החלטה בתיק בשא 11512/05

1.       השאלה המשפטית המתעוררת בבקשה שלפני היא: האם מוסמך מנהל מיוחד בתיק פשיטת רגל להפחית מסכום תביעת חוב מובטח בשעבוד? והאם קיימת לבית המשפט סמכות להפחית ריבית שלדעת הנאמן הנושה לא זכאי לקבלה?

2.       המבקש שהנו מנהל מיוחד בתיק פש"ר הגיש בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש צו הפוטר את החייבים מתשלום ריבית פיגורים על תשלומים שלא נפרעו במועד. דרישת הבנק מבוססת על הסכם הלוואה. את עמדתו מבסס המנהל המיוחד על כך שהמשיב נהג  בחוסר תו"ל עת שהעמיד את ההלוואה לטובת החייבים תוך הפרת חובת הנאמנות שהוא חב כלפי לקוחותיו.

טענות הצדדים :

3.       המנהל המיוחד בהסתמכו על אופיה המיוחד של מערכת היחסים בנק - לקוח כפי שעוצבה בפסיקה עניפה, סבור כי הבנק הפר את חובותיו כלפי החייבים שעיקרן הוא בדרישות מוגברות של תו"ל, איסור הטעיה וגילוי נאות, כאמור, בסעיפים 3 ו - 5 לחוק הבנקאות (שירות לקוחות), תשמ"א - 1981 וסעיפים 12 ו - 39 לחוק החוזים (חלק כללי)            תשל"ג - 1973.

לטענתו, הבנק ידע עת שהחתים את החייבים על הסכם ההלוואה כי הם לא יכלו לעמוד בו ולקיים את תנאיו ועקב זאת יפרו את ההסכם בעתיד, טענתו זו של המנהל המיוחד מושתתת על כך כי בעת חתימת הסכם ההלוואה, ביום 10/1/00, החייב מס' 1, מר משה דאהן (להלן: "החייב") היה כבר בן 61 שנים, הוא עבד אותה עת כנהג משאית עצמאי והרוויח בחישוב ממוצע סך של 8,300 ש"ח לחודש, אשתו גב' מזל דאהן לא עבדה כלל. את ההלוואה - על פי תנאי החוזה -  היה על החייב להחזירה  ב - 354 תשלומים. חישוב פשוט מעלה כי על החייב היה לפרוע את ההלוואה בהגיעו לגיל 91 שנה, הואיל ותוחלת החיים במדינת ישראל עומדת על פחות מ - 91 שנים; טוען המבקש, שהם חייבים היו לצפות שההלוואה לא תפרע במלואה. במלים אחרות, המנהל המיוחד סבור כי המשיב נתן הלוואה ביודעו כי הלקוח לא יוכל לעמוד בתשלומי החזר ההלוואה תוך עצימת עיינים מגורמים ועובדות חשובות ביותר. על כן סבור המנהל המיוחד כי למשיב לא מגיעה עמלת פירעון מוקדם וחיובים בגין ריבית פיגורים.

4.       המשיב, מטבע הדברים מתנגד נמרצות לכל הפחתה מגובה החוב מהסכום המגיע לו וטוען כי אין למנהל המיוחד עילה חוקית להתערב בחוב המעוגן בהסכם הלוואה והסכם המשכון. המשיב מוסיף וטוען כי החייב עמד במבחן הקריטריונים לגבי מתן הלוואות, ההלוואה ניתנה לחייב באופן חוקי לחלוטין, הבנק הבטיח את כספו - לרבות חיובים הנוגעים לחיוב הלווה בהוצאות, שכ"ט וריביות פיגורים - ע"י שיעבוד הדירה. לטענתו של הבנק, עובר לחתימת הסכם ההלוואה הוא בדק את יכולתו לכסות את ההלוואה ורק לאחר שבחן את המסמכים הרלוונטיים והנתונים שהומצאו לו, ראה כי על סמך נתונים אלו החייב יוכל לפרוע את ההלוואה מכאן שאין מקום לייחס לו טענה של חוסר תו"ל לא-כל-שכן טענה של הטעיה.

5.       הכונס הרשמי תומך בעמדת המנהל המיוחד בבקשתו להקטין את החוב של המשיב.

לגישתו, על הבנק שמעמדו הוא מעין "מוסד ציבורי" רובצת חובת הגינות מוגברת שמחייבת אותו לסייע כמיטב יכולתו לחייבים למזער את נזקיהם. את עמדתו הוא מבסס על החלטתה של כב' השופטת אלשיך בבית המשפט המחוזי בתל אביב בבש"א 2024/01 פנחס כץ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם), (להלן, עניין כץ) בה התייחסה השופטת לריבית פיגורים שבנקים גובים כאל סעיף של "פיצויים  מוסכמים" וציינה - מבלי להכריע בנושא - כי במקרים מסויימים ריבית פיגורים בהסכמי הלוואות עשוייה להיות כפופה לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) שמסמיך את בית המשפט להפחית את הפיצויים המוסכמים שנקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לצפות  בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. 

