החלטה בתיק בשא 10871/07

מונחת בפני מחלוקת שהתגלעה בין חברת שרידב השקעות בע"מ לבין כונס הנכסים של חברות זאבי תקשורת מימון וניהול בע"מ, וזאבי תקשורת אחזקות בע"מ (להלן: "המבקשת", "הכונס" ו"החברות בכינוס", בהתאמה), אשר עניינה חבותו הנטענת של הכונס בתשלום אגרת בית משפט בסכום נכבד, וזאת נוכח בקשה שהגיש הכונס כנגד שרידב, אשר עשויות להיוודע לה השלכות כספיות נכבדות.

1.         עניין לנו בהליך התלוי ועומד מזה כשלוש שנים, וזאת בעיקר עקב העלאת מגוון טענות דיוניות על-ידי המבקשת. בין היתר, הגישה המבקשת בקשה עבת-כרס בה עתרה למחיקת הבקשה על הסף, נוכח אי התאמתה להידון במסגרת המקוצרת של "בקשה למתן הוראות", בתוספת טענות דיוניות נוספות. בקשה זו נדחתה הן בבית משפט זה, והן בידי בית המשפט העליון, אשר קבע כי באורח עקרוני עסקינן במחלוקת הניתנת להכרעה במסגרת "בקשה למתן הוראות" .

אלא, שבמסגרת החלטתו, החזיר בית המשפט העליון סוגיה אחת לדיון בפני, והיא שאלת חבותו או העדר חבותו של הכונס בתשלום אגרת בית-משפט. זאת, לצורך שמיעת טענות הצדדים, ובעיקר קבלת עמדת המדינה , אשר היא הינה מוטבת האגרה, ולמעשה "הצד הנפגע" המרכזי במידה ותוגש בקשה בלא תשלום אגרה הולמת.

2.         לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ולאחר שהוגשה עמדת המדינה ולפיה בנסיבות המקרה אין מקום לחיוב הכונס בתשלום אגרה , נחה דעתי כי דין עמדתה של המבקשת להדחות.
חרף טיעוניה הארוכים והמפורטים של המבקשת, בסופו של יום, עניין לנו בסוגיה פשוטה יחסית. הבקשה נשוא המחלוקת אינה אלא הליך ביניים במסגרת תיק חדלות פרעון , אשר על-פי דין פטור מאגרה, וזאת לאור העובדה כי האגרה שולמה בפועל בעת פתיחת תיק חדלות הפרעון עצמו (ובנסיבות המקרה הספציפי: בקשת הכינוס).

אכן, אין עסקינן בבקשה טכנית, אלא בבקשה שעשויות להיוודע לה תוצאות כספיות ניכרות כלפי המבקשת, אם ובמידה ותתקבל. אלא, שמן המפורסמות הוא כי ככל שבהליכי חדלות פרעון עסקינן, הרי לא פעם נתקלים אנו בבקשות ועימותים משפטיים מורכבים, ההופכים להליכי ביניים בתיק עיקרי העשוי להתנהל במשך שנים ארוכות. עניין לנו במושכלה ידועה ומושרשת, וחזקה על המחוקק כי היה מודע לכך, כאשר התקין את דיני האגרות.

3.         דומה, כי מגמת המחוקק בעניין זה, הינה להקל על דרכם של בעלי תפקיד במיצוי זכויות הגוף חדל הפרעון מול גופים אחרים (ולמעשה: קביעת מצבת הנכסים העומדת לחלוקה בין הנושים), דבר המצדיק לא פעם מגוון גדול של הליכים שונים, וזאת במצבים בהם מצוי בעל התפקיד לא פעם במצב בו קופת הגוף חדל הפרעון ריקה. נקל לראות, שאילוצם של בעלי תפקיד לשלם אגרה בכל אחד מהליכים אלו, היה עשוי להכשיל לא פעם את הגשת התביעות, או להגביל את גובהן באורח אשר יאפשר לצדדי ג' לחמוק מבירור ענייני של הטיעונים כנגדם.

אוסיף ואעיר, כי מצב דברים זה אינו משתנה, אף אם בנסיבותיו של מקרה ספציפי, עסקינן בגוף שנושיו הינם גופים כלכליים חזקים; זאת, באשר עסקינן בפרשנותה של תקנה כללית, וזאת להבדיל ממקרים של פטורים מאגרה הניתנים על בסיס מצב כלכלי אישי. לשון אחר; אין המבקשת יכולה להבנות מטענות ספציפיות, במקום בו עסקינן בהלכה כללית ובעלת תחולה רחבה , כולל על מקרים רבים בהם מצבם של הנושים וקופת חדלות הפרעון הינו עגום בהרבה.

4.         זאת ואף זאת; בצדק טוען הכונס, כי נוכח חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, מן הראוי לנקוט זהירות מרובה בטרם נוקטים פרשנות מרחיבה לדיני האגרות, באורח אשר למעשה מצמצם את הזכות החוקתית המוגנת. לא בכדי, קבע בית המשפט העליון בע"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעריית באר-שבע, כי לאור חוקי היסוד, מן הראוי לפרש את דיני האגרות באורח ליברלי, באופן כי במקרה של ספק לגבי עצם החיוב בתשלום אגרה, יועף הפירוש המקל עם המתדיין .

דברים אלו יפים, בשינויים המחוייבים, אף לנסיבות המקרה דנן.

5.         סוף דבר; עניין לנו בהליך אשר מבחינה פורמלית ומהותית גם יחד הינו הליך ביניים בתיק חדלות פרעון. זאת, כאשר היקפו ומשמעותו הכספית, אין בהן בכדי לשנות את טיבו ככזה; תוצאה זו מתחזקת אף יותר, נוכח ההלכה שקבעה בית המשפט העליון בעניין קרליץ. זאת ועוד; אף המדינה, שהיא מוטב האגרה, אומרת בפה מלא כי בנסיבות המקרה לא חלה חבות באגרה.

6.         יוצא, כי די בכך בכדי לדחות את בקשתה של שרידב, וזאת בלא להזדקק לטענות השיהוי והמעמד שהועלו כנגדה. מעבר לדרוש אעיר, כי ההלכה הפסוקה דהיום אכן מקנה מעמד מסויים לצד שכנגד מבחינת יכולתו להעלות סוגיות הקשורות לאגרה, אולם מסייגת זאת וקובעת במפורש כי מעמד זה הינו מצומצם , ואין להשתמש בו ככלי שמטרתו למנוע התדיינות לגופו של עניין. ספק גדול, אם בנסיבות המקרה עמדה המבקשת בדרישה זו. זאת, גם ובעיקר אם נתבונן בהליך זה על רקע כלל ההתדיינות בתיק, אשר תלוי ועומד מזה שלוש שנים (!), כאשר קשה להמנע מן הרושם, כי המבקשת "מנסה את כוחה" בכל טענה דיונית אפשרית, בכדי לחסום או למצער להקשות את דרכו של הכונס להביא לבירור המחלוקת לגופה.

7.         לאור האמור לעיל, דין בקשתה של חברת שרידב בע"מ להדחות. בנסיבות המקרה, תשא המבקשת בהוצאות הכונס ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ג' בטבת, תשס"ח (12 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.