החלטה בתיק בשא 11036/07

1.         בפני התנגדות לביצוע שטר.

2.         המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ארבע המחאות - המחאה על סך של 5,198 ש"ח שמועד פירעונה 15/4/2007, המחאה על סך 5,198 ש"ח שמועד פירעונה 8/5/2007, המחאה על סך של 11,088 ש"ח שמועד פירעונה 8/5/2007 והמחאה נוספת על סך 4,112 ש"ח שמועד פירעונה 21/5/2007. כל ההמחאות משוכות על ידי המבקש לפקודת המשיבה.

3.         המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר, במסגרתו העלה מספר טענות, כמפורט להלן:

א.         המשיב הינו בעל עסק לייצור ומכירת יינות ובמהלך סוף שנת 2006 פנה למשיבה, אשר מייצרת ומשווקת רסק של פירות שונים, והודיע לה כי הוא זקוק לרסק פירות טבעי, ללא כל תוספת של חומרי טעם וצבע, ללא חומרים משמרים, משום שתוספות אלו פוגעות בתהליך ייצור היין. עקב בקשתו הובטח לו על ידי בנו של בעל הבית של המשיבה, כי יקבל רסק פירות טבעי ללא תוספות. בעקבות הבטחה זו ובמשך 3 חודשים, החל מיום 19/12/2006 ועד ליום 21/3/2007 רכש מהמשיבה רסק של פירות בכמויות שונות ושילם בתמורתן בשיקים דחויים, כדלקמן:

1.         ביום 19/12/2007 רכש סחורה בסך של 7,854 ש"ח ותמורתה נתן שיק דחוי אשר נפדה במלואו.

2.         ביום 15/1/2007 רכש סחורה בסכום של 5,195 ש"ח ותמורתה נתן שיק דחוי ליום 15/4/2007, כאשר שיק זה חולל באי פירעון.

3.         ביום 8/2/2007 רכש סחורה בסכום של 5,198 ש"ח ותמורתה נתן שיק דחוי ליום 8/5/2007, כאשר שיק זה חולל באי פירעון.

4.         ביום 8/3/2007 רכש סחורה בסכום של 11,088 ש"ח ותמורתה נתן שיק דחוי ליום 8/6/2007, אשר חולל באי פירעון. לטענת המבקש, מסיבות שאינן ידועות לו ומבלי להודיע לו, המשיבה הקדימה את תאריך הפירעון של השיק ליום 8/5/2007.

5.         ביום 21/3/2007 רכש סחורה בסכום של 4,112 ש"ח ותמורתה נתן שיק דחוי ליום 21/6/2007, אשר חולל באי פירעון. גם בעניין שיק זה טענן המבקש, כי מסיבות שאינן ידועות לו ומבלי להודיע לו, המשיבה הקדימה את תאריך הפירעון של השיק ליום 21/5/2007.

4.         המבקש הוסיף, כי לאחר כ - 3 חודשים, אורכו של תהליך ייצור היין, גילה לתדהמתו כי רסק הפרי הנמצא במיכלים אטומים כ- 3 חודשים נרקב ועל כן נאלץ לזרוק אותו. לטענתו, הרקבון שהתגלה נבע מכך שבניגוד להבטחות המשיבה, הכיל רסק הפרי חומרים נוספים.

            לטענתו, נותר ללא כל סחורה ראויה למכירה לקראת חג הפסח, דבר שהכניס את העסק שלו לקשיים כלכליים, וגרם לו להפסדים ניכרים עקב אי עמידה בהתחייבויות כלפי לקוחותיו. המבקש הוסיף וטען, כי עקב הקשיים הכלכליים חוללו השיקים באי פירעון. לטענתו, קיים כישלון תמורה מלא ואין הוא חייב למשיבה מאומה.

5.             בחינת טענותיו אלו של המבקש במסגרת ההתנגדות שהוגשה על ידיו והשאלה האם ליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה על בסיס טענות אלו, יעשו לאור ההלכות שנקבעו לעניין ההליך של סדר דין מקוצר.

הלכה היא כי מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675, ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ  (מאגר נבו)). לפיכך, נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

עוד נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, נדרש ממבקש הרשות להגן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400). המבקש רשות להתגונן נדרש להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו, ורק הוא, גם כתב הגנה בתיק (ראה גם  ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721).

6.         אני סבור, כי מלכתחילה תצהירו של המבקש אינו עונה על התנאים שהוצגו בפסיקה לעניין רמת הפירוט הנדרשת בתצהיר הבא לתמוך בהתנגדות לביצוע שטר, כמפורט לעיל. המבקש לא צרף לתצהירו העתקי הזמנות ו/או חשבוניות הנוגעים לעסקה בין הצדדים. בנוסף, המבקש לא פרט מתי נודע לו בדיוק על דבר הפגם שנמצא כביכול בסחורה שסופקה לו, לא תמך טענתו לפיה הרקבון שהתגלה נבע מכך שרסק הפרי הכיל חומרים נוספים במסמכים כלשהם ואף לא בבדיקת מעבדה כלשהי והוא לא פרט על סמך מה הגיע למסקנה לפיה הרקבון נבע מרסק הפרי. כל שנותר בעניין זה הוא טענה סתמית ותו לא.

            במהלך חקירתו של החייב בדיון שהתקיים בפני היום, טען המבקש כי לאחר שגילה כי הסחורה נרקבה פנה בעל פה למשיבה. לטענתו, פניותיו נעשו במהלך חודש ינואר ופברואר 2007, כאשר בחודש ינואר 2007 אמרו לו נציגי המשיבה כי העניין יטופל. אמירה זו סותרת את טענתו לפיה גילה את הפגם בסחורה כשלושה חודשים לאחר הכנסת החומרים לחביות. במידה וטענתו היתה נכונה, הרי שלראשונה יכול היה לגלות זאת רק בחודש מרץ 2007. ואמנם, במסגרת תצהירו טען המבקש כי גילה את הפגם בסחורה כשלושה חודשים לאחר רכישתה, זאת אומרת בחודש מרץ 2007. אולם, טענה זו סותרת, כאמור, את טענתו בחקירתו הנגדית לפיה פנה כבר בחודש ינואר 2007 למשיבה. זאת ועוד, במידה ואכן היה פגם בסחורה אשר נתגלה למבקש בחודש מרץ 2007, לא ברור מדוע הזמין סחורה נוספת בסוף אותו חודש.

מעבר לכך, המבקש הודה כי לא ביצע פנייה כלשהי בכתב למשיבה, ומנגד העלה טענה כאילו הפגם בסחורה יצר בעסקו קשיים כלכליים קשים. הטענה בדבר קשיים כלכליים, נותרה סתומה, ללא שהמבקש הציג מסמך כלשהו להוכחתה, לרבות תדפיסי חשבון בנק וספרי העסק ואף לא מסמך כלשהו מלקוחותיו בדבר אי קיום התחייבויותו. חרף טענותיו לעניין אותם קשיים כלכליים, לא טרח המבקש להציג פנייה כלשהי למשיבה בכתב, אשר בודאי מתבקשת בנסיבות העניין. נותרו אפוא, טענותיו של המבקש, אשר הועלו רק בחקירתו הנגדית, בדבר פניות בעל פה למשיבה, ללא ציון מועדים מדויקים וללא פירוט אחר כלשהו. טענותיו של ב"כ המבקש וסיכומיו בעניין ביטול העסקה, לא נזכרו באופן כלשהו בתצהירו של המבקש ואין מקום להתייחס אליהן.

7.         במסגרת תצהירו טען המבקש, כי רכש מהמשיבה סחורה לראשונה במהלך חודש דצמבר 2006. גם טענה זו נתגלתה כבלתי נכונה, באשר בחקירתו הנגדית הוא הודה כי כבר בתחילת חודש נובמבר ביצע הזמנה של סחורה מהמשיבה. לעניין הזמנה זו בחודש נובמבר 2006, חשיבות בשני מישורים. ראשית, המבקש הודה כי מיד עם קבלת הסחורה הכניס אותה לחביות ולפיכך, לכל המאוחר יכול היה לגלות את הפגם בסחורה, אם היה כזה, בחודש פברואר 2007 ולא בחודש מרץ 2007, כפי שטען. במידה והסחורה אכן היתה פגומה, הרי שעל פי טענתו הוא, היה עליו לפנות כבר בחודש פברואר 2007 למשיבה. שנית, בעוד שהמבקש הכחיש כי קיים בעסקו מישהו בשם מורן, הרי שההזמנה מיום 6/11/2006 נעשתה על ידי מאן דהוא בשם מורן, כאשר המבקש אינו מכחיש הזמנה זו. עניין זה נוסף ליתר הסתירות שהתגלו בתצהירו ובחקירתו.

8.         כאמור, המבקש טוען בתצהירו כי המשיבה הקדימה משום מה את מועד פרעונן של שתי המחאות מבלי להודיע לו. המבקש לא הסביר טענה זו בתצהיר. במסגרת חקירתו הנגדית, העלה טענה חדשה לפיה שתי ההמחאות זוייפו, כאשר שונו מועדי הפירעון. מדובר בטענה חדשה לחלוטין, שאינה נזכרת בתצהירו והוא אינו יכול להיבנות עליה, גם לאור ההלכה שיש בחקירה נגדית כדי להשלים פרטים אשר אינם מופיעים בתצהיר. במידה ולמבקש טענת זיוף, היה עליו להעלותה באופן ברור, מפורט וגלוי בתצהירו ואין מקום לקבל טענה מסוג זה, כאשר היא מועלית, כלאחר יד, רק במהלך החקירה הנגדית. יתירה מזאת, המבקש הודה כי בידיו עותקים של השיקים שמסר, אולם משום מה הוא לא טרח לצרף אותם לתצהירו. דבר זה בודאי פועל כנגדו, ולאור מכלול הנתונים, כמפורט לעיל, אין מקום לקבל טענה זו.