החלטה בתיק בשא 11120/04

המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה"), הגישה תובענה לסעד הצהרתי, בו עתרה לפסק דין לפיו, הסכם הבוררות בין הצדדים (המבקשת והמשיבה), לפיו, תנוהל בוררות אצל המשיבה מס' 2 (להלן: "הבוררת"), בטל ומבוטל.

המבקשת עתרה לסילוק התובענה על הסף, ובעניין זה יש להכריע עתה.

טענתה של המשיבה, אם ירדתי לסוף דעת פרקליטה הנכבד, היא כי המבקשת אינה ישות משפטית היכולה לנהל הליכים משפטיים (אם כך, כיצד נתבעה?), ואילו כל הדיירים בבניין, שתנאי להתקשרות בבוררות, ביחס לרכוש המשותף, היה הסכמתם המפורשת, לא חתמו על הסכמה, ומשכך, הסכם הבוררות בטל.

ראוי לציין, וכאן מדובר בחוסר תום לב של המשיבה, שהמשיבה יודעת היטב, שלא כל בעלי הדירות חתמו על ייפויי כוח, היא גם יודעת שהם גם לא יחתמו לעולם על ייפויי כוח, באשר מדובר בדירות המוחזקות מי מטעמה (בעלי מניות או מנהלים), ולהם אין כל אינטרס, בניהול ההליך מול  החברה, ההיפך הוא הנכון, יש להם אינטרס שההליך לא ינוהל, שאז לא יגרעו כספים מהחברה, אם זאת תחויב.

המשיבה מחזיקה איפוא במקל משני קצותיו, והדרך בה ליהטטה בטענות, יצרה חוסר נוחות של ממש, לאורך הדיונים.

אין חולק, כי נחתם הסכם בין המבקשת לבין המשיבה, ואין חולק שהמשיבה, ביקשה להתנער מהסכם זה, בשלב מאוחר יותר.

הטענה היא כאמור, שהמבקשת אינה גוף הראוי לתבוע או להתבע, ומשכך, בהעדר ייפוי כוח מטעם כל הדיירים באופן פרטני, אין אפשרות לנהל את ההליכים בבוררות.

ראוי לציין, שטענות אלו הועלו בפני הבוררת ונדחו על ידה, מכל וכל.

אני סבור, שדין התובענה להיות מסולקת על הסף.

קיים ויכוח, בין הצדדים, האם הנציגות, הינה גוף היכול לתבוע ולהתבע. בעוד שהמבקשת טוענת, שאלה אכן פני הדברים, חולקת המשיבה על דעתה, והיא סומכת טענותיה על פסק דין של בית משפט  שלום שניתן בהליך מסוים.

במחלוקת בין הצדדים, אני מעדיף כאמור את עמדת המבקשת.

מקובלת עלי במלואה, העמדה כפי שהובעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת.א 3056/98, אליאב סלביק ולובה (אסתר) ואח' נ. דיור ופיתוח חברה לבניין בע"מ ואח'.

באותו פסק דין, נאמר (פסקה 4): "ביחס לטענות ב"כ הנתבעות, כי ועד הבית אינו יכול להגיש תביעה בגין ליקויי בניה ללא הסכמה מפורשת של הדיירים, נראה לי שאין לקבל את הטענה... מטרת הפיצויים בגין ליקויים ברכוש המשותף, הינה לאפשר לנציגות הבית המשותף לממן תיקונים שטרם נעשו וביחס לתיקונים שנעשו במימון כל הדיירים תהא אפשרות להחזיר את הכספים שנגבו למטרה זו לכלל הדיירים..."

במקרה הנוכחי, אין טענה בכתב התביעה, שהנציגות מונתה שלא כדין, או כי נפלו פגמים בדרך בה הוסמכה על ידי הדיירים, הטענה האחת והיחידה היתה, שהיא כשלעצמה, אינה מוסמכת להגיש את התביעה, וטענה זו, אין בה ממש.

מדובר בחלק מסמכויות הנציגות, כאמור לעיל, ומשכך, אין כל מניעה שהנציגות תנהל הליך מול החברה הקבלנית.

אינני מביע כל דעה ביחס לתוצאות ההליך, אני משוכנע שהסכסוך יוכרע לגופו של עניין על ידי הבוררת, אך כאמור, כשהטענה האחת והיחידה היא לסמכות הנציגות, ומשהוברר שהנציגות מוסמכת גם מוסמכת, אין לתובענה עילה, ודינה מחיקה על הסף.

אעיר בנוסף, כי אינני מבין מדוע לא הסכימה המשיבה, להצעה החילופית של המבקשת, לפיה, תוחלף הבוררת בבורר אחר, שיהיה מקובל על שני הצדדים, מדוע לא הסכימה לקבל כתבי שיפוי מהדיירים שמוכנים לעשות כן, גם התנהלות זו, יש בה כדי להצביע על חוסר תום לב מסוים.

למשיבה טענות ביחס להתנהלות הבוררת במסגרת הבוררות, טענות שכאלה, אינן יכולות להתברר על דרך של תובענה (שהוגשה בדרך הרגילה, גם זאת, ככל הנראה, מתוך מטרה להאריך את ההליכים), והיה מקום לפנות בבקשה להעברת בורר מתפקידו, על דרך של הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי, שלא במסגרת תובענה.

כאמור, התובענה משוללת עילה, והיא נמחקת על הסף.