החלטה בתיק בשא 1128/05

1.         העותרים הינם שלושה מחברי מרכז תנועת הליכוד, תנועה לאומית ליבראלית (להלן: "הליכוד" או "התנועה"), אשר הגישו את מועמדותם לחברות במזכירות התנועה במסגרת המגזר הלא יהודי.

            בבקשתם זו שלפני עותרים המבקשים למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה לקיים את הבחירות למזכירות התנועה, עד להכרעה בבקשתם לפסול את החלטת בית הדין העליון של התנועה.

2.         ביום 24.10.04 התכנסה ועידת הליכוד , והחליטה על תיקונים שונים בחוקתה של התנועה. בין היתר, תוקנה החוקה על ידי הוספת סעיף 115 ד', לפיו שוריינו מקומות במזכירות התנועה לחברי מגזרים שונים. בין היתר, נקבע כי ייבחרו שני חברי מזכירות שאינם יהודים, ובלבד שלא יהיו שניהם בני אותה עדה דתית. שני חברי מזכירות אלה, ייבחרו על ידי חברי המרכז מן המגזר הלא יהודי בלבד. עוד נקבע כי כלל חברי המרכז יבחרו את חברי המזכירות הנותרים לפי מפתחות שונים, שאין עניינם לכאן.

            החלטתה הנ"ל של ועידת הליכוד לא נשאה חן בעיני העותרים. שכן, לטענתם, הצעת ההחלטה לא הועמדה כלל על סדר היום של הועידה, כאשר בהצעה לסדר היום הופיעו רק שתי שאלות כלליות הנוגעות לתיקון החוקה, האחת - "האם אתה בעד תיקון החוקה"; והשניה - "האם אתה בעד הצבעה אזורית או ארצית". לטענת המבקשים, הודעה זו לא נעשתה כדין, ויש בה כדי לפסול את ההחלטה. טענה שניה, שהושמעה על ידי המבקשים, קבעה כי ההחלטה מהווה פגיעה קשה בעקרונות היסוד, שכן יהא בה כדי לפגוע בשוויוניות והיא תהווה הפליה, גזענות, ופגיעה בעקרונות הדמוקרטיה. לשיטת המבקשים ההחלטה נוגדת את חוקת הליכוד, לפיה הבחירות הינן כלל ארציות, ובהן ניתנת זכות לכלל חברי המרכז לבחור אישית במועמד המתאים בעיניו מבין כלל חברי המרכז, ללא הבדל דת, גזע או מין.

לשיטתם של העותרים, פוגעת ההצעה בסיכויהם להיבחר, שכן הם מצפים להיבחר בקולותיהם של מי שאינם נמנים על המגזר הלא יהודי.

3.         העותרים פנו לבית הדין העליון של תנועת הליכוד בעתירה לביטול ההחלטה. בית הדין העליון, לאחר שדן בטענות הצדדים, החליט, ביום 18.1.05, לדחות את העתירה. בית הדין קבע כי הצעת תיקון החוקה, נשוא העתירה, אושרה ברב גדול על ידי צירי הועידה, שהינה המוסד העליון של התנועה. הצעה זו הופיעה בתדפיס אשר חולק לכל הצירים זמן רב לפני מושב הועידה. לשיטתו של בית הדין העליון של התנועה, יש בתיקון שנתקבל בחוקה משום העדפה מתקנת. שכן, קודם לכן היה רק נציג אחד במזכירות התנועה מטעם המגזר הלא יהודי. הוא הדין באשר להחלטת הועידה כי שני הנציגים שייבחרו למזכירות יהיו משתי עדות שונות. מאחר והמדובר במגזר קטן מבחינה מספרית, עלול להיווצר מצב, לפיו, אם לא יובטחו נציגיו במזכירות, עלול להשלל ייצוגו של המגזר בגוף זה. בית הדין הוסיף וקבע כי לטעמו, אנשי המגזר הם אלה המכירים טוב מכולם את מועמדיהם.

לנוכח כל האמור, קבע בית הדין כי :

"בנסיבות אלה אין לראות בהצעת הוועדה שאושרה בוועידה טעות, עוול, הפליה או פגיעה בדמוקרטיה, אלא הבטחה שלנציגי המגזר הלא יהודי יהיה יצוג הולם במזכירות התנועה".

על כן דחה בית הדין את העתירה.

4.         בתצהיר התשובה, שהוגש מטעם המשיבה, ובטיעוניו של בא כוחה, עו"ד הברמן, נטען כי דין הבקשה להידחות בהיותה מקוממת ובלתי ראויה. לטענתם החלטה על שינוי החוקה נתקבלה כדין על ידי המוסד העליון של התנועה, שהוא הועידה,  ואושרה על ידי בית הדין העליון.

ההצעה יש בה כדי להטיב את מצבו של המגזר הלא יהודי בתנועה, שכן מגזר זה עלול לצאת מקופח, אם חבריו ייאלצו להיבחר על ידי כלל חברי הליכוד. אף בקביעת מניין חברי המזכירות הלא יהודים, יש משום העדפה מתקנת ברורה למגזרם, ביחס למניינם בכלל חברי  הליכוד, וביחס למנינם בכלל חברי מרכז הליכוד. קודם לתיקון, שוריין מקום רק לנציג אחד מן המגזר הלא יהודי, כאשר בדרך הטבע נציג זה בא מקרב חברי מרכז הליכוד הדרוזים, המהווים רוב ברור בכלל הלא יהודים בתנועה. התיקון יש בו אף לתקן מצב זה , שכן הוא קובע ששני החברים, אשר מקומם ישוריין, יהיו משתי עדות דתיות שונות. בכך יובטח אף מקום במזכירות לחברי מרכז שאינם מן המגזר הדרוזי, ואשר המבקשים נמנים עליהם.

