החלטה בתיק בשא 12466/05

1.         בפניי בקשה לחילוט ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח צמודה למדד ושאינה מוגבלת בזמן, שהפקידה המשיבה/התובעת על פי החלטת כבוד השופט גרשון מיום 18.3.03 בבש"א 2616/03.

2.         הערבות הבנקאית הופקדה ע"י המשיבה, כתנאי לכניסתו לתוקף של צו עיקול זמני ברישום שניתן במעמד צד אחד, על כל נכסי המיטלטלין של המבקשת/הנתבעת בבית דינה חיפה, מעון הורים שמנהלת המבקשת (להלן: "המעון"). 

הערבות ניתנה להבטחת נזקיה של המשיבה: " על כל נזק שיגרם לה על ידי העיקול, אם התובענה תדחה או שהצו יפקע מסיבה אחרת".

3.         ביום ה-22.5.05 דחה בית המשפט (סגן הנשיא כב' השופט ברלינר) את התובענה העיקרית לפינוי ולדמי שימוש ראויים בסך של כ-4,000,000 ש"ח, אותה הגישה המשיבה נגד המבקשת וחייב את המשיבה  בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ש"ח ומע"מ (כנגד פסה"ד תלוי ועומד ערעור המשיבה בבית המשפט העליון).

טענות המבקשת

4.         מדובר בעירבון, שהוטל כתנאי להטלת צו עיקול במעמד צד אחד, לפיכך המבקשת זכאית לבקש חילוטו.      

בקשת הטלת צו העיקול הזמני הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין, מאחר וערכם של המיטלטלין המעוקלים נמוך משמעותית מסכום התביעה (התביעה הוגשה על סך 4,002,166 ש"ח ואילו שווי המיטלטלין המעוקלים (נכון ליום ה-31.12.02) 659,598 ש"ח בלבד).

            יתרה מכך, למבקשת טענת קיזוז חזקה כנגד המשיבה המגעת כדי כפליים (בקירוב) מסכום התביעה (כ-7,222,500 ש"ח).

5.         צו ביהמ"ש שניתן במעמד צד אחד, אין בו כדי  לקבוע כי  בקשת הצו הייתה סבירה.

            העובדה שהתביעה נדחתה מלמדת כי הטלת העיקול לא הייתה סבירה. 

6.         הליך עיקול המיטלטלין וההתדיינות המשפטית בגין צו העיקול הסבו למבקשת חסרון כיס של ממש. המבקשת שילמה בקשר לכך הוצאות שכר טרחת באי כוחה בעלות של כ-20,000 ש"ח.

הוצאות כוללות שכר טרחת עורך דין. תקנה 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), מאפשרת לבית המשפט להורות על חילוט עירבון "אם ראה כי נגרמו לו (למבקש - ח.ה.) נזק או הוצאות עקב מתן הצו". 

7.         במהלך ביצוע צו העיקול נכנסו נציגי לשכת ההוצל"פ חיפה לתוך משרדיה וחדריה של המבקשת ובכלל זה לחדרי המשתכנים במעון. הרישום נעשה לעיני כל.

בגין כך נגרם למבקשת נזק לא ממוני, בגין פגיעה במוניטין שלה, שמה הטוב וכיוצא באלה, בסכום המוערך ע"י המבקשת בכ-50,000 ש"ח. זהו עיקר נזקה של המבקשת, שהינה עמותה המתקיימת מתרומות.

גם אם קיים קושי טבעי לשום את הנזק הלא ממוני - אין בכך כדי לאיין אותו.

טענות המשיבה

8.         הערבות דנן איננה עירבון כמשמעותו בתקנה 371 (א) לתקנות, אלא ערובה. באשר לערובה, בניגוד לעירבון, אין לבית המשפט סמכות להורות על חילוט (ללא הגשת תובענה להוכחת הנזק).

החלטת בית המשפט מיום 18.3.03 לפיה ניתן צו עיקול ברישום, נקטה במפורש בלשון ערבות - "ערובה כספית" או "ערובה בנקאית", ובכל אופן לא עירבון.

9.         לחלופין, לא מתקיימים בענייננו התנאים המצטברים לחילוט עירבון. דהיינו, לא הוכח כי למבקשת נגרם נזק של ממש כתוצאה ממתן הצו וכן לא הוכח כי הבקשה להטלת צו העיקול הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין.

10.        הערבות שהפקידה המשיבה בתיק זה, באה להבטיח כל "נזק" שיגרם למבקשת מעצם הטלת הצו. זאת, להבדיל מ"הוצאות", דוגמת שכר טרחת עו"ד. יתרה מכך, הסכום הנטען בבקשה כשכר טרחת באי כוחה של המבקשת (כ-20,000 ש"ח), על דרך האומדנא,  הינו מוגזם ומופרך. 

11.        הבקשה למתן צו עיקול זמני ברישום הייתה סבירה בנסיבות העניין. משקיבל בית המשפט את הבקשה להטלת עיקול זמני ברישום, חזקה כי התייחס אף לסוגיית הסבירות שבבקשה. טענות אלה ואחרות לעניין תוקף העיקול, מקומן היה במסגרת בקשה לביטול העיקול (שלא הוגשה) ולא במסגרת בקשה לחילוט.