החלטה בתיק בשא 10778/08

1.                 זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד.  הרקע לבקשה זו היא בקשה שהגיש המפרק מכח סעיפים 373-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן - פקודת החברות) לחייב, בין היתר, את המבקש 2 - יוסף רימר - באחריות אישית ללא הגבלה בכל חבויותיה של רימר ובניו בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה) וכן לחייבו בהחזרת נכסים לחברה, והכל בסכומים המסתכמים במיליוני ש"ח (בש"א 10798/07).  בעקבות הליך זה שנפתח כנגד המבקש 2,  עתר המפרק להטלת עיקול זמני על כספים המשולמים למבקש 2 כדמי שכירות וכן להטלת צו מניעה זמני האוסר על המבקש 2 לבצע דיספוזיציה בנכס המושכר (בש"א 5378/08). 

2.                 בהחלטה מיום 30.3.08 התקבלה, במעמד צד אחד, הבקשה להטלת הצווים הזמניים.  הוטל שם עיקול זמני על כספי שכירות המשולמים למבקש 2 ע"י רשת מעדני אביב (להלן - המחזיקה), שהיא השוכרת של חנויות המצויות בגוש 10036 חלקה 313.  עוד נקבע שם כי הכספים המגיעים למבקש 2 כדמי שכירות יועברו לקופת הפירוק.  כמו כן ניתן שם צו מניעה זמני האוסר על המבקש 2 לעשות כל דיספוזיציה בנכס המושכר למחזיקה.      

3.                 על פי תקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) היה המבקש 2 רשאי לבקש את ביטול צו העיקול הזמני תוך 30 ימים מהמועד בו הומצא לו הצו.  בקשה כזו לא הוגשה על ידו במסגרת המועד שהוקצב לכך בתקנות.  בתאריך 2.7.08, לאחר שחלפו שלשה חודשים ממועד מתן צו העיקול הזמני, הגיש המבקש 2 את הבקשה דנן (בש"א 10778/08) בה עותר הוא כי יוארך המועד לצורך הגשת בקשה לביטול צו העיקול הזמני.  יחד עם הבקשה דנן הגיש גם בקשה לביטול העיקול הזמני (בש"א 10777/08).  מבקשותיו של המבקש 2 עולה כי אין הוא מלין על צו המניעה הזמני שהוטל אלא רק על העיקול הזמני.

4.                 טעמו העיקרי של המבקש 2 להארכת המועד המבוקשת עניינו קניינו בנכס המושכר למחזיקה: נטען כי טענת המפרק - שנטענה בבקשה להטלת העיקול הזמני - לפיה לחברה זכויות בנכס המושכר אינה נכונה אלא הקנין בנכס, לרבות דמי השכירות שעוקלו, הוא של המבקשים ועובדה זו משמיטה את הבסיס לבקשת העיקול הזמני של המפרק. 

טעמיו הנוספים של המבקש 2 לתמיכה בבקשת הארכת המועד הם כי בסמוך להטלת העיקול הזמני חדל בא-כוחו הקודם של המבקש 2 לייצגו, דבר שהצריך את המבקש 2 להחליף בא-כח וזה קיבל את הטיפול בתיק רק ביום 29.5.08; נדרש זמן לצורך איתור מסמכים לשם הגשת הבקשה; המבקש 2 לא היה מודע לכך שהמועד להגשת בקשה לביטול העיקול הזמני קצוב בזמן ויש לראות בכך טעות שבדין המצדיקה הארכת המועד; כי לצורך הכרעה צודקת במחלוקת מן הראוי ליתן למבקש 2 אפשרות להגיש בקשה לביטול העיקול הזמני; ולמבקש 2 אין כל מקורות הכנסה פרט לדמי השכירות שעוקלו.  לחילופין עותר המבקש 2 כי גובה העיקול הזמני יוקטן באופן שסך של 5,000 ש"ח מהכספים לא יעוקל, וזאת על מנת לאפשר את כלכלת רעיית המבקש 2 ושלשת ילדיו.    

5.                 המפרק מתנגד לבקשה להארכת מועד כי הטעם העיקרי המועלה בה הוא החלפת ייצוג וכי אין בטעם זה כדי להכשיר עיכוב בהגשת בקשת ביטול של עיקול זמני.  גם כונס הנכסים הרשמי מתנגד להארכת המועד.  נטען כי טעמיו של המבקש 2 אינם מצדיקים להיעתר לבקשתו.  על פי הכנ"ר, גם אם הקניין בנכס המושכר הוא של המבקש 2 ולא של החברה, אין בכך בכדי להצדיק את קבלת הבקשה שכן כנגד המבקש 2 מתנהל באופן אישי הליך מכח סעיפים 373-374 לפקודת החברות. 

6.                 דין הבקשה להארכת מועד - להידחות. 

המועד להגשת בקשה לביטולו של עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד הוא מועד הקבוע בתקנות.  ככזה, הארכתו מחייבת טעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 528 סיפה לתקנות).  הצורך בטעמים מיוחדים שיירשמו נובע מכך שעמידה במועדים נדרשת לצורך פעולתם הסדירה של בתי המשפט ומכך שיש לקיים את מצוות מחוקק המשנה.  ככלל, "טעם מיוחד" הוא סיבה שמנעה מבעל הדין לעמוד במועד הקבוע בתקנות, בדרך כלל עקב סיבה שאינה בשליטתו.  אי עמידה במועדים הנובעת מסיבה המצויה בשליטת בעל הדין או בא-כוחו - לא תצדיק בדרך כלל הארכת מועד הקבוע בתקנות (בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209, 211 (1996)).  

הטעם העיקרי שמעלה המבקש 2 בבקשתו, לפיו אין לחברה כל קנין בנכס המושכר למחזיקה וכי הקנין מסור לו ולמבקש 1, אינו יכול להועיל למבקש 2 בבקשתו כאן.  יש לזכור כי כנגד המבקש 2 מתנהל הליך נפרד בו נתבע באופן אישי להשיב כספים ונכסים לקופת הפירוק.  העיקול הזמני שהוטל על דמי השכירות שמשלמת המחזיקה למבקש 2 הוטל באופן נלווה להליך שם ועל מנת להבטיח שלא יוכבד ביצועו של פסק דין שיינתן שם כנגד המבקש 2, ככל שיינתן.  גם אם הקנין בנכס המושכר מוקנה למבקש 2 - ואינני מכריעה בסוגיה זו כלל ועיקר - אין בכך כדי לעשות את דמי השכירות כבלתי ניתנים לעיקול זמני.  בענין זה מקובלת עלי עמדת הכנ"ר.   

גם יתר טעמיו של המבקש 2 להארכת המועד אינם מצדיקים היעתרות לבקשה.  כך, החלפת הייצוג, אף שבמקרים מסויימים עשויה להצדיק הארכת מועד, אינה מהווה טעם מיוחד במקרה דנן שכן אף לגרסת המבקש 2 לא אצה לו הדרך במציאת ייצוג חלופי: הפסקת הייצוג על ידי בא-כוחו הקודם ארעה בסמוך להטלת העיקול הזמני ואילו נטילת הייצוג על ידי בא-כוחו הנוכחי ארעה חודשיים ימים אחר כך.  

7.                 יש לדחות גם את בקשתו החלופית של המבקש 2 להקטין את גובה העיקול הזמני.  בקשה חלופית זו הועלתה לראשונה בתשובת המבקש 2 לתשובת הכנ"ר, כך שלכנ"ר ולמפרק לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליה.  יתרה מזו, היא אינה נתמכת בתצהיר ובראיות פרט לאמירה כללית (סעיף 9 לתצהיר שצורף לבקשה להארכת מועד) לפיה העיקול זמני משליך על אורחות חייו של המבקש 2.   ככל שימצא לנכון, יוכל המבקש 2 לעתור במסגרת בקשה נפרדת להקטנת גובה העיקול או להמרתו (תקנה 368 לתקנות).

8.                 לאור כל אלה אני דוחה את הבקשה להארכת מועד.  ממילא יש לדחות גם את בקשת ביטול העיקול. 

המבקש 2 ישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח שישולמו לקופת הפירוק תוך 30 יום.

ניתנה היום ה' באב, תשס"ח (6 באוגוסט 2008) בהעדר.  (ההחלטה נשלחה במנ"ת).

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: