החלטה בתיק בשא 13079/07

1.         בפני בקשה להורות למשיב להפקיד ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין

האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"), להבטחת תשלום הוצאות המבקשת, אם תדחה תביעתו.

2.         המשיב מתגורר בכפר ג'ית. לטענתו ביום 21.5.2004, בשעה 15:00 או בסמוך לכך, עת שהה המשיב ביחד עם אחיינו סמוך לבית אחיו,  עצר במרחק מה ממנו כוח צה"ל  שערך סיור במקום. המשיב טוען כי אחד החיילים ירק מן הרכב, צעק לעברו  וירה בו ללא כל התראה מוקדמת. המשיב טוען לפגיעה אורטופדית חמורה ברגלו ולנכות צמיתה.

המבקשת טוענת, בין היתר, כי  נזקי המשיב נגרמו מתוך חשש כי מדובר במחבל מתאבד נוכח העובדה כי המשיב לא שיתף פעולה עם הוראות כוחות הביטחון. משחשו אלו בסכנת חיים, ביצעו נוהל מעצר חשוד ופתחו באש לעבר רגליו. המבקשת  טוענת כי מדובר בפעולה מלחמתית כהגדרתה בסעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות מדינה) תשי"ב - 1952.

3.         בקשה נסמכת על כך כי המשיב הינו תושב חו"ל המתגורר מחוץ לתחום שיפוטה של מדינת ישראל, ומכאן החשש באשר לחוסר יכולתה של המבקשת  להיפרע במקרה שהתביעה תדחה.

המבקשת צרפה כתמיכה בבקשתה תעודת עובד ציבור המעידה כי כיום אין אפשרות לאכוף פסקי דין והחלטות שנתנו בישראל בשטחים המצויים בשליטת המועצה הפלשתינאית. המבקשת הפנתה לפסיקה ענפה המצדדת בעמדתה במצב דברים דומה.

4.         משיב ציין בתגובתו כי הפקדת הערובה מהווה ניסיון לחסום את בירור תביעתם

ומשמעותה סגירת שערי בית המשפט בפניהם נוכח המצב הכלכלי הקשה הרווח בשטחי הרשות הפלשתינאית. המשיב הדגיש כי לא קיימת חובת הטלת ערובה על מתדיין שהוא תושב חו"ל כלל ותושב הרשות הפלשתינאית בפרט, והפנה לפסיקה בנושא. 

     המשיב ציין כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית וטען כי  סיכויי תביעתו טובים. המשיב ציין כי נוכח בשל הפיגור השכלי בו הוא לוקה, הוא חי בדוחק  וסמוך על שולחן אחיו שמצבם הכלכלי רעוע אף הוא.

דיון

5.         תקנה 519 לתקסד"א  מאפשרת לחייב תובע להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, באם תדחה תביעתו. התקנה מאזנת בין זכותו של התובע להתדיין, לבין הבטחת הוצאות הנתבע ש"נגרר" להליך משפטי ו"נאלץ" לשאת בהוצאות הגנתו.

6.         הלכה היא כי אין להכביד יתר על המידה על התובעים על ידי הטלת ערובה ובכך להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים. עוניו של תובע אינו מחייב כשלעצמו הפקדת ערובה

( ע"א 89\544 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד (1) 1047).
בית המשפט נוהג בסוגיה זו במתינות, בסבירות ומפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות העניין

( ע"א 92\2877 אלטול נ' מורשת בנימין פ"ד מז (3) 846, 850 ).

זכות הגישה לבית משפט הוכרה זה מכבר כזכות חוקתית, ויש אף מי שרואה בה זכות על חוקתית (דברי הש' חשין  

ב ע"א 95\733 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא (3) 577, 629 אשר על כן, השימוש בתקנה 519 יעשה על דרך הצמצום על מנת לאפשר גם לאלו שלא שפר גורלם לבוא בשערי בית המשפט.

7.         עם זאת, למול זכות הגישה לערכאות, ניצב כאמור הצורך להגן על יכולתו של נתבע להיפרע במקרה בו תדחה התביעה שהוגשה כנגדו. במקרים בהם התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין ביכולתו להצביע על נכסים מהם יוכל להיפרע הנתבע בגין הוצאותיו  באם תדחה התביעה, יתקשה הנתבע לגבות את חובו ( י' זוסמן סדר הדין האזרחי מהד' שביעית 1995, 900; רע"א 99\6786 חאתם עאשור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

תושבי הרשות הפלשתינאית הוכרו זה מכבר כתושבים המתגוררים בחו"ל