הנתבעים עותרים למחיקת התביעה כנגד הנתבע 2 ולמחיקת כותרת "בסדר דין מקוצר" של תביעת הנתבעת 1 והנתבע 2 או למתן פרטים נוספים.
על פי הנטען, הטענות המופנות כלפי הנתבע 2 הן מעורפלות וכלליות, ואינן מגבשות עילת תביעה כנגדו. בנוסף, טוענים הנתבעים כי התביעה אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, שכן היא נסבה, בין היתר, על עילת עשיית עושר ולא במשפט, שאינה מבוססת על מסמך בכתב, ולמעשה, גם יתר המסמכים שצורפו לתביעה אינם מגבשים את מכלול עילות התביעה.
התביעה נסבה על אי תשלום עמלות עבור התובעים, בניגוד למוסכם בין הצדדים.
על פי כתב התביעה, התובעים הם אנשי עסקים הפועלים, בין היתר, במדינת סרי לנקה. הנתבעת 1 היא חברה ישראלית המייצרת ציוד צבאי, ובין היתר, מזל"טים, והיא ביקשה למכור את מוצריה בסרי לנקה לשימוש הצבא המקומי, תוך הסתייעות בתובעים ובקשריהם בסרי לנקה. הנתבע 2 הוא המנכ"ל והבעלים של הנתבעת 1.
בתביעה נטען, כי ביום 25/12/05 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו התובעים יפעלו לקשירת קשרים עם סוכן מקומי, הנחוץ לצורך הפצת מוצרי הנתבעים בסרי לנקה, ובמסגרת ההסכם נקבע, כי התובעים יהיו זכאים לעמלה כוללת בשיעור של 15% מכל הזמנה של מוצרי הנתבעים שתתקבל מסרי לנקה בתקופה שבין מועד ההסכם לבין 31/12/06, או בכל מועד נדחה אחר עפ"י הסכמת הצדדים. בתביעה נטען, כי ההסכם האמור, הוא רק הסכם אחד מתוך מסמכים רבים והסכמות נוספות ומתמשכות, שכן פעולות התובעים התפרשו על פני מספר שנים. לכתב התביעה צורף עותק מההסכם בין הצדדים (נספח א').
בתביעה נטען, כי חיל האוויר של סרי לנקה הזמין מהנתבעת 1 מוצרים בשווי של 5,183,970$ בשנת 2006 או בסמוך לכך , למרות שייתכן כי לצרכים אחרים או מסיבה כלשהי, נחתמו מסמכי הזמנה נוספים במועד מאוחר יותר. בשלב מסויים, הנתבעים ביקשו להפחית את העמלה לשיעור של 5% מהזמנות עתידיות, מהטעם שהקשר המקומי בסרי לנקה כבר נוצר, ולא יידרשו מאמצים רבים בכדי להמשיכו. התובעים טענו, כי ממועד ביצוע ההזמנה הראשונה, הם פנו לקבלת העמלה לה הם זכאים, אלא שהנתבעים לא השיבו לפנייתם. לטענתם, ההזמנה הראשונה היא רק חלק מעיסקאות כוללות, בסכום של עשרות מיליוני דולרים, שגם מהן הם זכאים לעמלה, אלא שהנתבעים מסרבים למסור לתובעת את הנתונים המדוייקים לגבי היקף המכירות שהתבצע החל משנת 2006, ושמכוחן מתגבשת הזכאות לעמלה בשיעור של 15%.
התובעים טוענים, כי הנתבעים מסרבים לשלם גם את סכום העמלה המופחת, בשיעור של 5% (הפחתה שהם עצמם ביקשו), בטענה לפיה התובעים, כביכול, כלל אינם מוסמכים לייצגם, וכן בטענה בדבר העדר ביטוח הציוד או דיווח על הסיכון שבו נמצא הציוד.
לטענת התובעים, הנתבע 2, כמנכ"ל ובעלים של הנתבעת 1, התחייב בפניהם מספר פעמים במשך השנים לשלם שכר עבור פעולותיהם, ולמעשה, הוא הגורם המייצג בכל דבר ועניין הקשור לתביעה ואילו הנתבעת 1 היא רק הגוף שייצא בפועל את המוצרים לאספקה לצבא סרי לנקה. התובעים טענו, כי הנתבע 2 יצר מצגי שווא כלפי התובעים, תוך מתן התחייבויות שונות, ולאחר מכן נטל מהתובעים את שכרם.
התובעים עתרו לחייב את הנתבעים בתשלום סכום של 3,500,000 ש"ח .
ראשית, אמנם לא ניתן פירוט מיוחד לגבי פעולותיו של הנתבע 2 ומהות מצגי השווא שהציג כלפי התובעים, אך עם זאת, אין אינדיקציה להעדר מעורבותו, וממילא לא ניתן לשלול את אפשרות קיומה של עילת תביעה כנגדו.
על פי תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תביעה הראויה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, היא תביעה על סכום כסף קצוב, מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, שיש עליהם ראיות בכתב, ודרישה זו פורשה באופן גמיש בפסיקה, כך שניתן להסתפק גם בראשית ראייה בכתב.
על פי הפסיקה, כאשר חלק מעילות התביעה אינן ראויות להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, הרי שהתביעה בכללותה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר (ר"ע 192/84
אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ (5/6/84); ת"א (תל אביב-יפו) 1360/92
פז עד סחר (1991) בע"מ נ' אליאנס מפעלי צמיגים וגומי בע"מ, תק-מח 93(2) 661; מ' קשת,
הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך ב', עמ' 1003-1004). תנאי נוסף הוא, כי סכום התביעה יהיה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או אומדן (בש"א (תל אביב-יפו) 35057/99
א.מ.ס. מפעלי ים תיכון בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ (6/11/02)).
בענייננו, התובעים בעצמם טוענים, כי ההסכם מיום 25/12/05 אינו ממצה את ההסכמות בין הצדדים, וייתכן שנחתמו מסמכי הזמנה במועד מאוחר יותר. למעשה, הראייה הכתובה היחידה הקיימת, היא להסכמה ראשונית של הצדדים, לתשלום עמלה בסכום 15% מכל הזמנה של מוצרי הנתבעים, אך כלל לא ברור האם קיימות הסכמות כתובות מאוחרות יותר, המותירות על כנן את שיעור העמלה הראשוני (בשיעור 15%), או מפחיתות אותה לסכום של 5%, לבקשת הנתבעים. בנוסף, ראשית ראייה לגובה שיעור העמלה, אינו מספיק לצורך תקינות התביעה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, בהעדר אינדיקציה לגובה סכום ההזמנה, ממנה יש לחשב את שיעור העמלות.
למעשה, התובעים מבססים את סכום התביעה על רכיבים כספיים שאינם מעוגנים במסמכים כתובים, ואין כל בסיס ראייתי ראשוני לסכום שממנו נגזר שיעור העמלה.
לפיכך, אני מסכים לחלוטין עם הנתבעים בכך שהתביעה אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, ולכן מתקבלת בקשתם למחיקת כותרת. בהתאם לכך, מתייתרת הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום.
הפרטים הנוספים ראויים להתבקש במסגרת בקשה נפרדת, תוך הפנייה קונקרטית לסעיפים בתביעה הטעונים בירור, ובמתכונתה הנוכחית, הבקשה לפרטים נוספים נדחית.
הוצאות הבקשה - 10,000 ש"ח + מע"מ - לפי תוצאת פסק הדין.
ניתנה היום ט"ז בתשרי, תשס"ט (15 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.