החלטה בתיק בשא 13029/08

המבקשים (הנתבעים שכנגד) עותרים לחייב את המשיבות 1 ו-2 (התובעות שכנגד) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך, בסכום שלא יפחת מ- 850,000 ש"ח , וזאת בהתאם להחלטתי מיום 2/3/08 (בש"א 1655/07).

ראשיתם של דברים, בשתי תביעות שהוגשו מטעם המבקשת 1- ת"א 1655/07 הוגשה כנגד המשיבים ות"א 2486/07 הוגשה כנגד המשיבים וכנגד גורמים נוספים. המשיבים הגישו כתב תביעה שכנגד כנגד המבקשים.

המשיבים עתרו למחיקה על הסף של התביעה שהוגשה במסגרת ת"א 2486/07 (בש"א 23662/07).  בהחלטתי מיום 3/3/08 קבעתי כי שתי התביעות נסבות על מעשי ומחדלי המשיבים וכן קיימת חפיפה בזהות הנתבעים להן, אך מנגד, קיימת שונות עובדתית המעידה על כך ששתי התביעות אינן מבוססות על אותן הטענות העובדתיות ואינן מגבשות את אותן עילות תביעה, ולכן אף אחת מהן אינה מיותרת, ואין אפשרות דיונית למחוק אחת מהן על הסף.  בנוסף, קבעתי כי לא ברור מדוע התביעה בת"א 2486/07 הוגשה לאחר התביעה בת"א 1655/07, למרות שהיא נסבה על הפרות נטענות הקודמות בזמן, לעומת אלו שביסוד ת"א 1655/07, ולאור הצלבה כרונולוגית זו, קבעתי כי אין הצדקה לאיחוד הדיון בין שתי התביעות.

לאור זאת, קבעתי כי הפתרון הראוי הוא הגשת כתב תביעה מתוקן שירכז את טענות המבקשת 1, כפי שהן נטענו בשתי התביעות.

במקביל, דנתי גם בבקשת המבקשים לחייב את המשיבות 1 ו-2 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בתביעה שכנגד (בש"א 24675/07), וקבעתי כי המשיבות 1 ו-2 לא הציגו נתונים קונקרטיים בדבר הימצאותם של נכסים כלשהם, בישראל או בחו"ל, שניתן יהיה לפרוע מהם את הוצאות ההליך, ככל שיוטלו, ולכן יש טעם בבקשה, אלא שסכום הערובה ייקבע לאחר הגשת כתבי הטענות המתוקנים.

משמעות הדברים היא, שעל פי ההחלטה האמורה, קיימת הצדקה עקרונית לחיוב המשיבות 1 ו-2 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בהליך, וכל שנותר הוא לדון בסכום הערובה.

לאחר מכן, המבקשת 1 כתב תביעה מתוקן והמשיבים הגישו כתב הגנה מתוקן, אך הם בחרו שלא לתקן את כתב התביעה שכנגד. 

המבקשים טוענים, כי ההליך מצוי בשלב מקדמי ביותר, ואף טרם התנהלו הליכים מקדמיים. לטענתם, הוגשו עד כה בקשות ביניים רבות, שמספרן מעיד על היקף העבודה הצפוייה להתנהל בעתיד. המבקשים עותרים לחייב את המשיבות 1 ו-2 בהפקדת ערובה בסכום של 850,000 ש"ח , המהווה 2.5% מסכום התביעה שכנגד (שהוערך לצרכי אגרה על סך 34,000,000 ש"ח). המבקשים מדגימים מקרים דומים בפסיקה של בקשות להפקדת ערובה, במסגרתן חוייבו תובעים בערובה בשווי גבוה מ- 2.5%.

המשיבות 1 ו-2 מתנגדות לעצם הגשת הבקשה, בטענה שאין לה יסוד בהחלטתי הקודמת, ומדובר בניסיון ל"מקצה שיפורים". לעצם העניין, טוענות המשיבות 1 ו-2, כי אף אחת מהבקשות שאוזכרו בבקשה לא הוגשו במסגרת תביעה שכנגד, לפחות מחצית מהבקשות הוגשו על ידי המבקשים עצמם וחלק מהבקשות כלל אינן קשורות להליך הנוכחי, אלא הן הוגשו במסגרת ת"א 2486/07 .

ראשית, בהחלטתי הקודמת לא מנעתי הגשת בקשה מעין זו, שמטרתה אינה אלא מתן "תזכורת" לגבי הצורך בקביעת סכום הערובה כעת, לאחר שהוגשו כתבי הטענות המתוקנים, ואין בכך פסול. 

סכום הערובה נקבע בעיקר בהתחשב בהיקף ההליך הצפוי, ובענייננו, בהתחשב בסכום התביעה שכנגד ומהותה והיקף טענותיהם הנגדיות של הצדדים, נראה שאכן היקף ההליך צפוי להיות בלתי מבוטל, ומבחינה זו אין משמעות לזהות הגורם שהגיש את הבקשות עד כה, במתכונתו הקודמת והמפוצלת של ההליך.

סכום הערובה שהתבקש, בשווי 2.5% מסכום התביעה שכנגד, הוא בהחלט סכום סביר בנסיבות העניין. 

לפיכך, הבקשה מתקבלת. אני מורה למשיבות 1 ו-2 להפקיד, בתוך 30 יום, ערובה בסך 850,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשים בתביעה שכנגד, על דרך הפקדת מזומן או ערבות בנקאית צמודה ולא מוגבלת בזמן. אין צו להוצאות בבקשה זו.

נקבע קדם משפט ליום 20/5/09 בשעה 9:00.

ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ח (12 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.