החלטה בתיק בשא 13153/08

זוהי בקשה לסילוק על הסף ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה (בהחלטתי מיום 6/7/08 הוריתי על הארכת מועד עד להחלטה אחרת).

במסגרת התביעה, עתרו התובעים להורות לנתבעים לאכוף את הסכם זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים בזכויות חכירת דירה מסויימת באור יהודה, וכן להורות למינהל מקרקעי ישראל או לחברה הכלכלית לפיתוח אור יהודה בע"מ (הנתבעים הפורמליים) לחתום עימם על חוזה חכירה.

בנוסף, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בפיצוי הכספי עליו הוסכם בזכרון הדברים (88,000 ש"ח ) וכן לפיצויים נוספים.

בכתב התביעה, יוצאים התובעים כנגד אופן התנהלותם של הנתבעים, ועיקר טענתם היא, כי הנתבעים מסרבים לממש את זיכרון הדברים שנערך בין הצדדים, כשמונה חודשים לפני מועד הגשת התביעה (בכתב התביעה לא צויין מועד מדוייק), במסגרתו התחייבו הצדדים לחתום על הסכם מכר מחייב, להעברת הזכויות בדירה על שם התובעים, והתובעים אף שילמו סכום של 220,000 ש"ח על חשבון התמורה הכספית עבור רכישת הדירה.

התובעים טענו, כי במהלך המשא ומתן, העלו הנתבעים דרישות כספיות שונות, בין היתר, לגבי מועדי העברות הכספים וגובה הערבויות שהתבקשו על ידי התובעים, אלא שהנתבעים סירבו לכל הצעה לפתרון המחלוקת, ולבסוף התברר לתובעים, כי הנתבעים מעוניינים לחזור בהם מהעיסקה, מאחר שאיתרו קונה פוטנציאלי המוכן לשלם סכום גבוה יותר.

התובעים ציינו, כי זיכרון הדברים אינו מצורף לתביעה, מאחר שהוא נמסר לנתבעים לצורך צילומו, וטרם הוחזר להם. 

בבקשה הנוכחית, מבקשים הנתבעים להורות על מחיקת התובענה או מחיקת סעד אכיפת ההסכם מכתב התביעה, וזאת בשל העובדה, שהתביעה הוגשה במתכונת של סדר דין רגיל, ולא במסגרת המרצת פתיחה בצירוף תצהיר.

בנוסף (או אולי לחלופין) עותרים הנתבעים להורות על מחיקת הסעד של אכיפת ההסכם מכתב התביעה, וזאת לאור העובדה שהדירה נשוא התביעה נמכרה זה מכבר לצדדים שלישיים, והתובעים נמנעו מנקיטת הליך מתאים, למרות שהיו מודעים למכירת הדירה מראש. הנתבעים טוענים, כי הגשת התביעה לאחר המכירה נעשתה תוך שיהוי מכוון, בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, ובמטרה לסכל את מכירת הדירה.

הנתבעים טוענים, כי לאור הצורך במחיקת סעד האכיפה, יש להורות על מחיקת התביעה או להעברתה לבית משפט השלום בתל אביב, וזאת בהתחשב בגובה הפיצוי הכספי שנתבע.

תקנה 250 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת-

"מוכר או קונה של מקרקעין זכאי בכל עת לבקש, בהמרצת פתיחה, החלטה בכל שאלה המתעוררת עקב דרישה או התנגדות או תביעת פיצויים, או בכל שאלה אחרת הנובעת מתוך חוזה המכר או הכרוכה בו ואינה נוגעת לקיומו או לתקפו של החוזה.

ההוראה המעוגנת בתקנה זו הוגמשה בפסיקה, ונקבע כי גם כאשר קיימת מחלוקת בעניין קיומו של חוזה מקרקעין או תקפו, הרי שניתן לדון בהליך על דרך המרצת פתיחה (מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך ב', עמ' 965).

עם זאת, נקבע כי כאשר המחלוקת נסבה על טענות עובדתיות רבות, שיצריכו, מטבע הדברים, בירור ראייתי נרחב, הרי שאין מקום לבירור ההליך על דרך המרצת פתיחה (ה"פ (תל אביב-יפו) 1425/06 סנדרוב נ' דרזנר, תק-מח 2007(4) 2991).

מעיון בכתב התביעה, וכן בטענות הצדדים בבקשה הנוכחית, ניתן להיווכח, כי קיימת מחלוקת עובדתית של ממש בכל הנוגע להתנהלות המשא ומתן, משמעותו של זיכרון הדברים והסיבה לכך שהוא לא בא לידי מימוש.

כך לדוגמה, טוענים הנתבעים בבקשתם, כי התובעים שינו את עמדתם באופן תכוף, והעלו דרישות מופרכות, שהתובעים לא יכלו להיעתר להן, בעיקר לגבי תנאי התשלום.  הנתבעים טוענים, כי התובעים עצמם שמרו כל העת על זכותם לחזור בהם מהעיסקה, וכן מעלים התנגדויות עובדתיות נוספות לאופן תיאור הדברים בכתב התביעה.

בתגובתם, חוזרים התובעים על גירסתם העובדתית, כפי שהובעה בכתב התביעה, ומשיבים לטענותיהם העובדתיות של הנתבעים בבקשה.

לאחר מכן, הגישו הנתבעים בקשה למחיקת התגובה, בשל אי צירוף תצהיר, תוך הבעת הסתייגות נוספת מהעובדות שנטענו על ידי התובעים, ולמחרת, משהבחינו בכך שתגובת התובעים למעשה נתמכה בתצהיר, הגישו הודעה בה טענו כי התצהיר האמור אינו תומך בטענות שבתגובה, וכן צירפו תצהיר מטעם הנתבעת 1 בה הובעה הסתייגות מסויימת לאחת מטענות התובעים בתגובה, בעניין גובה תמורת מכירת הדירה לצד ג'.

לאחר מכן, הגישו הנתבעים בקשה למתן החלטה, בה טענו כי מינהל מקרקעי ישראל מסרב לטפל בהעברת הזכויות לצד ג' (בני הזוג עינב), וזאת לאור קיומה של התביעה הנוכחית.  לחלופין, עתרו הנתבעים להורות למינהל מקרקעי ישראל לטפל בהעברת הזכויות ללא עיכובים נוספים.

אני מודע לבעייתיות המעשית שנגרמה לצדדים בעקבות המחלוקת בין הצדדים, אך כאמור, הבקשה הנוכחית מאופיינת במחלוקות עובדתיות אין ספור, שהדיון בהן אמור להיערך בהליך עצמו, על דרך הבאת ראיות, ולא ניתן להכריע בהן בשלב מקדמי זה, על בסיס טיעוני הצדדים.