החלטה בתיק בשא 11097/04

הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת 1 בגין יתרת - הלוואה בלתי מסולקת ונגד הנתבעות 2,3 בגין ערבותן להחזר ההלוואה לבנק.

בעת החתימה על הסכם ההלוואה, מישכנו הלווים לטובתו את זכויותיהם בדירה.

ביום 22.2.04 ניתן פסק - דין נגד הנתבעת מס' 3 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמה.

על פי כתב - התביעה לא עמדה הלווה בהתחייבויותיה לביצוע התשלומים החודשיים, והבנק העמיד לפרעון מיידי את יתרת - ההלוואה ופתח ת. הוצל"פ למימוש המשכון הרשום לטובתו על הדירה.

הדירה נמכרה ע"י כונס נכסים מטעם הבנק אך התמורה לא כיסתה את יתרת חוב ההלוואה, ומכאן התביעה.

עם מתן אישור ראש הוצל"פ על מיצוי הליכים, הוגשה התובענה נגד הערבים כמו גם נגד הלווה (הנתבעת 1). הבנק הגיע להסכם פשרה עם הלווה איחיל מרדכי לפיו סולקו התביעות ההדדיות בינו לבין הבנק בעניין ההלוואה.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         העתק מהסכם ההלוואה מיום 19.6.96.

2.         אישור הבנק התובע על גובה החוב נשוא כתב - התביעה.

3.         בקשה למתן אישור להגשת תובענה נגד הערבים, על נספחיה.

4.         אישור ראש הוצל"פ על מיצוי הליכים נגד החייבת העיקרית.

5.         אישור על שיעור הריבית.

הנתבעות הגישו בקשת רשות להגן הנתמכת בתצהירים נפרדים מטעמם.

המבקשת 1, אמה של המבקשת 2, טוענת כי הבנק התרשל בטיפול בהלוואה וסטה מנוהלים תקינים, וכן שסכום התביעה מופרז.

המבקשת מודה בחתימתה על הסכם ההלוואה, וטוענת כי חברה לנוכל שהציג עצמו כבעל קשרים בבנק - המשיב, וזאת על מנת ליטול הלוואה עקב מצבה הדחוק והזדקקותה לכספים. בסעיף 16 לתצהירה מודה המבקשת כי לכאורה שיתפה פעולה עם נוכל כדי לקבל את הכסף, אך טוענת כי היה על הבנק לגלות את מעשה המירמה ולהיזהר באישור ההלוואה.

דומני שאין בטענה זו כדי להעמיד למבקשת הגנה כנגד תביעת הבנק.

המבקשת נזקקה להלוואה, השתמשה בקשריו של אדם בשם אלברט על מנת לקבלה, וקיבלה בפועל את כספי ההלוואה בניכוי עמלה ששילמה לאלברט עבור פעולותיו לקבלת ההלוואה. כאמור ההלוואה ניטלה ביוזמתה של המבקשת; ההמחאה שניתנה ע"י הבנק הופקדה לחשבונה בלבד, ועל המבקשת להחזיר את ההלוואה על פי הסכם - ההלוואה.

אשר לטענת המבקשת בדבר גובה החוב, נראה שאין טענותיה מבוססות כדבעי. סעיף 19 להסכם ההלוואה קובע כי ספרי הבנק וחשבונותיו יהיו נאמנים על הלווה והערבים "לרבות יתרת - ההלוואה, התשלומים הנלווים, חשבון הריבית, הפרשי הצמדה ".... ותשלומים נוספים הנקובים בסעיף הנ"ל,...."וישמשו בכל עת הוכחה לכאורה לגביהם על הכתוב והרשום בהם".

בסעיף 20 לתצהיר טוענת המבקשת כי כונס הנכסים גבה שכ"ט בגובה 166,905 ש"ח, ולא היא. מעיון בנספח ג' 3 לתצהירה עולה כי שכ"ט עמד על 45,535 ש"ח בלבד.