החלטה בתיק בשא 11313/08

המבקשים (התובעים בת"א 1209/07 והנתבעים בת"א 2230/06) עותרים להורות על איחוד הדיון בשני ההליכים בטענה ששניהם קשורים למסכת עובדתית אחידה, ולכן בירורם במאוחד יוביל לייעול ההליכים ומניעת כפילות דיונית ומתן הכרעות סותרות, מה גם ששני הליכים מצויים בשלבים מקדמיים.

המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי בשני ההליכים אין חפיפה בסוגיות העובדתיות והמשפטיות, ת"א 2230/06 היא תביעה למתן סעד כספי, סעד הצהרתי וצו עשה, בעוד שת"א 1209/07 היא תביעה למתן חשבונות. לטענת המשיב, טרם ניתנה החלטה בבקשה לתיקון כתב תביעתם של המבקשים, ולא ברור מדוע המבקשים מתייחסים לכתב התביעה כאילו תוקן.

ראשית, בהחלטתי מיום 15/7/08 התרתי את תיקון התביעה שהתבקש בבש"א 15634/07, על דרך הוספת סעדים נוספים- סעד כספי, צו עשה, צו לא תעשה וסעד הצהרתי, וכתב תביעה מתוקן (בת"א 1209/07) הוגש ביום 16/7/08.  לפיכך, טענת המשיב בדבר השונות בסעדים הנתבעים בכל אחת מהתביעות, אינה עדכנית כלל.

לעצם העניין, הסמכות להורות על איחוד הדיון בשני הליכים, מעוגנת בתקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולפיה- "עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו".

(ראו בהקשר זה- ע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל אביב (16/3/06); ע"א 640/05 נמי, השקעות ופיתוח בע"מ ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין- אזור תל אביב (5/1/06); ע"א 9333/04 מדינת ישראל- מע"צ נ' עזבון המנוח רפיק סלים ח'ליל ואח' (20/4/05)).

בבש"א (תל אביב-יפו) 7057/03 פקיד שומה דן נ' סמואל (8/7/03) נקבע כי ההצדקה לאיחוד דיון אינה מותנית בקיומה של זהות מלאה בין בעלי הדין או בין כל השאלות השנויות במחלוקת.

במסגרת התביעה בת"א 2230/06 טען המשיב, כי המבקשים הפרו את התחייבותיהם להשקעה בחברה המשותפת (א.צ.ח חברה להשקעות בע"מ), מבחינת השקעת עבודה, מתן ביטחונות והלוואת בעלים (החברה המשותפת הוקמה לצורך קידום פרוייקט בניה באילת). המשיב עתר להורות למבקשים לשלם את הנזקים הנטענים שנגרמו לו בעקבות הפרת ההסכם, להצהיר כי על המבקשים לשלם לחברה המשותפת מחצית משכר עבודתו כהלוואת בעלים ולהורות להם להפקיד בטחונות לטובת הבנקים.

בת"א 1209/07, במתכונתה המתוקנת, עתרו המבקשים, יחד עם החברה המשותפת לסעד של מתן חשבונות כלפי המשיב, לסעד כספי וכן לצו עשה הנוגע לזכויות החתימה בחברה המשותפת. המבקשים טענו, כי על פי חוות דעתו של רו"ח דנציגר, קיים חשש ממשי ומוחשי שהמשיב השתמש בנכסיה ובכספיה של החברה המשותפת לצרכיו הפרטיים, לרבות נטילת כספים השייכים לה או אי הפקדתם, ותוך התעלמות ופגיעה בתכלית החברה ובאינטרסים שלה.  המבקשים טענו, כי בעקבות אופן התנהלותו של המשיב, קופחו זכויותיהם המהותיות ונפגעה ציפייתם הלגיטימית. 

חשוב לציין, כי בסעיף 69 לכתב התביעה עתרו המבקשים לאשר את התביעה כתביעה נגזרת, בטענה שמעשיו ומחדליו של המשיב מנוגדים לטובת החברה המשותפת ולתכליתה. לטענת המבקשים, מאחר שרק הם בעלי האחזקות בחברה המשותפת מלבד המשיב, הרי שיש לאפשר להם להגיש את התביעה גם בשמה.

הבקשה לאישור התביעה כנגזרת מגולמת רק בסעיף האמור, ולא הוגשה בקשה נפרדת, כנדרש.

הרושם שמתקבל הוא, ששתי התביעות נסבות על מסכת עובדתית ונסיבתית אחידה, הן מהוות תמונת ראי האחת של השנייה וקיימת חפיפה כמעט מוחלטת בזהות הצדדים להן.

אמנם, מתכונתה הדיונית של התביעה בת"א 1209/07 מעורפלת בשלב זה, וייתכן וקיים מקום לבירורה על דרך תביעה נגזרת (ככל שיינתן אישור לכך), אך איני רואה בכך מכשול העלול לסרבל את הדיון בהליכים.

לאור זאת, הבקשה מתקבלת. המבקשים מתבקשים לקדם את בירור המתכונת שבה תתנהל התביעה בת"א 1209/07. אין צו להוצאות.  

ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ח (12 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: