החלטה בתיק בשא 1353/05

כללי-

1.       בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון.

2.       המבקשים מערערים על פסק דינו של בית המשפט השלום בבית שאן (כבוד השופט א.קולה) בת.א. 406/04.

טענות המבקשים:

3.   המבקשים טוענים כי בית משפט קמא חייב המשיבים לשלם למבקשים סך של 10,000 ש"ח בגין נזקי רכוש ונזקי גוף אשר נגרמו להם ע"י המשיבים.

4.   המבקשים טוענים כי המשיבים טרם שילמו להם את סכום הפיצוי.

5.   המבקשים טוענים כי נותנים הם הסכמתם לכך שהמשיבים לא יעבירו את סכום הפיצוי לידי המבקשים וזאת עד למתן פסק הדין בערעור, ובכך תובטחנה הוצאות המשיבים.

טענות המשיבים:

6.   המשיבים טוענים כי יש לדחות את בקשת המבקשים. אין בבקשתם של המבקשים משום בטוחה להוצאותיהם של המשיבים.

7.   המשיבים טוענים כי המבקשים לא הביאו ו/או לא צרפו כל נתון ביחס למצבם הכלכלי וכן לא הראו כי סיכוייהם  לזכות בערעור גבוהים.

דיון

מצב כלכלי:

8. הכלל הוא, כי על בעל דין המערער (או מבקש לערער) מוטלת החובה להפקיד בטוחה זמינה ויעילה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד - אם יידחה ערעורו. ראה ע"א 6217/99 אהרון קורן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , תק-על 2000(2), 128.

"על מי שמבקש לחרוג מכלל זה (בין על ידי הפטרתו מחובת הפקדת עירבון ובין על ידי המרת חיובו בהפקדת ערבות בנקאית בחיוב בהפקדת ערבות צד ג' - שמימושה אינו ודאי ומעצם טבעו הוא טעון נקיטת הליכים נוספים) מוטל הנטל להראות כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים (וממילא הסיכויים, כי יחויב בהוצאות המשיב נמוכים) וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו את הפקדת העירבון הנדרש". ראה בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2)383.

9.   מעיון בבקשה עולה כי המבקשים לא עמדו בנטל. המבקשים לא צרפו לבקשתם כל נתון אשר יהא בו ללמד על מצבם הכלכלי, כפי שהיה עליהם להכבד ולפרט.

10.  תקנה 13(א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 קובעת כי על המבקש לפרט בבקשתו את רכושו. לשון התקנה:

"בעל דין שבעת שמוטל עליו לשלם אגרה, טוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לכתב העיקרי בקשה לפטור מתשלום האגרה, ותצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה".

11.  בנוסף, לא עמדו המבקשים בדרישות בסיסיות, לא צרפו לבקשתם תלושי משכורת כנדרש, ו/או תדפיסי חשבון עו"ש שישה חודשים עובר להגשת הבקשה. כמו כן, לא הציגו כל נתון לעניין חסכונות או פיקדונות בבנק וכן כל מסמך המעיד על הוצאותיהם או על חובותיו.

12.  הפקדת העירבון נועדה להבטחת המשיבים שמא יצאו נפסדים בשל אי יכולתם לגבות את ההוצאות והיה ואלו יפסקו לטובתם. ראה בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר ואח' ,פ"ד מד(2) ,386; ע"א 6517/00 בניטה ואח' נ' עמותת שערי ציון -דיור לקהל החרדי ואח' , תק-על 2000  (3), 2574.

13.  נוכח האמור לעיל, אין לראות בבקשתם של המבקשים (אשר הוגשה ללא כל אסמכתאות), כעומדת בדרישות הפסיקה. המבקשים לא הרימו את התשתית הראייתית המספקת להוכחת חוסר היכולת הכלכלית הנטענת.

14.  לכאורה, דין הבקשה להדחות, אולם למבקשים טענה נוספת: גם אם ידחה הערעור, המשיבים לא יצאו נפסדים בשל אי יכולתם לגבות ההוצאות, היה ואלה יפסקו לטובתם  זאת בנסיבותיו המיוחדות של העניין: הערעור נסוב על פסק דין אשר ניתן ביום 15.2.05 ואשר קבע כי על המשיבים לפצות את המבקשים בסכום של 10,000 ש"ח בגין נזקי גוף ונזקי רכוש. המערערים מערערים על סכום הפיצוי בטענה שהוא נמוך מדי. אם יתקבל הערעור ממילא לא יחוייבו המבקשים בהוצאות, ואילו אם ידחה הערעור, יעמוד על כנו פסק הדין בגדרו כאמור חוייבו המשיבים בתשלום כספים למבקשים. מכספים אלה יוכלו המשיבים לקזז את ההוצאות, אם יפסקו לטובתם. לא למותר לציין כי לא הוגש ערעור שכנגד והמשיבים אף לא ציינו שבכוונתם להגיש ערעור שכזה.