החלטה בתיק בשא 106964/02

בפני בקשה לביטול שניתנה על ידי כב' הרשמת דובסקי ביום 21/1/02, בו דחתה את הבקשה לביטול פסק דין עקב אי התיצבות המבקשים לדיון.

פסק הדין בתיק זה ניתן כנגד המבקשים ביום 24/9/97, ולפיו חוייבו לשלם לבנק המשיב סכום של 208,892 ש"ח.

המבקשים הינם בעלי השליטה היחידים בחברת ל.נ.ע. - סחר ועבודות מיוחדות בע"מ, (להלן: "החברה"), אשר גם היא נתבעת בתיק זה.

התביעה הוגשה בגין הלוואה בסך של 72,000 ש"ח אותה קיבלה החברה ביוני 1994, וכן בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש של החברה.

המבקשים ערבו לחובות החברה כלפי הבנק.

מסירת כתב התביעה בוצעה בכתובת ביתם של המבקשים ברח' בן צבי 11 בפתח תקווה.

המבקשים טוענים כי אישור המסירה פגום, שכן השליח ביקר פעמיים במענם ביום 22/2/96 ואף חתם על תצהיר באותו מועד, למרות שלפי אישור המסירה ביקר גם ביום 23/2/96. יצויין כי גם כנגד החברה ניתן ביום 7/7/97 פסק דין. גם מסירת כתב התביעה לחברה בוצעה בתחילה בכתובת מגוריהם של המבקשים, ואולם לדרישת כב' הרשמת גזית (כתוארה אז), בוצעה גם הדבקה בכתובת הרשומה של החברה.

הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 30/4/01.

בבקשה נטען כי ביום 31/1/01 בוצע עיקול מטלטלין בביתם של המבקשים, ורק אז החלו לברר במה מדובר. ביום 15/4/01 נודע להם כי ניתן פסק דין כנגדם.

לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי החברה אכן קיבלה הלוואה לרכישת רכב וכן קיבלה אשראים מהבנק המשיב, כנגד חשבוניות מאושרות לתשלום על ידי משרד הביטחון.

כתוצאה מפיגורים בתשלומים של משרד הביטחון נקלע החשבון לגרעון, ואז נדרשה המבקשת לפתוח חשבון חסכון ולהפקיד בו מידי חודש סכום, שבתחילה עמד על 2,000 ש"ח, ולאחר מכן הוגדל לסכום של 5,000 ש"ח. לפיכך, טוענים המבקשים כי מדובר בהתנית "שירות בשירות".

טענה נוספת הינה כי המבקשים הגיעו להסכמה עם מנהל הסניף, כי לנוכח יתרת החוב בחשבון ימכור המבקש את הרכב, שבגינו ניתנה ההלוואה ביוני 1994, לכיסוי החוב. חרף הסכמה זו פעל הבנק והגיש בקשה למימוש המשכון על הרכב. ב"כ הבנק מונה ככונס נכסים. כונס הנכסים מכר את הרכב במחיר הפסד, היות ולא איפשר את תיקון הרכב, למרות שהרכב עמד במוסך ויבואן הרכב היה אמור לתקנו בהתאם לתנאי האחריות.

המבקשים טוענים  כי עוד ביום הגשת התביעה 15/2/96 ידע הבנק כי הרכב נמכר, והראיה היא שהגיש ביום 22/2/96 בתיק ההוצל"פ שנפתח למימוש המשכון בקשה לאישור מכירת הרכב. חרף זאת לא ניכה הבנק את סכום תמורת הרכב מסכום התביעה, והדבר מעיד לדעת המבקשים, כי הבנק רצה לחייב אותם בתשלומי שכ"ט וריביות מופרזות.

עוד נטען בבקשה כי הבנק פתח בהליכי ההוצל"פ בשל שיקים של לקוחות החברה וגבה ביום 17/9/96 סכום של 11,000 ש"ח. גם סכום זה לא קוזז מסכום פסק הדין.

סכום נוסף שנכנס לחשבון החברה לאחר  הגשת התביעה הינו סכום של 30,000 ש"ח, והבנק לא זיכה את החשבון וכן את תיק ההוצל"פ בסכום זה.

אלו טענות ההגנה של המבקשים.

הבקשה לביטול פסק דין נקבעה לדיון בפני כב' הרשמת דובסקי ליום 21/1/01, ואולם המבקשים לא התיצבו לדיון, ולפיכך נמחקה הבקשה.

הבקשה שבפני הוגשה ביום 12/2/01, ובה נטען כי בתגובת המשיב לבקשה לביטול פסק דין נרשם בכותרת כי התיק קבוע לדיון ביום 21/2/02 (במקום 21/1/02), ולפיכך מזכירתו של ב"כ המבקשים מחקה את הרישום ביומנו של יום ה-21/2/02, ורשמה במקומו בטעות את תאריך הדיון ליום 21/2/02.

נטען כי מדובר בטעות בתום לב, ולפיכך יש לבטל את ההחלטה.