החלטה בתיק בשא 13569/06 - פסקדין

כללי

1.         לפניי מערכה נוספת בסכסוך רב שנים בין המשיבים לבקשה דנן (התובעים בהליך העיקרי, אשר ייקראו להלן: יבגל ובירמן בהתאמה) לבין מי שהיה שותפו של האחרון (להלן: שרון) בחברת מכללת איסט לונדון השלוחה בישראל בע"מ (להלן: החברה) או הבא במקומו (להלן: אריך) ופרקליטיהם (להלן: מלצר ובכר). לאחר שהסתיימו הליכים משפטיים קודמים שנקטו בירמן ויבגל נגד שותפם, שלוחיו והחברה, בא תורם של פרקליטי האחרונים.

2.         שרון מצד אחד ובירמן ויבגל מצד שני היו בעלי מניות בחברה. המבקשים דנן (התובעים בתובענה העיקרית) היו פרקליטיו של שרון וייצגו אותו בשורה של חוזים שהסדירו את היחסים בין בעלי המניות. אריך היה "איש קש" של שרון וגם הוא היה מיוצג על ידי מלצר ובכר. לאחר שבירמן ויבגל נקטו בהליכים משפטיים נגד שרון, אריך והחברה ייצגו גם את האחרונה (בת"א 1041/99 ובת"א  559/00 שניהם של בית המשפט המחוזי בחיפה).

            במתכונתו המתוקנת היווה כתב התביעה בת"א 559/00 תובענה כספית בה נתבעו החברה, שרון ואריך לשלם לבירמן ויבגל דמי יעוץ בסך 300,000 ש"ח שהתחייבו לשלם להם במסגרת חוזה מיום 23.7.98. לאחר התדיינות ארוכה ניתן פסק דין אשר דחה את התובענה נגד שרון ונגד אריך ונתקבלה התביעה נגד החברה, אשר חויבה לשלם סך של 300,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום כריתת החוזה (23.7.98) וכן שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח ומע"מ.

            הגם שלא נמחקה מרשם החברות אין חולק כי ביום מתן פסק הדין בת"א 559/00 היתה החברה חדלת פרעון כך שחרף זכייתם בהליך משפטי יצאו בירמן ויבגל וידיהם על ראשם.

3.         על כן הוגשה התובענה דנן בה נתבעים מלצר ובכר לשלם 1,000,000 ש"ח בעבור הנזקים שנגרמו לבירמן ויבגל, לטענתם, בעטייה של התנהגותם.

ניסוחו המסורבל של כתב התביעה כמו גם תיאור עובדתי חסר בפרטים חיוניים מצד אחד והרחבה יתרה בעובדות הנראות כבלתי רלוונטיות מצד שני חייבו השקעת זמן על מנת לברור את המוץ מן התבן.

4.         עד כמה שניתן היה לדלות מהעובדות המפורטות בו (להבדיל מטיעונים משפטיים ללא עגון עובדתי) מורכב כתב התביעה משתי עילות:

5.         האחת, מקורה במעשים ומחדלים של מלצר ובכר הן בניסוח החוזה מיום 23.7.98 שלא הבטיח כהלכה את זכויותיהם של בירמן ויבגל והן בכך שהפרו את חובת הנאמנות שהיתה מוטלת עליהם מכח החוזה האמור, שכן בניגוד למוסכם העבירו את מניות החברה על שם שרון ואריך חרף אי-תשלום הסך של 300,000 ש"ח ומבלי שדאגו להבטיח את התשלום בכל דרך שהיא.

בגין מעשים ומחדלים אלה נתבעים מלצר ובכר לשלם את הסך של 300,000 ש"ח שנפסק לטובת בירמן ויבגל בת"א 559/00, הוצאות נלוות לניהול ההליך בסך 123,000 ש"ח (אגרת משפט בסך 33,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 90,000 ש"ח) והפסד בסך 300,000 ש"ח המהווה עלויות אשראי בנקאי שנגרמו להם בשל אי-תשלום הסך של 300,000 ש"ח לפי החוזה מיום 23.7.98.

מועד היווצרות עילת תביעה זו היה ביום 23.7.98 (בעת כריתת החוזה) או למצער במועד העברת המניות לשרון ואריך, אשר לא צוין בכתב התביעה.

6.         עילת התביעה השניה מושתתת  על מעשים ומחדלים של מלצר ובכר, אשר אפשרו רישום כוזב במסמכי תאגיד, פעלו במרמה, גרמו להפרת חוזה, הפרו חובה חקוקה ועוד כהנה וכהנה טענות, אשר גרמו לנישול בירמן ממניותיו בחברה.

כתוצאה מנישול זה נגרם לבירמן אבדן שכר עבודה המוערך על ידו בסך 720,000 ש"ח, אבדן זכות  מניות החברה בשווי 1,300,000 ש"ח ועלות ניהול הליכים משפטיים בסך 40,000 ש"ח.

7.         בנסיבות אלו, סכום התביעה בסך 1,000,000 ש"ח נכון ליום הגשתה אינו ברור כלל ועיקר שהרי מבוקש לחייב את מלצר ובכר " במלוא סכום התביעה בסך 1,000,000 ש"ח לרבות הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה..". הסכום הפסוק בת"א 559/00 נכון ליום הגשת כתב התביעה מגיע לסך של 475,755 ש"ח (300,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 23.7.98 עד ליום 26.10.05). סכום האגרה לפי מועדי תשלום מגיע ליום הגשת כתב התביעה לסך של 43,616 ש"ח. הסך של 300,000 ש"ח נתבע נכון ליום מיום 22.7.98  ונכון ליום הגשת התובענה מסתכם בסך 475,806 ש"ח. שכר טרחת עורך דין הנתבע (90,000 ש"ח בצירוף מע"מ) הנו נכון למועד הגשת התובענה ומסתכם בסך 105,300 ש"ח. לפיכך, לפי עילת התביעה הראשונה מגיע סכום התביעה לסך 1,100,477 ש"ח.

            יתר הסכומים הנקובים בכתב התביעה והמתייחסים לכאורה לעילת התביעה השניה מגיעים לסך כולל של 2,060,000 ש"ח בערכי קרן. סכום זה בחלקו ספק אם מצוי בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה (הסך של 720,000 ש"ח בגין הפסד שכר עבודה).

8.         סכום התביעה מתייחס מן הסתם לנזק המושתת על עילת התביעה הראשונה ויתר הטענות מהוות חומר רקע. יוזכר כי אותו סכום נתבע בת"א 559/00 בעילה חוזית.  אם אין המצב כך הרי שחוסר בהירות זה הנו לתובעים לרועץ.

הבקשה דנן

9.         זו בקשת מלצר ובכר לסילוק התובענה על הסף מחמת מעשה בי-דין, התיישנות, שיהוי ושימוש לרעה בהליכי בית משפט. לחילופין מבוקש לחייב את בירמן ויבגל בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

מעשה בי-דין

10.    לטענת מלצר ובכר אותן עובדות המהוות יסוד לעילת התביעה בהליך דנן  היוו תשתית עובדתית בהליכים הקודמים בהם נקטו בירמן ויבגל בת"א 1041/99 ובת"א 559/00 של בית המשפט המחוזי בחיפה והוכרעו בת"א 559/00. קיים אפוא לדעתם השתק פלוגתא.

11.    ת"א 559/00 נדון בפני השופט עמית. פסק הדין צורף להליך דנן ומעיון בו עולה, כי עילת התביעה שם (נגד החברה, שרון ואריך) התבססה על החיובים החוזיים הנובעים מהחוזה מיום 23.7.98. הגם שבמסגרת הדיון שם נפרסה היריעה בהרחבה יתרה ונשמעו עדויות המייחסות אחריות למלצר ובכר הרי היה זה אגב אורחא בלבד וכך גם התייחסות בית המשפט בפסק הדין בסוגיה. אין לומר אפוא כי קיים מעשה בי-דין בכל הנוגע לעובדות הקשורות במלצר ובכר.