החלטה בתיק בשא 1071/05

כזכור, עותר התובע - קיבוץ הר עמשא - אגודה שיתופית בע"מ, למתן סעד זמני שמכוחו ועל פיו ייאסר על הנתבעים בשני ההליכים העיקריים (ת.א. 1002/01 - בלנקי גדליה וסבטלנה, ת.א. 10815/00 - מרציאנו אברהם ומיכל),להיכנס לדירות המצויות בשטחו של המבקש ובכלל זה, דירות המגורים שתפסו הנתבעים מאז שנת 1998 ואשר ננטשו על ידם במהלך חודש אוגוסט 2004, או בסמוך לכך.

לכשבאו הבקשות בפניי לראשונה, מצאתי כי יהיה זה נכון לקובען לדיון במעמד הצדדים וזה אכן נקבע על ידי ליום 15.11.04.

בדיון אשר התקיים במועד האמור, לא נכחו הנתבעים.

מאחר וסברתי לפחות עובר למתן ההחלטה באותו מועד, כי הנתבעים הוזמנו כדין ולא התייצבו, מצאתי כי יש בכוחי לדון בעתירות במעמד התובע בלבד ואף להיעתר לבקשות במובן זה שאסרתי על הנתבעים ועל כל הפועל בשמם, מטעמם ובהרשאתם, לשוב ולהתגורר בדירות המשפחתיות בהן החזיקו מאז 1998 ואשר אותן מצאו הם לנכון לעזוב במהלך חודש אוגוסט 2004, או בסמוך לכך.

ביום 17.11.04 עתרו הנתבעים לביטול ההחלטות מיום 15.11.04.

בדיון אשר התקיים ביום 30.11.04, מצאתי לנכון ליתן בידי הנתבעים זכות והזדמנות להשמיע השגותיהם כנגד עתירת התובע לקבלת הסעדים הזמניים ועל כן ומטעם זה, הוריתי על ביטול הסעדים הזמניים שניתנו על ידי ביום 15.11.04, תוך שקבעתי שהמצב כפי שהתקיים לגבי דירות הנתבעים עובר למתן הצווים המקוריים, יישאר על כנו.

בעקבות כך, פניתי לברר את בקשות הנתבעים לביטול צו המניעה הזמני, ולו זה אשר ניתן במתכונתו המצומצמת ביום 30.11.04, כנזכר לעיל.

בדיון שהתקיים ביום 11.02.05 נחקר המצהיר מטעם התובע וכן נחקרו הנתבעים, כאשר באותו מעמד נשמעו סיכומי הצדדים.

אין כלל ספק כי התובענות, ובעיקר כתבי הטענות "המתוקנים" מטעם הנתבעים, כפי שמצאו ביטויים בעתירות לביטול הסעדים הזמניים (כאן המקום להעיר, כי עד לדיון בסעדים הזמניים היו הנתבעים מיוצגים על ידי עו"ד א. ברקאי מטעם הסיוע המשפטי, כאשר בדיונים לביטול הסעדים הזמניים התייצב מטעם הנתבעים עו"ד הרצברג, אשר נשכר על ידם לצורך ייצוגם בהליכים התלויים ועומדים נגדם בתיקים אלו), מצריכים דיון בסוגיות כבדות משקל, הנוגעות למעמדו של התובע, לזכותו וסמכותו להגיש תביעות כנגד גורמים כדוגמת הנתבעים וכן, לעניין זכותו של התובע להישמע בדרישותיו הכספיות כלפי הנתבעים.

אלא, שלא מצאתי כי יהיה זה נכון וראוי להכריע בסוגיות אלו כבר בשלב הדיון בעתירות לסעדים זמניים זאת, מפאת מרכזיותן של הסוגיות והשלכתן הישירה לעניינים המצריכים ליבון ובירור במסגרת ההכרעה בתביעות לגופן.

לצורכי הדיון וההכרעה בעתירות שבפניי, די לי בכך שהנתבעים אינם טוענים לזכויות מכוח חברותם באגודה.

שלא לדבר על כך, כי בעניינם קיימת החלטה מפורשת של רשם האגודות השיתופיות, וכוונתי להחלטה מיום 08.11.99, אשר קבעה כי אין לראות בנתבעים, אלא בגדר תושבים בלבד, לגביהם  הורה הרשם לאגודה לדאוג לעריכת חוזים שיסדירו סוגיית המגורים ותשלום דמי השכירות בגין כך.

גם מבלי להכריע בטענות הצדדים, ניתן על יסוד תצהירי הנתבעים לקבוע, כי אלו האחרונים לא חתמו כלל על חוזים להסדרת המשך מגוריהם בישוב.

לא זו אף זו, אלא שהנתבעים, ברוב הגינותם, הודו כי לא הקפידו להסדיר תשלום חודשי רצוף בעבור כל תקופת שימושם בדירות.

מנגד, אין להתעלם מכך שהתובענות הוגשו והסעדים המבוקשים בהם נוסחו כך שביהמ"ש התבקש להורות לנתבעים לסלק ידם מהנכסים המשמשים למגוריהם בתחומי הישוב, היינו - ביהמ"ש נתבקש לקבוע כי הנתבעים, נגדם מבוקש הסעד של סילוק יד, נעדרים כל זכויות בדירות. מכיוון שכך, לא יהיה זה נכון וצודק להכריע כבר עתה בשאלת מעמדם ומהות זכויותיהם של הנתבעים בדירות ששימשו למגוריהם ברציפות, לפחות מאז 1998 ועד אוגוסט 2004.

שלא לדבר על כך, כי השגות הנתבעים אודות זכותו של התובע בנכסים האמורים, אף אינן נטולות יסוד על פניהן, ואף הן מצריכות בדיקה ובירור.

הנתבעים אינם מכחישים כי מאז אוגוסט 2004 בחרו הם להעתיק, ולו באופן זמני, את מקום מגוריהם לישוב אחר. אלא, שהנתבעים סבורים כי אין לראות בהתנהגותם זו כמקימה דווקא כלפיהם מניעה מלשוב ולאחוז בדירות, אותן עזבו מרצונם.

כידוע, סעד זמני, ובעיקר צו מניעה, מכוון לשמור על המצב הקיים.

במקרה דנן, משבחרו הנתבעים, משיקוליהם הם, לחדול מהמשך מגוריהם בדירות, אין בכך בהכרח כדי לחייב המסקנה ש"שמירה על מצב קיים" מחייבת מתן סעד המכוון לאסור על הנתבעים לשוב ולתפוס חזקה בדירות, במיוחד כאשר מתן סעד זמני כאמור, יחייב את ביהמ"ש להערכה, ולו ראשונית, אך ממצה, של טיב ומהות זכויותיהם של הנתבעים בדירות הנזכרות, קביעות אשר מהטעמים אותם ציינתי לעיל, לא ראוי לקובען בטרם ניתנה לצדדים אפשרות מלאה להביא כלל ראיותיהם בסוגיית זכותם של הנתבעים להמשיך ולהתגורר בתחומי הישוב.