החלטה בתיק בשא 1143/05

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה ( כב' הרשם מר ס' עיסא) מתאריך 10.8.05 בתיק הוצל"פ [חיפה] 0-03-21862-02.

2.       הליכי ההוצאה לפועל, המתנהלים מטעם המשיב מס' 1 נגד המבקש, החלו בבקשה לביצוע שטר משכנתה, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה. לפי שטר המשכנתה מישכן המבקש לטובת המשיב מס' 1 את זכויותיו במקרקעין הרשומים כחלקה 8 בגוש 16563 (להלן - " המקרקעין"), כערובה לפירעון אשראי והלוואות שקיבל המבקש מאת המשיב מס' 1 לצורך ניהול עסקיו.

כעולה מנסח רישום המקרקעין שצורף לבקשת המבקש, שטח המקרקעין הוא 33,961 מ"ר ולמבקש 17346/203766 חלקים בבעלות בהם (המייצגים שטח של כ- 2,890 מ"ר). הגם שעל המקרקעין בנויים מבנים שונים, לא נרשם במקרקעין בית משותף, והבעלות במקרקעין משותפת ל- 28 אנשים שונים, והמבקש הוא אחד מהם.

3.       במסגרת ההליכים לביצוע שטר המשכנתה, מינה ראש ההוצאה לפועל את המשיב מס' 2 (להלן - " המשיב") לשמש ככונס נכסים לזכויות המבקש בנכס, על מנת שיפעל למימוש המשכנתה, דבר הכרוך, מדרך הטבע, במכירת המקרקעין לכל המרבה במחירם.

בעקבות בקשה שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, נקבע כי על המחזיקים במבנה מסוים הבנוי במקרקעין, ולו ארבע קומות והוא כולל חנויות ומשרדים, לפנות את המבנה עד ליום 2.10.05.

לטענת המשיב, המבנה בו עסקינן הוא המבנה אותו מישכן המבקש לטובת המשיב מס' 1.

4.       המבקש הגיש בקשה לבטל את רוע גזירת הפינוי אך הבקשה נדחתה, ובהחלטתו קבע כב' ראש ההוצאה לפועל כדברים הבאים:

"עיינתי בבקשת החייב [הוא המבקש שלפני - י"כ] שהעתקה צורף לתגובה זו וכן בתגובה עצמה ובמצורפיה. נחה דעתי כי הנכס נשוא הכינוס הוא אכן נכס הנמצא בבעלותו של החייב והוא זה שמושכן לטובת הזוכה בהתאם לשטר המשכון שהוגש לביצוע. מי שטוען לזכויות כלשהן בנכס הממושכן, מקומו בבית המשפט המוסמך. לאור זאת, ומטעמים שבתגובה זו, אני מורה כי הליכי הכינוס יימשכו כסדרם."

מכאן בקשת רשות הערעור המונחת עתה לפני.

5.       המבקש אינו חולק על כך שבמסגרת ההליכים למימוש המשכנתה במקרקעין, ניתן למכור את חלקו הבלתי מסוים במקרקעין, שכן בעלותו ושיעור חלקו בהם אינם שנויה במחלוקת. ואולם, לטענת המבקש, לא ניתן להורות לאנשים המחזיקים במבנה לפנות את המבנה, וטעמו של המבקש הוא, שהמבנה, כמו גם הקרקע לה הוא מחובר, הם בבעלות משותפת של כל בעלי המקרקעין, ובהעדר רישום בית משותף, בעלות כל השותפים במקרקעין מתפשטת בכל אתר ואתר בהם, לרבות בקרקע עליה בנוי המבנה, וכמובן גם במבנה, המחובר לקרקע זו. לטענת המבקש, בעליהם האחרים של המקרקעין לא משכנו את זכותם במקרקעין לטובת המשיב על פי שטר המשכנתה שמבוקש לבצעו, ועל כן פינוי האנשים המחזיקים בחלק מסוים מהמקרקעין, הוא החלק עליו בנוי המבנה, יפגע בבעלים האחרים של הנכס. במילים אחרות, וכלשונו של ב"כ המבקש, יש מנוע ניסיונו של המשיב ל"נכס" למבקש את הבעלות הייחודית במבנה הבנוי במקרקעין.

על כן, עתירת המבקש היא ליתן לו רשות לערער על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, ולבטל החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, המחייבת פינוי המבנה מיושביו.

אציין, כי אף לא אחד מכל הבעלים המשותפים במקרקעין נקט בהליך כלשהו במסגרתו טען, כי פינוי יושבי המבנה יפגע בזכותויותיו, ונראה כי המבקש שם עצמו לפה לכל הבעלים המשותפים ולאלה מחזיקים במבנה.

6.       לאחר שקראתי את כתבי בי-הדין עתירי המסמכים שהוגשו לפני, ושמעתי טענות ב"כ הצדדים בעל פה, הנני מחליט לדחות את בקשת המבקש, ולהלן אביא הנימוקים שהביאוני למסקנתי זו. אוסיף, כי ממבט ראשון נראה שהטענה שבפי ב"כ המבקש שנונה היא, ואולם, בסופו של דבר  הגעתי למסקנה כי אין לקבלה, ולהתרשמותי, בקשת המבקש נגועה במידה לא מבוטלת של שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, המשמשים בידי המבקש כלי לנסות ולהכשיל את הליכי מימוש המשכנתה או למצער לעכבם. התנהגותו זו של המבקש, מתיישבת אף עם העובדה, כי בעבר כרת שלושה הסכמי פשרה עם המשיב מס' 1 לסילוק חובותיו, ולטענת המשיב, לא קיים אף לא אחד מהם.

7.       אין המבקש חולק על כך שהמשיב זכאי לנקוט בהליכים למכירת חלקו הבלתי מסוים של המבקש במקרקעין, ולמעשה המחלוקת נוגעת לשאלה, האם זכאי המשיב למכור דווקא חלק מסוים במקרקעין, עליו בנוי המבנה, תוך שהוא "מנכס" חלק זה והמבנה הבנוי עליו למבקש דווקא, וזאת, בשעה שלמקרקעין בעלים רבים בנוסף למבקש, שבעלותם מתפשטת אף למבנה האמור.

לדעתי, בחינת טענת ב"כ המבקש מחייבת מתן תשובה לשאלה, האם זכויות השימוש וההחזקה במקרקעין הוגדרו בין בעליהם המשותפים של המקרקעין, באופן שניתן לייחס (או כלשון ב"כ המבקש - "לנכס") למבקש זכות, כלפי שותפיו למקרקעין, להחזיק באופן ייחודי בחלק מוגדר ומסוים במקרקעין, הוא החלק עליו בנוי המבנה.

8.       כדי לבחון שאלה זו, עלינו לבדוק האם נעשה הסכם שיתוף בין בעליהם השונים של המקרקעין ואף אם לא נעשה כזה - האם המבקש עושה שימוש ייחודי בחלק מסוים ומוגדר במקרקעין.

בשטר המשכנתה עליו חתמו הצדדים, נרשמה הערה, כי הזכות הממושכנת "כפופה להערה לפי שטר מס' 8593/98/2 מיום 2.7.98". בדיקת נסח רישום המקרקעין מלמדת, כי אכן ביום 2.7.98 נרשמה הערה, החלה על כל המקרקעין "בשלמות", והערה זו קובעת:

"קיים פסק דין חלוקה בין הבעלים בתיק 10683/96 מבית משפט השלום בנצרת".

דא עקא, ב"כ המבקש טוען, ואין לי כל סיבה לפקפק בדבריו, כי הלך, בדק, ומצא, שפסק דין כאמור כלל לא בא לעולם.