החלטה בתיק בשא 12273/08

פתח דבר

1.         עניינה של התובענה שבין המבקשת, נוריס לפתוח והובלות בע"מ (להלן: " המבקשת") לבין המשיבה, מדינת ישראל - משרד הבטחון (להלן: " המשיבה") נושא המרצת פתיחה 1041/05, הוא בהתקשרות הצדדים בעקבות מכרז שבו זכתה המבקשת לביצוע עבודות תשתית במסגרת פרויקט הקמת מחנה ציפורית; ובעתירת המבקשת להורות למשיבה על השבת סכומים שהמבקשת שילמה לטענתה ביתר בגין עודפי חפירה שפינתה מאתר העבודות לשימושה, וכן למתן הצהרה שלפיה היא אינה חייבת בתשלומים נוספים (להלן: " התובענה" ו" הפרויקט").

            ביום 24/2/08 נתקיימה ישיבה בפניי שבה נשמעו הוכחות בתובענה, שבסיומה נקבע התיק לסיכומים בכתב - תחילה המבקשת בתוך 60 יום, לאחריה המשיבה בתוך 60 יום, ולמבקשת ניתנה זכות להגיש סיכומי תשובה בתוך 20 יום מעת קבלת סיכומי המשיבה. בהתאם נקבע התיק לשימוע פסק דין ליום 15/9/08.

הבקשות להגשת ראיות נוספות וטענות הצדדים

2.         לבקשת המבקשת, מנימוקים שפירטה ובהסכמת הצד שכנגד, ניתנה לה ארכה להגשת סיכומים מטעמה עד ליום 20/6/08. אלא שסיכומים לא הוגשו על ידה ותחת זאת הגישה המבקשת ביום 22/6/08 בקשה להגיש ראיות נוספות - שורה של מסמכים (4 מסמכים, 11 עמודים) שלטענת המבקשת היו מצויים בתיק העבודה של המשיבה בקשר עם הפרויקט, ואשר הגיעו לידי המבקשת לאחרונה ועל דרך המקרה במסגרת הכנת חשבון סופי מטעמה לפרויקט (בש"א 12273/08 -  להלן: " הבקשה הראשונה").

            טרם שניתנה החלטה בבקשה הראשונה, הגישה המבקשת בקשה להגיש מסמך נוסף כראיה, אשר לטענתה הגיע אליה באותו אופן שבו נמצאו גם המסמכים הקודמים שצירופם נתבקש בבקשה הראשונה (בש"א 13895/08 - להלן: " הבקשה השניה"). הבקשה הראשונה והבקשה השניה יכונו יחדיו: " הבקשות"; הראיות הנוספות שנתבקשה רשות להתיר הגשתן בכל אחת משתי הבקשות יכונו יחדיו: " הראיות הנוספות".

            את עיתוי הגשת הבקשות נימקה המבקשת בכך שלא ידעה על קיומן של הראיות הנוספות  קודם לכן ולא היתה לה כל נגישות אליהן. את נחיצותן של הראיות הנוספות מנמקת המבקשת בכך שיהא בהן כדי לשפוך אור על לב הסוגיות השנויות במחלוקת בתובענה.

            המשיבה מצידה מתנגדת לבקשות. לטענתה לא ניתן כל הסבר משכנע מדוע זה הראיות הנוספות אותרו רק עכשיו כטענת המבקשת, ומדוע זה לא ניתן היה לאתרן ולהציגן בזמן. מדובר במסמכים ישנים שנערכו לפני למעלה משש שנים והמבקשת לא טענה כי עשתה מאמץ כלשהו לאתרם, ואף לא פנתה למשיבה בבקשה להמציאם. ומעבר לכך - אף לא ניתן כל הסבר לחשיבות המסמכים לצורך הכרעה בתובענה, ולטענת המשיבה אמנם אין בהם כדי לתרום תרומה מהותית לבירור המחלוקת שבין הצדדים. עוד טוענת המשיבה, כי בניגוד לטענת המבקשת אין כל קשר בין הראיות הנוספות להכנת החשבון הסופי לפרויקט וכי עסקינן במסמכים שהגיעו למבקשת שלא כדין, בהיותם מסמכים פנימיים של המשיבה שנערכו קודם לפרסום המכרז נושא התובענה והם חסויים.

            בתגובתה של המבקשת לתשובות המשיבה לבקשות - היא טוענת כי אין יסוד לטענת החיסיון, ומוסיפה וטוענת כי לראיות הנוספות נודעת "חשיבות ניכרת" לצורך הכרעה בתובענה.

דיון

3.         לאחר עיון בבקשות, בתשובות ובתגובה לתשובות - אינני מתירה הגשת הראיות הנוספות; ואפרט.

            הבקשה הראשונה נתמכת בתצהירו של מר אריק אברהם, מנהל ביצוע העבודות בפרויקט מטעם המבקשת (להלן: " אברהם"). לבקשה השניה לא צורף תצהיר כלשהו, ואולם אני נכונה לראות בתצהיר של אברהם משום תמיכה גם בבקשה השניה. בתצהירו חוזר אברהם על הטענה שבבקשות, שלפיה נודע למבקשת על הראיות הנוספות רק לאחרונה במסגרת הכנת חשבון סופי מטעמה לפרויקט, וכי לא יכולה היתה לדעת על קיומן ולא היתה לה נגישות אליהן קודם לכן.  אין כל התייחסות בתצהיר לניסיונות או מאמצים שנעשו על ידי המבקשת לאתר בעבר מסמכים הרלוונטיים לתובענה - כגון באמצעות בקשה לגילוי מסמכים או עיון בהם - וממילא  לא נטען כי נעשו ניסיונות כאלה שלא נענו על ידי המשיבה. יתר על כן, אין כל התייחסות בתצהיר לחשיבות הראיות הנוספות או איזה מהן לצורך הכרעה במחלוקת נושא הדיון.

            זאת ועוד. בבקשה הראשונה אין התייחסות פרטנית לאף אחד מארבעת המסמכים שהמבקשת חפצה לצרפם כראיות בשלב זה של הדיון; וכל שנאמר בבקשה הראשונה וכך גם בבקשה השניה ביחס לראיות הנוספות, הן אמירות כוללניות וגורפות שאינן אלא סיסמאות כגון: "הראיות המדוברות תומכות באופן קטגורי בטענות המבקשת ושופכות אור על לב הסוגיות השנויות במחלוקת בתובענה" (סעיף 3 לבקשה הראשונה); "זאת יש לזכור - הראיה  (הראיות הנוספות - ע.ב.) הינה מבית מדרשה של המשיבה, ומעידה על הלך הרוח, הנסיבות, והכוונה האמיתית של המשיבה בנוגע למחלוקות המהותיות אשר בין הצדדים" (סעיף 6  לבקשה); "הראיה הנוספת משלימה ועולה בקנה אחד עם יתר הראיות והעדויות אשר הובאו מטעם המבקשת" (סעיף 11 לבקשה השניה); "לא זאת אף זאת. בכוחה של הראיה המוצעת לתרום תרומה משמעותית מאוד להשלמת התמונה העובדתית ולגילוי האמת, והדבר עשוי לסייע בעשיית הצדק על ידי בית המשפט הנכבד" (סעיף 3 לבקשה השניה).

            בתגובתה לתשובות המשיבה ממקדת המבקשת את הדיון בטענת "החיסיון" שמעלה המשיבה, מן הצד האחד, ובעיקר "מסכמת" המבקשת לגופה של התובענה. אלא שאין מקום להסיט את הדיון לשאלת החיסיון, שכן רק אם הונחה תשתית מתאימה המצדיקה הגשת הראיות הנוספות בשלב זה של הדיון, תתעורר שאלת החיסיון - ותשתית כזו כאמור לא הונחה. אשר ל"סיכומים", אין מקומם  של אלה במסגרת דיון בבקשה להתיר הצגתן של ראיות נוספות.

4.         בענייננו זה מכבר הסתיים שלב הצגת הראיות, וזה מכבר אף חלף המועד להגשת סיכומים מטעם המבקשת, אלא שתחת זאת הגישה את הבקשות נושא החלטה זו. ככלל, שומה על בעל דין להגיש את ראיותיו כמקשה אחת - על כך נאמר על ידי כבוד השופט מ' חשין בע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 742 (1992) (להלן: " עניין רוזין"):

"אמנם כן הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפניה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם.

ואולם משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל-הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב'חבילה אחת' - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.

והטעם לדבר? 'כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואיתה מידת הדין, לוקה' (ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח' פ"ד יט(4) 337, 339 (מפי השופט זילברג)".

            בית המשפט יחרוג מכלל זה רק אם שוכנע כי קימת הצדקה לכך, והנטל לשכנעו כי זה אמנם המצב מוטל מטבע הדברים על המבקש לסטות מסדרי הדיון הקבועים:

"... הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה לכלל. לענין זה יתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם היתה ראיה 'טכנית' ופשוטה (למשל: ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(4) 89, 95: הגשתה של תעודת זהות להוכחות רווקות; ע"א 27/51 גליננסקי ואח' נ' עירית תל-אביב ואח', פ"ד ז 1170, 1175-1176). גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב. כך, למשל בע"א 189/68 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477: בית המשפט התיר לתובע להשמיע עדות נוספת - לאחר הכרזתו 'אלה עדיי' - הואיל והנתבע טרם החל בהבאת ראיותיו הוא. והטעם לכך: הרשאת הבאתו של עד נוסף 'אינה משבשת דבר בסדר הדין התקין' (בעמ' 479, מפי השופט ברנזון). כן יינתן משקל לשיקול אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ומה טעם שלא הובאו הראיות בזמן הראוי". (עניין רוזין, שם, בעמ' 743).