החלטה בתיק בשא 11188/06

1.         בפניי התנגדות לביצוע שטר לסכום של 21,500 ש"ח אשר נמסר בידי המבקש למשיבה, אשר טיפלה בענייניו במסגרת עיסוקה כעורכת דין, והגישה בשמו תביעות לבית הדין הרבני.

            לטענת המבקש ניתן השיק דנן כשיק ביטחון, להבטחת שכר טרחתה הכולל של המשיבה, כאשר הוסכם כי בשלב ראשון ישלם המבקש סכום של 5,000 ש"ח במזומן, והיתרה תשולם בהמשך עבור הגשת תביעות נוספות וניהולן. לטענתו, לאחר זמן קצר החליט להפסיק את הטיפול המשפטי בעניין, וביקש מהמשיבה למחוק את התביעות, כך שלטענתו שכר הטרחה המגיע למשיבה הינו בסך 5,000 ש"ח בלבד.

2.         במסגרת הדיון שנערך בבקשה אתמול אישר המבקש כי עד היום לא שילם את הסכום בו הוא מודה, ולפיכך ניתן פסק דין חלקי המחייבו לשלם סכום זה.

            המבקש נחקר בידי המשיבה ובעלי הדין סיכמו טענותיהם.

            לאחר ששקלתי את טענותיהם, ראיתי לנכון להתנות את קבלת הבקשה באשר ליתרת הסכום, בהפקדת סכום של 4,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

3.         ההלכות בעניין קבלת או דחיית התנגדויות ידועות ואחזור ואציין רק את תמצית הדברים לפיה כידוע, לא בקלות תידחה הבקש. ההליך נועד למנוע דיון בתובענה רק אם לא קיים  ספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו למשל ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ). לפיכך נפסק כי הבקשה תידחה רק אם אין בתצהיר הגנה כלשהי, שכן גם מי שההגנה שהוא מעלה דחוקה וסיכוייו להצליח להביא לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל רשות להתגונן. בשלב זה של הדיון אין צורך שאשתכנע שטענות המבקש נכונות הן, אלא שמצווה אני על פי ההלכה הפסוקה להניח שטענותיו אמת. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה אינני רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה המבקש בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה. ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (וראו ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ).

            יחד עם זאת, תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי ניתן להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים שונים. על-פי ההלכה, ייעשה שימוש בסמכות זו כאשר תצהיר ההגנה "כמעט" לא מגלה הגנה, וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר או כאשר לוקה היא בחוסר בהירות או פירוט.

4.         במקרה דנן, טענתו הבסיסית של המבקש כי הוסכם על תשלום שכר חלקי בסך 5,000 ש"ח בלבד עקב הפסקת ההליך לא נסתרה כליל, אולם בוודאי שעומדת היא תחת סימן שאלה גדול.

            ראשית, נטען כי השיק נמסר כשיק ביטחון בלבד, אולם על גבי השיק לא נרשם דבר וחצי דבר המעיד על כך. כמו כן, אם היה זה שיק ביטחון, לא ברור מדוע נרשם בו מועד פירעון, ומדוע לא נרשם שם הנפרעת. לשאלות שלעיל ניתן הסבר, ולו דחוק, בידי המבקש, ולאור ההלכות בעניין אינני רשאי לקבוע האם הסבריו אמינים בעיני, ובשלב זה יש לקבלם.

5.         מנגד, לא מצאתי כל הסבר מצד המבקש מדוע לא הזכיר כלל בתצהירו המפורט את קיומה של ההתחייבות עליה חתם לתשלום שכר הטרחה.

            בהתחייבות לא נמצאת התנייה כלשהי של התשלום המלא בהתאם לטיפול בפועל, ולדברי המבקש בחקירתו "היה בנוסף לזה ספח של תשלומים... הכוונה להסכמות שהיו בנפרד ונרשמו וזה מסמך שלא מוצג".

            כאמור לעיל, בשלב זה של הדיון רשאי המבקש להעלות גם טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. יחד עם זאת, את הטענות יש לפרט בתצהיר במלואן ולא לנסות ולהימנע מאיזכורו של המסמך שאינו תואם את עמדת המבקש, בתקווה שהדבר לא יעלה בחקירה.

            חובתו של מבקש רשות להתגונן לפרט את טענותיו במלואן כבר נקבעה בפסיקה פעמים רבות, וראו לעניין זה לשם דוגמא אחת מני רבות פסק הדין בע"א 248/89 החברה הכלכלית למוסיקה נ' Warner Home Video .

6.         בע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חב' לשיווק בע"מ, קבע בית המשפט העליון כי :

                        "אי-ציון פרטים מדויקים מצד נתבע, המבקש להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד, מצדיק אף סירוב מצד בית המשפט להעניק לו רשות להתגונן. קל וחומר שיש בפגם כזה כדי לאפשר לבית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבות מתאימה".

            בע"א (חיפה) 1057/05 אלברט פוני נ' מפעלי מוטי בע"מ, קבע בית המשפט המחוזי כי :

"טענת הזיוף כאמור הינה טענת הגנה הראויה להתברר ומצדיקה מתן רשות להתגונן אך הנסיבות האמורות המחזקות את ההנחה כי המערער הוא שחתם על גבי השיקים, והעדרו של הסבר מניח את הדעת לנסיבות אלו, מחלישים את ההגנה ומביאים אותנו למסקנה כי  על אף קיומה של הגנה לכאורה הרי שזו "כמעט" ונסתרה. לפיכך ראוי להתנות את מתן הרשות בתנאים".

7.        סבורני כי ההלכות הנ"ל תואמות את המקרה דנן בו לא נסתרה גרסתו הבסיסית של המבקש, אולם הוא נמנע מפירוט מלוא העובדות הרלוונטיות, וסימני שאלה לא מעטים מתעוררים ממנה.

           לפיכך יוכל המבקש להתגונן כנגד יתרת השטר, מעבר לסכום החוב בו הודה, אם יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 4,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד, וזאת בתוך 30 יום מהמצאת ההחלטה לידי בא-כוחו.