דיון :

6.       לשאלה המשפטית המתעוררת בבקשה שלפני  כפי שנוסחה בסעיף 1 דלעיל, היבט עיוני כללי והיבט מעשי הנוגע לבקשה עצמה.

7.       המשיב בתגובתו לבקשת הנאמן למתן הוראות טוען כי גובה החוב שהוא זכאי לו מעוגן בשטר משכנתא והסכם משכון שמעמדם כאשר הם חתומים ע"י החייבים, כפסק-דין; על כן, ברור כי המנהל המיוחד אינו מוסמך להתערב בתוכנם. לגישתו משלא הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול הסכם ההלוואה והסכם המשכון, חלים כל הסעיפים הנוגעים לחיוב, לרבות הוצאות שכ"ט וריביות פיגורים ולבית המשפט אין סמכות לבטל סעיפים משטר המשכנתא אלא לקיימו כלשונו.

8.       לעמדתו זו של המשיב אני לא מסכים. הכלל הנקוט בפסיקה הוא שכאשר מוגשת לנאמן בפשיטת רגל הוכחת חוב המבוססת על פסק דין, רשאי הנאמן ל "הציץ אחורי פסק הדין" ולבחון את התמורה שניתנה בעדו (ראה לעניין זה ע"א 1057/91 גבריאל הרצל נ' יחיאל מבטיגר, פ"מ מו(4) עמוד 358). לא זאת בלבד, הרי, סעיף 13 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980 מסמיך את בית המשפט לחקור את תוקף החוב הנטען ותמורתו ולהלן נוסח הסעיף:

"בית המשפט, בדונו בבקשת הנושה, רשאי לברר מה היתה התמורה לחוב פסוק, ואם היתה לפניו ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק, רשאי הוא לברר תקפותו של החוב הפסוק".

          תפיסת היסוד שבבסיס סעיף 13 לפקודה ובהלכה הנה שהליכי פשיטת רגל הם הליכים שמערבים בתוכם אינטרסים לא רק של הנושה המחזיק בידיו פסק-דין אלא של נושים אחרים של החייב. במצב זה כאשר המעט צריך לספק את הרבים, קיימת הצדקה לדקדק בטיב תביעתו של הנושה, גם אם מדובר בנושה מובטח. (לעניין זה ראה גם בש"א 3375/04 בתיק עיקרי פש"ר 604/01, שניתנה בבית משפט זה).

10.     עיקרון תום הלב הנו מסימני ההיכר הבולטים בהליכי פשיטת רגל. ההגנה על האינטרס של הנושים בהבטחת זכותם אינו עומד בפני עצמו, אלא כפוף לעיקרון תום הלב במובנו האובייקטיבי והסובייקטיבי. הן הנושים והן החייב, מצווים להפעיל את זכויותיהם עפ"י הפקודה בתום-לב (סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), כמו שאין החייב רשאי להפוך את דיני פשיטת הרגל ל"עיר מקלט" ויבוא בשעריה, כך גם יימנע הנושה מלנהוג בחוסר תום-לב בשלב יצירת החובות (השווה עם ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי,                   פ"ד מ"ט(1) 749).

11.     דעתי היא כי במישור העיוני צדק המנהל המיוחד באשר לצורך לתת ביטוי לעיקרון תום הלב, בבואו לבדוק את נשייתו של המשיב.

אין חולק כי החוזה נכתב ונחתם עפ"י רצון הצדדים (החייב מצד אחד והמשיב מצד שני) וכי הכלל לפיו הסכמים יש לכבד (שהוא חלק מהכלל הבסיסי של חופש החוזים והחופש לעצב את החוזה) קיים ושריר, גם האינטרס הכלכלי בדבר הגנה על ערבויות שחשיבותו משרתת לא רק את המשיב עצמו אלא גם את כלל ציבור הלווים אשר דורש מאיתנו לנהוג במשנה זהירות להבטחת פרעון ההלוואות.

          מכאן החובה שלא לאפשר ניצול לרעה של כוח הנושה המובטח ונשייתו. בהתאם לכך הנאמן היה רשאי - אם לא לאומר  חייב, לדקדק בבדיקת הבסיס עליו מושתתת תביעת הנושה המובטח.

מן הכלל אל הפרט :