החלטה בתיק בשא 11341/08

המבקשים הגישו בקשה לעיכוב פסק הדין החלקי שניתן ביום 1/4/08 על ידי בית משפט השלום בחדרה (כב' הרשם ש' רומי) בתיק אזרחי 4406/07 ("פסק הדין החלקי") ואשר לפיו חוייבו המבקשים לסלק את ידם מדירת המשיבה הנמצאת ברח' העליה השניה 24 בחדרה ("הדירה").

השתלשלות העניינים שהביאה למתן פסק הדין החלקי היא כזו, שהמשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידם מהדירה ולתשלום סכומי כסף מסויימים. 

המבקשים, המתגוררים בדירה, הגישו בקשה (בש"א 4053/07) הן למחיקת הכותרת והן למתן רשות להתגונן כאשר הבקשה לרשות להתגונן נתמכה בתצהיר מטעמם.

ביום 3/2/08 ניתנה על ידי כב' הרשם החלטה לפיה מתקבלת בקשתם בבש"א 4053/07 הנ"ל והמשך התובענה יהיה בסדר דין רגיל. עוד נאמר באותה החלטה, כי על המבקשים להגיש כתב הגנה בתוך 21 יום.

המבקשים לא הגישו כתב הגנה וביום 1/4/08 ניתן על ידי כב' הרשם פסק דין חלקי לפיו הצטוו המבקשים לסלק ידם מן הדירה ואילו חלקה הכספי של התביעה הועבר לבירור בפני כב' השופטת ר' פוקס.

המבקשים הגישו בקשה לביטולו של פסק הדין החלקי וכן לעיכוב ביצועו (בש"א 2235/08) וביום 16/4/08 ניתנה על ידי כב' הרשם החלטה, במעמד צד אחד, לפיה עוכב ביצועו של פסק הדין החלקי עד למתן החלטה אחרת שתנתן לאחר שתתקבל תגובת המשיבה. באותה החלטה ציין כב' הרשם, כי נראית לו טענת המבקשים, שנטענה כאחד מנימוקי הבקשה לביטול פסק הדין החלקי, לפיה מחדלם להגיש כתב הגנה נובע מטעות מצידם במובן זה, שהם סברו שהתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן יכול להחשב ככתב הגנה מטעמם כנגד התביעה.

מאוחר יותר, ביום 22/5/08, ולאחר שהוגשה תשובת המשיבה, החליט כב' הרשם לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין החלקי בנימוק לפיו "אין כל אפשרות שתצהיר בקשת הרשות להגן ישמש כתב הגנה במקום האמור בהחלטה המורה על הגשת כתב הגנה".

משנדחתה בקשתם, נשאר פסק הדין החלקי על כנו והחלטתו של כב' הרשם בבקשה לעיכוב ביצוע היתה שהעיכוב יותנה בהפקדת סכום של 25,000 ש"ח "להבטחת הוצאות המשיבים" (ככל הנראה מדובר בטעות קולמוס והכוונה היא להבטחת הוצאות המשיבה -65 א.ק).

המבקשים הגישו ביום 13/7/08 ערעור לבית משפט זה וערעורם מכוון כנגד החלטתו של כב' הרשם מיום 22/5/08, לפיה נדחתה בקשתם לביטול פסק הדין החלקי.

בגדר הערעור הם עתרו למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון (בש"א 11340/08), וכן לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי שהוא נשוא בקשה זו.

דין בקשתם של המבקשים להדחות, על אף העובדה שיש יותר מקורטוב של טעם בטענותיהם, הן כלפי פסק הדין החלקי וכלפי החלטת כב' הרשם שלא להעתר לבקשת הביטול והן בעניין היות המקרה מתאים לעיכוב ביצוע בשל כך שמדובר בפסק דין שביצועו יוצר מצב עניינים בלתי הפיך. הסיבה לכך היא, שכפי שיסתבר להלן, ההליך אותו נקטו המבקשים בבית משפט זה, איננו ההליך הנכון והתוצאה היא שאין בפני בית משפט זה ערעור שניתן לדון בו.

במילים אחרות, הערעור שהגישו המבקשים בתיק ע"א 674/08 זה, מכוון כנגד החלטת כב' הרשם מיום 22/5/08 הדוחה את בקשת הביטול שהגישו המבקשים ביחס לפסק הדין החלקי ואיננו מכוון כנגד פסק הדין החלקי עצמו. המבקשים יכולים היו להגיש ערעור על פסק הדין החלקי, אולם, את זאת היה עליהם לעשות בתוך פרק הזמן של 45 יום מיום שניתן פסק הדין החלקי, היינו, 1/4/08, אלא שהמבקשים בחרו לערער על ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול שהגישו והחלטה זו אינה פסק דין (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 745) ואם היתה ניתנת על ידי בית משפט קמא, אזי הגשת ערעור עליה היה מותנה בקבלת רשות ומשניתנה על ידי כב' הרשם, אזי ערעור עליה, ללא צורך בנטילת רשות, צריך היה להיות מוגש לבית המשפט קמא. (ראו: זוסמן, שם, עמ' 746; סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984).

התוצאה היא, שמשאין ערעור בפני בית משפט זה, אין אפשרות להעתר לבקשתם לעכב ביצוע והיא נדחית.

המבקשים  ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .

ניתנה היום ב' באב, תשס"ח (3 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

קלדנית: עדי ש./מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: