החלטה בתיק בשא 10715/06

          תביעה למחיקה או דחיית התביעה על הסף.

          רקע

1.       המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של חלקה 34 בגוש 19600 (להלן: " החלקה"). המשיב טען כי אביו של המבקש (להלן: " האב") מכר לו את זכויותיו בחלקה בהתאם להסכם מיום 15.10.60 (להלן: " ההסכם"), וכי הוא מחזיק בחלקה מאז ועד היום. לטענתו, האב נפטר עוד בשנות ה - 60, ורישום העברת הזכויות מהאב אליו לא הושלם. עוד לטענתו, המבקש היה עד לחתימת ההסכם והיה מודע לזכויותיו בחלקה, אך חרף זאת, מכר חלקים מהחלקה לצדדים שלישיים והעביר את רישום הזכויות בחלקה מהאב לשמו, וממנו לאחרים, בהסתמכו על צו ירושה שניתן לגבי עזבון האב. 

2.       המבקש טען כי מדובר בתביעת סרק, כי ההסכם מזויף, וכי החלקה מעולם לא נמכרה למשיב אלא הוחזקה מאז ומתמיד על ידי האב, ולאחר פטירתו, על ידי המבקש. עוד לטענתו, תיאור המקרקעין בכתב התביעה, אינו מתאים לתיאור החלקה, וזכויות המשיב, אם בכלל, נוגעות למקרקעין אחרים.  

3.       המבקש הגיש בקשה לדחייה או למחיקת התביעה על הסף. לטענתו, כתב התביעה אינו מגלה עילה וכן כי התביעה התיישנה. לטענתו, מדובר בתביעה לגבי זכות במקרקעין שאינם מוסדרים המתיישנת לאחר 15 שנים שחלפו זה מכבר. עוד לטענתו, המשיב לא נקט בהליך הנכון שכן החלקה נרשמה על שם האב בשנת 1965 לאחר שעברה הליכי הסדר, לפיכך, מדובר ברישום המהווה ראיה חותכת לתוכנו והניתן לתקיפה אך ורק בהתאם לעילות שבפקודת  הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969 (להלן: " פקודת ההסדר").

4.       המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, עילת התביעה נעוצה בהסכם משנת 1960, אך  מירוץ ההתיישנות מתחיל רק ביום 16.12.04 הוא המועד בו נודע לו כי המבקש מתכחש לזכויותיו בחלקה והעביר את רישום הזכויות בחלקה לעצמו ולצדדים שלישיים. עוד לטענתו, אין הוא חולק על נכונות הליכי הסדר לפיכך, העילות אינן נוגעות לעילות תקיפת הסדר שפקודת ההסדר.

          דיון

5.       דין הבקשה להידחות.

          אקדים ואומר כי עילת התביעה הינה אכיפת החיוב החוזי שמקורו בהסכם משנת 1960. לפיכך, אני דוחה את הטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה.

          טענת ההתיישנות

6.       הזכויות בחלקה הוסדרו בשנת 1965 ולפיכך עניין לנו במקרקעין מוסדרים לגביהם תקופת ההתיישנות, באין עילה להארכתה, הינה בת 25 שנה (ראה סעיף 5 (2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958; להלן: " חוק ההתיישנות").

7.       ברגיל, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). בענייננו, ההסכם נערך בשנת 1960 ואין חולק כי חלפו למעלה מ- 25 שנים מאז. לפיכך, יש לבחון אם קיים בנסיבות המקרה, נימוק המצדיק להתחיל את מניין תקופת ההתיישנות ממועד מאוחר יותר, בהתאם לתנאים שבסעיפים 7 עד 9 לחוק ההתיישנות.

8.       כאמור, לטענת המשיב, הוא מחזיק בחלקה בפועל משנת 1960 ובמשך שנים ארוכות לא התכחש המבקש לזכויותיו של המשיב בחלקה. טענות אלה הן טענות עובדתיות הדורשות בירור, ובמידה ויתבררו כנכונות, אזי יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מהיום בו נודע למשיב כי המבקש מתכחש לזכויותיו בחלקה. לפיכך, כל עוד לא ניתנה למשיב ההזדמנות להוכיח את טענותיו, אין מקום לדחות את התביעה על הסף.

          פקודת ההסדר

9.       לטענת המבקש, שילוב סעיפים 81 לפקודת ההסדר עם סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין לפיהם רישום בפנקסי המקרקעין לאחר הליכי הסדר מהווה ראיה חותכת לתוכנו, מוביל למסקנה כי האמצעי היחיד לתקיפת נכונות הרישום בלשכת מרשם המקרקעין הינו באמצעות סעיפים 93 עד 97 לפקודת ההסדר.

    אין בידי לקבל טענה זו. 

10.     סעיפים 93 עד 97 לפקודת ההסדר נועדו לתקיפת הליך ההסדר עצמו והם מגבילים את האפשרות לטעון לפגמים בהליך ההסדר לעילות הנקובות בסעיפים אלה. אין בין טענות אלה למקרה דנן ולא כלום, שכן המשיב אינו תוקף את הליכי ההסדר, ואין הוא טוען כי האב לא היה רשאי להירשם כבעלים של החלקה בתום הליך ההסדר. אדרבא - לטענתו, הוא התקשר בהסכם עם האב תוך הסתמכות על כך כי בתום הליך ההסדר האב הוא אשר יירשם כבעלים של החלקה, כפי שאכן קרה.

          כאמור, עילת התביעה הינה אכיפת החיוב החוזי ואין עילה זו מוגבלת לעילות שבפקודת ההסדר. לפיכך, הטענה כי המשיב לא נקט בהליך הראוי - נדחית.

11.     סוף דבר - הבקשה נדחית.