החלטה בתיק בשא 12107/06

1.         בתיק זה הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לסכום של כ - 175 אלף שקלים בידי התובעות כנגד המבקשת. המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן אשר נקבעה לדיון בפניי ליום 22.10.06. במסגרת הדיון וויתר ב"כ התובעות על חקירת המצהיר מטעם המבקשת, וב"כ בעלי הדין הודיעו כי הם מנסים להגיע להסדר ולהגיש סיכומים בכתב על מנת למצות את המשא ומתן.

            למרבה הצער לא עלו המגעים בין בעלי הדין יפה, בעלי הדין הגישו סיכומיהם והתיק הובא בפניי למתן החלטה בבקשה.

2.         ייאמר מיד כי אין מדובר בסכסוך עסקי רגיל בין בעלי הדין. המבקשת הינה גוף המפעיל פנימיה לאנשים בעלי מוגבלויות. אחיהן של התובעות הצטרף לפנימיה בחודש פברואר 2000 ועזב כחמש שנים לאחר מכן. בהתאם להסכם בין הצדדים שולם למבקשת סכום של 97 אלף דולר בעת כניסת האח לפנימיה. על פי סעיף 8 להסכם זכאי חבר שעזב את הפנימיה להחזר חלק מדמי הכניסה ששילם.

הזכאות העקרונית הינה להשבת הסכום בהפחתה של 10% מהסכם המקורי בגין כל שנה, ובמקרה דנן 40% מהסכום ששולם.

לאחר שהמבקשת לא השיבה את הכספים, גם לא לאחר מספר פניות בכתב, הוגשה התביעה דנן.

3.         המבקשת הקדימה וטענה כי ההליך אינו מתאים לסדר דין מקוצר ויש להורות על מחיקת הכותרת מאחר והינו "סבוך". לא מצאתי ממש בטענה זו.

            התביעה עומדת במלוא התנאים שנקבעו בתקנות לשם הגשה בסדר דין מקוצר, שכן מדובר בסכום קצוב הנובע מחוזה ויש עליו ראייה בכתב. מורכבות הטענות יכולה להצדיק לכל היותר מתן רשות להתגונן, אך לא מחיקת הכותרת, ולפיכך טענה זו נדחית.

4.         המבקשת מאשרת כי "לכאורה זכאיות התובעות להשבת 40% מדמי הכניסה ששולמו, אולם נסמכת בסירובה לשלם על שני סעיפים בהסכם. סעיף 8.3. אשר קובע כדלקמן:

                        "צד ב' מבין ומסכים כי ההגבלות בקשר עם החזר דמי הכניסה לפי סעיף זה קשורות באופיו ובצרכיו של הכפר כמוסד ללא כוונת רווח לנוער ולמבוגרים בעלי מוגבלויות, בטיבם ובמהותם של דמי הכניסה שנועדו להבטיח את יכולתו של הכפר למלא את ייעודו בלא שיוטל עליו נטל כספי שיקשה על הכפר לשאת בו מבלי לפגוע בטובתם וברווחתם של שאר חברי הכפר".

             וסעיף 3 אשר קובע כי:

                        "תנאי קבלת "החבר", תנאי שהייתו בכפר, תנאי עזביתו ויתר הוראות הסכם זה יכול שישונו מזמן לזמן על ידי החברה ו/או על ידי מי מטעמה לרבות שני נהלים והוראות קבע המיועדים להבטיח את הניהול התקין של עניינ הכפר ושל כל השוהים בו"

            לטענת המבקשת, עקב אי סדרים בהנהלתה וקשיים כלכליים אליה נקלעה, אשר הגיעו עד הליכי פש"ר בבית המשפט המחוזי, נאצלה לקבל החלטה לפי סעיף 3 הנ"ל שלא להשיב את הכספים בשלב זה. ההחלטה הנזכרת בסעיף 29 לתצהיר, לא צורפה לבקשה.

            עוד טוענת המבקשת כי קיימים עוד כחמישים מקרים דומים בהם קיבלה דרישה להגשת דמי הכניסה וחיובה בהשבתם יביא לקריסתה.

5.         המקרה אינו מקרה פשוט, ודומה כי יש ממש בטענות שני הצדדים. מחד, התובעות זכאיות להשבת הסכום ששילמו. המדובר בסכום נכבד אשר על פי ההסכם צריך היה להיות מוחזר להן, ובשלב זה לא הוצגה בידי המבקשת דרך של ממש לפתרון הסוגייה בעתיד הנראה לעין.

            מאידך, אינני יכול לקבוע כי אין למבקשת הגנה כלשהי. סעיף 3 להסכם קובע כי המבקשת רשאית לעשות בו שינויים באופן חד צדדי לכאורה, וסעיף 8.3. מדבר במפורש על "הבנה" מצד התובעות למגבלות על השבת הכספים לאור אופיו המיוחד של המוסד אותו מנהלת המבקשת.

            סעיף המקנה לאחד הצדדים זכות לשינוי חד צדדי של הסכם, לא יתקבל בדרך כלל, ולכל הפחות יפורש בצמצום. אולם כאמור זה אינו המקרה הרגיל. בנסיבות, כפי שנפרשו עד כה בפניי, דומה כי הייתה הצדקה מצד המבקשת לשינוי התנאים, ומבחינתה אין מנוס מדחיית ההחזר, שאחרת לא תוכל לעמוד בדרישה להשבת כל הכספים המגיעים ממנה.

6.         סבורני, אפוא, כי אינני יכול לקבוע שאין למבקשת הגנה כלשהי כנגד התביעה ויש לשמוע ראיות ולברר האמנם התקבלה החלטה כדין לשינוי תנאי ההסכם, והאמנם כוונת הצדדים בעת ההתקשרות הייתה להעניק למבקשת את האפשרות לשינוי ההסכם, במקרה המתאים.

            אשר על כן, מחויב אני לקבל את בקשת הרשות להתגונן.

            מעבר לכל האמור לעיל סבורני כי מן הראוי שבעלי הדין יוסיפו וינסו לנהל מו"מ לפתרון המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט ודומה כי מדובר בתיק בו מן הראוי אף לנסות ולפתור בהליך של גישור.