טענות נוספות שבפי המשיבים, נוגעות לשיהוי בהגשת ההחלטה, לכך שלא נגרם כל עיוות בקביעת השיטה, אשר נקבעה לטובתם בלבד. טענה אחרונה הינה, כי ההצעה והזמנות הצירים לועידה נעשו כדין, כאשר סדר היום, שנקבע בעקבות החלטת ועדת הבחירות, אשר כלל את ההצבעה על תיקוני החוקה, נשלח לבתיהם של כל צירי הועידה, וכלל את הצעתה של וועדת החוקה, הכוללת את כל תיקוני החוקה, אשר לגביהם הצביעו חברי הועידה.

5.         הפכתי והפכתי בבקשתם של המבקשים, ולא מצאתי מה העיוות שנגרם להם כתוצאה מתיקון החוקה. המבקשים אף לא הצליחו לשכנעני כי במקרה שלפנינו קיימות נסיבות, אשר יהא בהן כדי להניע את בית המשפט לחרוג מן הכלל הידוע כ"כלל אי ההתערבות", ולפיו לא יתערב בית המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים שיפוטיים-וולנטרים, אשר מונו על פי חוקת מפלגה, או חוקת ארגון כלשהוא.

6.         עו"ד הברמן, ב"כ המשיבה, ביאר בפני את מערך יחסי הכוחות בתנועה. מסתבר, כי מתוך 150 אלף חברי תנועה, יש כ- 5,000 לא יהודים. במרכז חברים 2,981 חברים ומתוכם רק 109 אינם יהודים. לעומת זאת במזכירות חברים כ- 100 חברים, כך שלפי ההצעה, שריון שני מקומות, לחברי המגזר הלא יהודי, יש בה משום קביעת העדפה מתקנת ברורה לטובת מגזר זה. למעשה, על פי יחסי הכוחות בתנועה זוכה מגזר זה להעדפה מרשימה יותר מאשר כל מגזר אחר. יתר על כן, חברי המרכז מן המגזר הלא יהודי, רשאים לבחור ולהיבחר אף ברשימה הארצית, כך שבכל מקרה יהיו זכאים לממש את זכותם הדמוקרטית ככל חבר אחר. עו"ד הברמן הוסיף והסביר, כי לנוכח האפשרות הקיימת לעריכת "דילים" בין הקבוצות הגדולות שבתנועה, עלולים חברי הגופים הקטנים להיות מקופחים. על כן, בא תיקון החוקה לתקן מצב זה.

7.         כאמור, לא מצאתי כי תיקון החוקה מקפח את המבקשים. עלי לציין כי המבקשים אינם עותרים לביטול כל החלטה בשלמותה, אלא רק את חלקה הנוגע לבחירתם על ידי חברי המגזר בלבד. חלקה השני של ההחלטה, הנוגע לשריון מקומות, מקובל על המבקשים. סבורני כי בכך יש בבקשה משום ניסיון ליהנות מן היתרונות שבתיקון החוקה תוך איון חלקו האחר של התיקון, אשר עלול, מנימוקים השמורים עם המבקשים, לפגוע בסיכויי בחירתם. דרך זו אינה ראויה, לטעמי.

8.         בבואי לבחון את הבקשה, עלי לשאול עצמי שתי שאלות: שאלה ראשונה נוגעת לסוגיית סמכותו של בית משפט זה להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטותיו של בית הדין העליון של התנועה ולבטלן. השאלה השניה, נגזרת למעשה מן השאלה הראשונה, כפי שיבואר בהמשך, והיא, האם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות, הפליה, עיוות, או כל פגם מהותי אחר, היורד לשורשה של ההחלטה, עד כדי שיהא בו כדי להניע את בית המשפט לקבוע כי ההחלטה בטלה עקב פסלותה.

9.         ההלכה הפסוקה, כפי שנשתרשה במקומותינו, הינה כי בתי משפט אזרחיים לא יטו להתערב בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של גופים וולונטרים או מפלגות. הכלל הוא כי סכסוכים הקשורים בענייניהם הפנימיים של גופים כאמור, יובאו להכרעה לפני מוסדותיהם הפנימיים ולא בפני בית המשפט. (ראה ע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה, פד"י מט(2) 793). בית המשפט הוסיף וקבע, כי מידת ההתערבות של בתי המשפט הרגילים בנעשה בבתי הדין הפליליים מוגבלת היא, אף משום ההנחה שטריבונלים אלה פועלים במסגרת וולנטרית פרטית וחברי הארגון קיבלו על עצמם מרצונם את מרותם של בתי הדין הפנימיים.

בע"א 10596/02 לאה נס ואח' נ' תנועת הליכוד ואח', פד"י נז(1) 769, קבע בית המשפט העליון:

"...אכן, התערבותו של בית המשפט בהליכים הפנימיים של מפלגות היא מצומצמת ביותר ושמורה למקרים מיוחדים (ראו ע"א 2211/96 כהן נ' כהן, פ"ד נ(629 (1, 634). בנסיבות המקרה שלנו המדובר בשאלת פרשנותו של תקנון הבחירות של משיבה מס' 1 ובסטיה מפרשנות קודמת שניתנה על ידי בית הדין העליון של הליכוד (משיב מס' 2). המערערים לא הצביעו על עילה להתערבות בית המשפט המחוזי בעניינם, לא כל שכן עילה להתערבות בית משפט זה. גם מטעם זה, מן הדין היה לדחות את הערעור."