לסיום העניין:

ביום שישי, 19/1/07 בשעה 14:15, קיבלתי קריאה טלפונית של המזכיר הראשי של בית משפט המחוזי בחיפה, מר ישראל חן. ישראל חן הודיע לי כי מאחר ואני שופט תורן יש צורך בהתערבותי בעניין דחוף. מדובר ביולדת בבית החולים "הלל יפה" בחדרה שנושאת ברחמה תאומים, היא נמצאת בסיכון גבוה בשל כך שאחד העוברים נמצא במצב עכוז האחר במצב ראש ועל כן הצוות הרפואי החליט שבשל הסכנה הנשקפת ליולדת ולעוברים יש צורך בניתוח קיסרי. אולם, היולדת ובעלה מסרבים לניתוח משום שלטענתם הם רוצים ללדת ב "לידה טבעית".

ישראל חן ציין כי הבקשה טרם הוגשה וכי עובדים עליה בזמן שהוא מדבר איתי טלפונית.

מאחר וישראל חן דיבר על סכנה לחיי היולדת, שמצבה עלול להתדרדר בכל רגע, החלטתי לנסוע ישירות לבית החולים "הלל יפה" בחדרה כדי שאוכל לשוחח עם היולדת בטרם אתן את החלטתי באשר לבקשה. ביקשתי כי הבקשה תובא בפני ישירות לבית החולים.

הגעתי לבית החולים "הלל יפה" בסביבות השעה 15:15. שוחחתי עם הרופא המיילד ד"ר אדריאן אלנבוגן. הרופא מסר לי סקירה על מצבה של היולדת: הוא סיפר כי היולדת הגיעה לבית החולים ביום חמישי, 18/1/07, סמוך לשעה 23:00 עם פתיחה של 6-7 ס"מ וכי מאז ועד לשעה שאנו משוחחים עדיין לא חלה כל התקדמות בלידה. לדבריו,  היולדת הגיעה לבית החולים כ-9 שעות לאחר ירידת מים וכי היא נמצאת במצב של רעלת הריון קשה.

הרופא ציין כי אחד העוברים נמצא במצב עכוז והעובר האחר נמצא במצב ראש וכי קיימת סכנה שאם תתבצע לידה רגילה כי אז בעת שהעובר הראשון ירצה לצאת כי אז סנטרו יכול להיתקל בסנטרו של אחיו וכך להיות "נעול" בבטן אימו מבלי יכולת לצאת.

לדברי הרופא, היולדת סובלת מרעלת הריון ומקבלת מגנזיום עקב כך. הרופא ציין שהיולדת מסרבת לקבל טיפול אנטיביוטי.

ד"ר אלנבוגן הביע בפני את חששו כי אם היולדת תתעקש ללדת בלידה טבעית ותמשיך בהתנגדותה לניתוח קיסרי עלולים גם היא וגם העוברים למות.

שאלתי אם אפשר לדבר עם היולדת ונאמר לי כי אכן כן.

נכנסתי לחדר שבו שהתה היולדת עם בעלה. ניסיתי לברר אם היולדת מבינה את המצב שבו היא נמצאת ואם היא מעכלת את התוצאה הקשה שיכולה לנבוע מהימנעות מניתוח קיסרי.

במהלך השיחה הוברר לי כי מי שנותן את הטון במקום הוא בעלה של היולדת. הוא זה שדיבר בעת שאני פניתי אל היולדת. הבהרתי לבעלה של היולדת כי אני פונה אל היולדת עצמה וכי אני מבקשת את התייחסותה ואת תגובתה. הסברתי ליולדת את מה שנאמר לי על ידי הרופא והעמדתי אותה על הסכנה הרבה הנשקפת לה ולילודים שברחמה אם תתנגד לניתוח קיסרי.

תוך כדי דברי עם היולדת הגיע לחדר האמור גם מנהל בית החולים ד"ר מאיר אורן.

גם ד"ר אורן וגם ד"ר אלנבוגן אמרו דברים כדי לנסות להסביר את המצב ליולדת ולבעלה ולשכנעה להסכים לניתוח.

לאחר דברי ד"ר אלנבוגן וד"ר אורן אמרתי דברים באוזני היולדת ובעלה ובעקבות כך אמרתי לה כי אנו כולנו נצא עכשיו החוצה כדי לאפשר לבני הזוג לשקול את הדברים ולקבל החלטה.

רק לאחר כשעה וחצי, שבמהלכן ביצעו בני הזוג שיחות טלפון והתייעצויות שונות, הביעה היולדת את הסכמתה לניתוח ואף חתמה על הסכמתה בכתב.

בעת ההמתנה להחלטת היולדת ביקשתי לברר עם ד"ר אורן אם נעשה ניסיון לכנס את וועדת האתיקה שעל פי חוק זכויות החולה. התברר לי כי לא נעשה כל ניסיון כזה. בעקבות כך הודעתי לד"ר אורן כי למעשה לא אוכל לטפל בעניין כלל מאחר ובית המשפט לא קנה לו סמכות כאמור בסעיף 24 לחוק הנ"ל.

ד"ר אורן אמר לי כי הוא ילך עכשיו לברר את זהות חברי הוועדה ולהתקשר אליהם כדי שיגיעו לדיון בבית החולים.

לאחר זמן הוברר כי 4 חברי וועדה בדרך לבית החולים ואילו לגבי חבר הוועדה החמישי נאמר לי כי מינויו לא היה כדין.

מכל מקום הוברר לי כי בנסיבות העניין לא קמה לבית המשפט סמכות לדון בעניין. מטעם זה, וגם משום שהיולדת הסכימה לבסוף לחתום על הסכמתה לניתוח, לא היה כל צורך בהתערבות שיפוטית ועל כן הלכתי לדרכי, לא לפני שביקשתי מד"ר אלנבוגן לדווח לי על תוצאות הניתוח.