החלטה בתיק בשא 12100/06

1.         בפני בקשת החייבים מיום 11/9/06 לבטל פסק הדין שניתן בעניינם בדיון שהתקיים ביום 13/7/06 בהעדרם.

2.         נימוקי הבקשה הם כדלקמן:

א. פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, ויש לאפשר לחייבים יומם בבית המשפט.

            ב. התברר לחייבים כי נושה בשם נועם טוביאס (להלן: טוביאס) הגיש בקשה לביטול הליכי הפש"ר, בקשה אשר לא נמסרה לחייבים מעולם, ודי בכך כדי להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

            ג. החייבים לא הופיעו לדיון אשר נקבע ליום 13/7/06, עקב מחלתה של החייבת, אשר עברה ניתוח בכף רגלה ביום 12/6/06, ובעקבותיו רותקה למיטתה משך חודשיים.

            ד. על פי תצהיר החייב פנה כיומיים לפני הדיון לעורכת הדין המטפלת בתיק, עימה סיכם כי לאור המצב לא יתקיים דיון במועד העיקרי.

            ה. החייב מצהיר כי לא היה באפשרותו לעמוד בתשלומים שנקבעו, מאחר שאשתו היתה היחידה שעבדה בתקופה הנ"ל, ולא היה באפשרותו למצוא פרנסה קבועה. החייב עבד בעבודות מזדמנות, ומשכורתו לא שולמה לו.

            ו. החייבים ביקשו הזדמנות נוספת לחזור למסגרת סבירה של התמודדות עם חובותיהם.

3.         הכנ"ר מתנגד לביטול פסק הדין מהטעמים כדקלמן:

            א. בקשת הנושה טוביאס הועברה לחייבים, אך הם בחרו להתעלם ממנה.

            ב. לגבי טענת החייבים כי לא הופיעו לדיון בהסכמת העו"ד המטפל בתיק טוענת ב"כ הכנ"ר כי לא היו דברים מעולם. הכנ"ר אינו משחרר חייבים מהתייצבות לדיונים, בוודאי שאינו עושה כן ללא שהומצאו בפניו מסמכים רפואיים. בנוסף לכך לא היתה כל מניעה מטעם המבקש להתייצב לדיון בעניינו.

            ג. מדובר בבקשת חייבים, אשר נהגו בחוסר תום לב בהליכי הכינוס, לא עמדו בתשלומים החודשיים ולא הגישו דוחות חודשיים.

ד. גם בבקשה לביטול פסק דין לא העלו החייבים טענות לגופו של ההליך, שבגינם היה מקום לבטל את פסק הדין.

            דיון

4.         א. הדיון בבקשת החייבים היה קבוע ליום 13/7/06, ואין מחלוקת כי החייבים זומנו לדיון כדין והיו מודעים לתאריך הדיון. צו הכינוס בעניינם של החייבים בוטל לבקשת הכנ"ר ולא לבקשת הנושה, בשל הפרתם של החיובים שנקבעו בצו הכינוס, ואין מדובר בבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק. ניתן לחייבים יומם בביהמ"ש, ואם בחרו שלא להתייצב לדיון מטעמים שאין בהם ממש ולא לנצל את יומם בביהמ"ש באפקטיביות, אין להם להלין אלא על עצמם. (לעניין זה ראה ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין ואח' , תק-על 2006(3), 3397).

מתצהירו של החייב עולה כי לא היתה כל סיבה לאי התייצבותו לדיון ביום 13/7/06, וגם החייבת לא היתה מנועה מלהגיע לביהמ"ש. התייצבות בביהמ"ש אינה בבחינת "פעילות מאומצת", ומעיון בתעודה שהומצאה לביהמ"ש עולה כי החייבת לא היתה כלל מרותקת למיטתה במועד זה. 

            ב. לפיכך עסקינן בבקשה לביטול פסק דין על פי שיקול דעתו של ביהמ"ש.

"לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של ביהמ"ש. במקרה כזה לעולם אין זכות קנויה בידו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה:

"ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט?