החלטה בתיק בשא 10762/06

1.         המערער מנהל חשבון שיקים מספר 702-0600339/03 (להלן: החשבון) בסניף ככר מסריק של המשיב (להלן: הבנק). ביום 6.6.06 קיבל הודעת הגבלה בהתאם ל חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 (להלן: חוק שיקים ללא כיסוי) לפיו הוטלה על חשבונו הגבלה בנסיבות מחמירות לאחר סירוב עשרה שיקים המשוכים עליו בתוך שנתיים ממועד הגבלה קודמת של  החשבון.

2.         המערער הגיש ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי. הגם שטען כי סירוב כל עשרת השיקים נעשה שלא כדין ובאופן שרירותי מופנה למעשה הערעור כלפי סירוב השיק העשירי במניין, שכן רק ביחס אליו מועלית טענה מפורשת ואילו לגבי השאר הסתפק באמירה כללית וסתמית כאמור.

3.         מתגובת הבנק עולה, כי לאחר הגבלת החשבון ותוך תקופת עיכוב תחילתה עליו הוחלט ביום 20.6.06, סירב הבנק עשרים וששה שיקים נוספים, כך שגם אם ייגרע השיק העשירי  ממניין השיקים המסורבים לא תצמח למערער תועלת של ממש.

אף כי לא יתכן שנעלמה מעיני המערער עובדת סירוב השיקים הנוספים גם בטרם הגיש הבנק את תגובתו בדיון שהתקיים ביום 5.11.06 ביקש בא כוחו לראשונה לאפשר לו הגשת כתב ערעור מתוקן. ייאמר כבר עתה, כי לו סברתי שיש לבטל את הבאת השיק העשירי במניין  השיקים המסורבים, אזי חרף מחדלו הייתי נענית לבקשתו. אלא שמסקנתי היא, כי המערער לא הניח תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק כי קיימת עילה להיענות לבקשתו.

4.         בנוגע לשיק העשירי במניין השיקים המסורבים, שסכומו 7,661 ש"ח, טוען המערער כי התקיימה עילת הביטול המנויה בסעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, שכן היה לו יסוד סביר להניח כי מוטלת על הבנק החובה לפרעו מכח הסכם עמו. וכל זאת למה? משום שביום שהשיק הוצג לפרעון יצר עמו קשר פקיד הבנק והודיע לו כי החשבון נמצא בחריגה מהמסגרת המאושרת וכי עליו להפקיד בו כספים שאם לא כן יסורב השיק. לדבריו, סיכם עם פקיד הבנק שיפקיד למחרת היום בשעות הבוקר סך של 40,000 ש"ח וכי השיק ייפרע. לאחר סיכום זה וכעשר דקות לפני שעת סגירת הסניף יצר עמו קשר פקיד הבנק והודיע לו כי אם לא יופקדו מיד כספים יסורב השיק. כל תחנוניו והסבריו נפלו על אוזניים ערלות. חרף העובדה שהפקיד למחרת היום כפי שהתחייב סך של 40,000 ש"ח סירב הבנק את השיק ועל ידי כך גרם להגבלת החשבון.

5.         גרסתו של המערער בנוגע לשעת השיחה נסתרת בגרסתו של פקיד הבנק לפיה זו התקיימה בשעות הצהרים, הרבה לפני זמן סגירת הסניף. לו התבססו שתי הגרסאות על תצהיריהם בלבד יתכן כי היה מקום ליתן למערער ליהנות מהספק. ברם, גרסת פקיד הבנק מעוגנת בתיעוד תמצית השיחה בינו לבין המערער, שנעשה בזמן אמת ומצוינת בה שעת השיחה המדויקת, ולכן היא בעלת ערך ראייתי רב יותר מרישום שנעשה לקראת דיון משפטי.  בכך נשמטה הקרקע מתחת לתשתית העובדתית של גרסת המערער, והוא לא הוכיח את עילת הביטול הנטענת. יצוין, כי הבנק צירף תדפיסים של שיחות נוספות שהתקיימו עם המערער אודות חריגות חוזרות ונשנות מהמסגרת המאושרת ודרישות להפקיד כספים לאלתר.

6.         המערער העלה טענה כללית לפיה נהג הבנק לפרוע שיקים גם כאשר היה חשבונו בחריגה משמעותית ממסגרת האשראי. לכן, לא היה רשאי לשנות מדיניות ללא התראה מוקדמת.  התנהגות זו עומדת לטענתו בניגוד להנחיות בנק ישראל, כפי שפורסמו בציבור הרחב לקראת כניסתה לתוקף של המדיניות החדשה האוסרת על חריגה מהמסגרת המאושרת. לפי הנחיות אלו על הבנקים המסחריים להתאים את מסגרת האשראי המאושרת למסגרת שאושרה ללקוחות בפועל.

7.         טענה זו נסתרת מיניה וביה על ידי טענותיו של המערער עצמו. לגרסתו מעשהו של פקיד הבנק שיצר עמו קשר טלפוני עם הצגת השיק העשירי לפרעון לא היה חריג ושיחות מעין אלה היו שכיחות. אם כך הדבר, ואין על כך מחלוקת למעשה, הרי שהבנק לא היה אדיש לחריגות ממסגרת האשראי אלא דרש להפקיד כספים כתנאי לפרעון שיקים שעה שיתרת החשבון לא אפשרה פרעון שיק שנמשך עליו.

8.         גם דפי החשבון שצירף המערער אינם תומכים בגרסתו. עיון בהם מראה, כי מלבד סירוב שיקים סירב הבנק גם לכבד הרשאות שניתנו בחשבון שעה שחרג מהמסגרת המאושרת.

9.         מכאן, שבשום שלב לא השלים הבנק עם התנהגות המערער, התריע בו תדיר לבל ימשיך בחריגה, דרש הפקדת כספים כתנאי לפרעון שיקים או חיובים אחרים והחזירם שעה שהחשבון לא עמד במסגרת המאושרת. לכן, גם אם חלות על המקרה דנן הנחיות המפקח על הבנקים (והם ניתנו לאחר הגבלת החשבון) הרי שאין לומר כי התקיימו התנאים להחלתן, שכן הוכח גם מראיות המערער עצמו, כי הבנק התריע בו פעם אחר פעם ולא העלים עין מהחריגות בחשבון.

10.        בתגובה שהגיש המערער לתגובת הבנק טען כי דירתו, ששוויה כ-350,000 ש"ח, משועבדת לטובת הבנק. יש אפוא בידיו בטוחה מספקת לכל סכום החריגה וגם מטעם זה ראוי להיענות לערעור. בהתעלם מהפגם הדיוני שבאי-העלאת טענה זו בערעור, הרי שאין בה כדי לסייע למערער. השיקולים של הבנק אם להעניק אשראי ומה היקפו הנם מסחריים גרידא וכך גם סוג הבטוחות המוצעות וערכן. בכל אופן, הליך לפי חוק שיקים ללא כיסוי אינו המסגרת המתאימה לבחינת סבירות הערכת שווי בטוחה שניתנה להבטחת האשראי.

11.        סוף דבר, המערער לא הוכיח קיומה של עילה לגריעת שיק כלשהו ממניין השיקים המסורבים. הערעור אפוא נדחה.

            הסעד הזמני שניתן ביום 20.6.06 מבוטל.

            הפקדון שהופקד על ידי המערער יועבר לידי הבנק. פרט לכך, כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ב בחשון, תשס"ז (13 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

010762/06בשא110 עליזה שפר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: