החלטה בתיק בשא 11587/08

המבקש עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 26/3/08 של כב' הרשם אדי לכנר, ראש ההוצאה לפועל, בה נקבע, כי מאחר שהמשיב 1 הוא גם בעל המשכנתא, ובשטר המשכון ויתר המבקש על דיור חלוף,  הרי שאין כל הגיון למנוע ממנו את מימוש המשכנתא במסגרת הליך ההוצל"פ (ההחלטה צורפה כנספח האחרון לבקשת רשות הערעור).

בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 17/4/08, הדיון בה נקבע ליום 12/6/08, אך יומיים קודם לכן, הוגשה הבקשה הנוכחית. בהחלטתה מיום 12/6/08, קבעה כב' השופטת יהודית שטופמן, כי נדרשת החלטה בבקשה להארכת מועד, לפני הדיון בבקשת רשות הערעור.

המבקש טוען, כי הליך ההוצל"פ במסגרתו ניתנה ההחלטה נשוא הערעור, ננקט בעקבות פסק דין שניתן בגין חוב כספי של המבקש והמשיבה 2 למשיב 1, אלא שהמשיב 1 כרך את שטר המשכנתא לאותו הליך, וזאת שלא כדין, ועל מנת לגרום לפינוי המבקש ומשפחתו מהדירה (בבקשה צויין, כי המבקש והמשיבה 2 מצויים בהליכי גירושין). 

לטענת המבקש, הוא פורע את תשלומי המשכנתא כסדרם, ואף ניצבת לזכותו, בין היתר, הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 והוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולכן סיכויי הערעור להתקבל טובים.

המבקש טוען, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, לאור אופן התנהלותו הדיונית של המשיב 1, שבין היתר, לא המציא לו עותק מתגובתו לבקשה לביטול צו הפינוי.

על פי הוראת תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 , יש להגיש בקשת רשות ערעור בתוך חמישה עשר ימים ממועד מתן החלטת ראש ההוצאה לפועל, כך שלמעשה, בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של כשבוע.

אמנם, מן הראוי היה להגיש בקשה להארכת מועד בתוך פרק הזמן המוקצב להגשת ערעור, אך בנסיבות העניין, ובניגוד לטענת המשיב 1 בתגובתו, אין בכך בכדי לחסום את בירור עמדתו של המבקש.

כידוע, קיומה של הצדקה למתן הארכת מועד, נבחנת בהתאם לקריטריונים שונים, וביניהם- משך האיחור, מועד הגשת הבקשה, מהות ההליך, הסיבה שבגינה חל העיכוב, הסתמכות בעל הדין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי (בש"א 9270/07 ת.ג.י. בע"מ נ' עיריית באר שבע (29/11/07)).

אין בכוונתי להביע כעת עמדה נחרצת למהותה של בקשת רשות הערעור, אך התרשמותי הכללית היא, כי קיימות למבקש טענות כבדות משקל, דיוניות ומהותיות, בעניין אופן ניהול הליך ההוצל"פ ועצם זכאותו של המשיב 1 לפעול למימוש המשכנתא.  טענות אלה קיבלו חיזוק מסויים בהחלטתו מיום 23/1/08 של כב' הרשם יובל גזית, בבקשה לעיכוב הליכים (שהובאה לפניו כרשם תורן), בה הורה על עיכוב ביצוע הפינוי, בכפוף להפקדת 6000 ש"ח, וזאת, בין היתר, לאור העובדה שתיק ההוצל"פ נפתח לביצוע פסק דין ולא למימוש משכנתא, ולא נדונה סוגיית הדיור החלוף.

המשיב 1 טוען בתגובתו, כי ההחלטה נשוא הערעור, ניתנה בהמשך להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 3/9/07, שהמבקש לא ערער עליה, והיא חלוטה.  בנוסף, טוען המשיב 1, כי על דירת המבקש הוטלו עיקולים ואף הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים, והמבקש לא פעל להסרתם, למרות התראתו. לפיכך, טוען המשיב 1 כי הוא היה זכאי לפעול למימוש המשכנתא, גם אם תשלומי המשכנתא משולמים כסדרם.

לטענת המשיב 1, מימוש המשכנתא במסגרת הליך ההוצל"פ התלוי ועומד, אינו עלול לפגוע בזכויות מהותיות או דיוניות של המבקש, ולכן אין סיבה למנוע זאת. בנוסף, טוען המשיב 1, כי בשטר המשכון, ויתרו המבקש והמשיבה 2 על דיור חלוף על פי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר וסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, ומשניתן צו למימוש המשכון, הרי שממילא קיימת תחולה לכל תנאיו, ובהם ויתור על דיור חלוף ודיור מוגן.

לטענת המשיב 1, המבקש גם גורם נזקים למשיבה 2, שהיא בעלת מחצית מהזכויות בדירה, ומעוניינת בפינויה המהיר על מנת שניתן יהיה למכרה ולפרוע את החוב.

לטעמי, טענות המשיב 1 נוגעות למהות העניין, והמקום לבירורן הוא במסגרת ההליך הערעורי עצמו. מעבר לכך, במסגרת תשובתו לתגובה, מעלה המבקש טיעונים נגדיים המשיבים, במידה רבה, על השגות המשיב 1 כנגד הבקשה להארכת מועד.

כך לדוגמה, טוען המבקש, כי לשיטתו, החלטת ראש ההוצל"פ מיום 3/9/07 ניתנה בחוסר סמכות עניינית ולכן בטלה.  אין בכוונתי להביע עמדה מהותית לגבי טענה זו, אך מה שברור הוא, כי עצם העלאתה "מנטרלת" את טענת המשיב 1 בהקשר זה.

הדרך הדיונית שבה ראוי לברר הבקשה למימוש המשכנתא, ומידת הקשר שלה להליך ההוצל"פ שננקט בגין פסק הדין, הן אמנם סוגיות דיוניות, אך לא ראוי להכריע בהן כעת, ובאופן דומה, גם לא ניתן להביע עמדה מהותית בעניין זכאות המשיב 1 למימוש המשכנתא, והשלכת הליך הגירושין בין המבקש למשיבה 2 על הליך המימוש (מה גם שהמשיבה 2 אינה צד לבקשת רשות הערעור).

מכל מקום, הסוגיות האמורות השנויות במחלוקת בין הצדדים, מדגישות את הצורך בבירורן הענייני, ולשם כך, יש לאפשר את הגשת בקשת רשות הערעור.

לאור זאת, ומאחר שבקשת רשות הערעור הוגשה תוך חריגה לא משמעותית מפרק הזמן שהוקצב לכך, ניתנת הארכת מועד כמבוקש.

ניתנה היום י"ח באב, תשס"ח (19 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.