החלטה בתיק בשא 12293/05

1. בפני בקשה להעביר את מקום הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים, בהתאם לתקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

הבקשה הוגשה על די הרשות הפלשתינית ו/או המועצה הפלשתינית ועל ידי ארגון השחרור הפלשתיני (להלן: " המבקשים, או " הנתבעים") כנגד ליאורה גולדמן ואריה לוי (להלן: " המשיבים" או " התובעים").

העובדות הצריכות לעניין

2. הנתבעים הגישו כנגד התובעים תביעה כספית בעילה נזיקית בגין פציעתם בפיגוע מיום 1.6.01 בדולפינריום בתל-אביב.

בכתב התביעה מיוחסת לנתבעים האחריות לביצוע הפיגוע ולתוצאותיו הקשות, כפי שבאו לידי ביטוי בתביעה נשוא הבקשה.

3. המבקשים הגישו בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שכן לשיטתם הוא "בעל הסמכות המקומית לדון בתובענה זו בהתאם לתקנה 6...", וזאת משום שהעוולות המיוחסות להם, בוצעו לכאורה בשטחי הרשות הפלשתנית. זאת ועוד, המבקשים טוענים כי מקום מושבם הינו בעיר רמאללה שבשטחי הרשות הפלשתינית, ומשכך כאמור, "יש לקבוע כי אין מקום שיפוט מתאים לתובענה זו במדינת ישראל מבחינת כללי הסמכות המקומית" (סעיף 7 לבקשה).

המבקשים חוזרים ומבהירים "כי העוולה המיוחסת להם בכתב התובענה אינו ביצוע האירוע בתל-אביב, אלא קיום מדיניות נטענת בשטחיהם" (סעיף 11 לבקשה) ולפיכך, יש לקבוע כי מקום ביצוע העוולה המיוחסת להם הינו בשטחי הרשות הפלשתינית, ומשכך אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה.

4. המשיבים התנגדו להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים, והבהירו בתגובתם כי "עילת התביעה והתביעה עצמה הינה על מעשה הרצח המוני הנפשע בתל-אביב" (סעיף 2 לתגובה), וכן הבהירו כי בסעיף 1 לכתב התביעה הם מייחסים לנתבעים אחריות ישירה לביצוע הפיגוע, ולפציעתם הם.

ד י ו ן

5. יש לדחות את הבקשה, הן מחמת שהוגשה ללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה, והן מחמת שלגופה אין מקום לקבלה, ואבאר:

5.1 הגשת הבקשה ללא תצהיר

            תקנה 241(א) לתקנות קובעת כהאי לישנא:

"(א) בבקשה  בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".

למקרא הבקשה מתברר כי הבקשה שזורה בטענות עובדתיות, אשר אינן בהכרח בידיעתו של בית המשפט, ומשכך, חובה חלה על המבקשים לצרף לה תצהיר לשם אימות טענותיהם.

המבקשים נמנעו מצירוף תצהיר, ואף לא עתרו בשלב מאוחר יותר לקבלת רשותו של בית המשפט להגישו, ומשכך, ובהיעדר התצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה, ובעיקר בהתייחס לטענות בדבר מדיניות הפנים "המתבצעת בתוך שטחי הרשות הפלשתינית", דינה של הבקשה להידחות.

   5.2     לגופה של הבקשה - אינני מקבלת את טענת המבקשים לפיה העוולה המיוחסת להם הינה ניהול מדיניות פנים בשטחי הרשות הפלשתינית, באופן המעודד פיגועי טרור בשטחה של מדינת ישראל.

על פי הבנתי, האמור בכתב התביעה בנושא זה מהווה "סיפור רקע" המסביר את הלך הרוח אצל המבקשים, עובר לביצוע הפיגוע בדולפינריום, ואין ליחס לסיפור הרקע יותר ממה שהתובעים התכוונו לייחס לו.

מקריאת כתב התביעה עולה בבירור כי התובעים מייחסים לנתבעים - המבקשים הן את יצירת האוירה הדרושה ברחוב הפלשתיני לביצוע פיגועי טרור, והן את ביצוע פיגוע הטרור בדולפינרים (סעיף 1 סיפא לכתב התביעה) אשר במהלכו נפצעו התובעים, ובשל כך הגישו את התובענה דנן.

היות והפיגוע היה בעיר תל-אביב, הרי שלא יכול להיות ספק באשר לסמכותו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב לדון בתובענה נשוא הבקשה.

6.   בנוסף, יש להפנות לדברי בית המשפט ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ו-27 אח' ו-3 אח', פ"ד נז(4) 473, 479-478 המבהירים את עמדתם העכשווית של בתי המשפט בישראל בנושא הסמכות המקומית:

"כיום, רבים המפקפקים בעצם תועלתה של הסמכות המקומית ככלי   לקידום הנוחיות. מדינת ישראל היא מדינה קטנה בשטחה. המרחקים הקצרים בין הערים השונות במדינה, ויהיו אלו אף המרוחקות ביותר זו מזו, אינם גדולים. בהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים לאדם בעידן בו אנו חיים, יקשה לקבל את ההנחה כאילו קיום הדיון בבית משפט המצוי במחוז מסויים, ולא אחר, חיוני להבטחת נוחות הצדדים. לפיכך, נדמה לעיתים כי העלויות המושקעות בהתדיינות בנושאי הסמכות המקומית ובהעברתו של תיק מטיפולו של בית משפט שהחל לדון בו אל משנהו שבמחוז שיפוט אחר, נעדרות הצדקה מהותית. כזו היא דעתו של הד"ר ש' לוין, הרואה בטיעונים בדבר הסמכות המקומית את "אחת הדוגמאות הבולטות למקרים שבהם עשוי להתבזבז לשווא זמן שיפוטי יקר" (ש' לוין מהות הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 96).