החלטה בתיק בשא 10494/07

1.         בפני בקשה לדחיה על הסף של התביעה מחמת התישנות. המבקשת טוענת כי התביעה דנא היא תביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח מקיף בגין מקרה ביטוח שארע ביום 18/10/02. משהוגשה התביעה ביום 9/11/06 היינו לאחר חלוף 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, טוענת המבקשת כי התובענה התישנה לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981.

2.         המשיב מתנגד לבקשה ממספר טעמים שעיקרם הם אלה: לטענתו, התביעה מיוסדת לא רק על פוליסת הביטוח אלא גם על טענות נוספות שיסודן בדיני החוזים הכלליים. שנית, לבקשה לא צורף תצהיר. שלישית, טענת ההתישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. רביעית, מאחר והוגשה הודעת צד ג' כנגד המבקשת ע"י הנתבע מס' 2, קבלת הבקשה לא תועיל למבקשת. לבסוף טוען המשיב כי המבקשת באמצעות שלוחה - הנתבע מס' 2הודתה בחוב הנטען הן במכתביו של הנצבע מס' 2  והן בכתב הגנתו.

דיון:

3.         דין הבקשה לדחית התביעה על הסף - להדחות ככל שהיא מתייחסת לעילות החורגות מן העילה שעניינה תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח.

4.         סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: " החוק") קובע כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

5.         סעיף זה מגביל את תקופת ההתיישנות בהשוואה להוראות חוק ההתיישנות בקובעו שני כללים שונים מאלו הקבועים בחוק ההתישנות: האחד, כי תקופת ההתישנות היא שלוש שנים ולא שבע שנים והשני שמועד תחילתה של תקופת ההתישנות אינו המועד בו נולדה עילת התביעה אלא מועד התרחשותו של מקרה הביטוח. ראה: ע"א 3812/91 ג'רייס נ' "אריה", פ"ד מח(3) 441, 448.

6.         התובע טוען בסעיף 6 לתביעתו כי מקרה הביטוח ארע ביום 18/10/02 ומכאן ששלוש השנים ממועד קרות מקרה הביטוח הסתיימו ביום ביום 17/10/05. התובע הגיש את תביעתו רק ביום 9/11/06 ולכן תביעתו לתשלום תגמולי ביטוח מכח הפוליסה - התיישנה.

7.         יחד עם זאת, סעיף 31 לחוק אינו חל על תביעות לבר חוזיות, או תביעות "מעין חוזיות" כגון הפרת החובה לנהוג בתום לב במו"מ לקראת כריתתו של חוזה.

8.         וראה  בענין זה מ.יפרח ור. חרל"פ בספרם, ששון דיני ביטוח, מהדורה שניה שם נאמר בעמ' 95:

"יודגש כי תקופת ההתישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק , חלה אך ורק על תובענה לתשלום תגמולי ביטוח. אין היא חלה על זכויות תביעה שיש למבוטח כלפי מבטחו מכח הדין הכללי, כגון הפרת החובה לנהוג בתום לב בעת ניהול מו"מ, הפרת חובת הזהירות, הפרת חובת הנאמנות וכו'. עילות אלו הן בנות תביעה תוך תקופת 7 השנים שבחוק ההתישנות התשי"ח- 1958. הוא הדין ביחס לתביעות המבטח כלפי מבוטחו (כגון לתשלום דמי הביטוח או להשבת תגמולי הביטוח) כמו גם לתביעות בין מבטחים" (ההדגשות אינן במקור)

וראה גם: י. אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' (הוצאת בורסי) בעמ' 753:

"תקופת ההתישנות המיוחדת הקבוע בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח מוגבלת לתביעת תגמולי ביטוח. הוראת סעיף זה אינה משתרעת על עילות אחרות העשויות לצמוח מהקשר המשפטי שבין הצדדים כגון עילות חוזיות או נזיקיות הנובעות מהפרת חוזה הביטוח או מרשלנות מקצועית של המבטח  (לדוגמא הוצאת פוליסה שאינה מתאימה לצורכי המבוטח). במקרים רבים תובעים מבוטחים פיצויי נזק, חוזיים או נזיקיים, בשיעור דומה לשיעור תגמולי הביטוח שהיו צריכים להשתלם להם אלמלא רשלנותו של המבטח או הפרת החוזה על ידו. תביעות מסוג זה אינן מוגבלות לתקרת שלוש השנים שבסעיף 31 לחוזה הביטוח"(ההדגשות אינן במקור).

וראה גם דברי המלומד ש. ולר, בספרו, חוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981, תשס"א - 2000 בעמ' 664-665.

9.         המשיב בתגובתו לבקשה, לא טרח להבהיר מהן אותן טענות מכח דיני החוזים הכלליים עליהן מיוסדת תביעתו כנגד המבקשת מלבד התביעה לתגמולי ביטוח מכח הפוליסה. הפכתי והפכתי בכתב התביעה וכל שמצאתי בו - בהקשר החוזי הוא תביעה לתגמולי ביטוח  מכח חוזה - תביעה אשר התיישנה לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח.

10.        יחד עם זאת, בסעיף 17 לתביעתו טוען המשיב כי המבקשת התרשלה והפרה חובות חקוקות המוטלות עליה. אמנם אין בתביעה פרוט של החובות החקוקות שהופרו לטענת המשיב וגם הפרוט של טענת ההתרשלות לוקה בחסר, ואולם מעיון בכתב התביעה על נספחיו נראה כי המשיב כוון לטענה שהמבקשת התרשלה בכך שלא הרחיבה את הכיסוי הביטוחי לכל נהג עפ"י בקשתו בכתב מיום 19/8/02 של סוכן הביטוח, שצורפה לתביעה וברי כי על טענה מסוג זה סעיף 31 לחוק לא חל.

והשווה בהקשר זה: ע"א 846/76 עטיה נ' אררט חברה לביטוח , פ"ד לא (2) 780 שם ביקש מבוטח לרכוש ביטוח המעניק כיסוי מסוים וקיבל ביטוח שאינו מעניק כיסוי זה. בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות הענין הופרה חובת תום הלב שבסעיף 12 לחוק החוזים ולכן סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח אינו חל. וראה גם: ש. ולר, חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 בעמ' 665 ה"ש 20.

11.        כאמור, ערה אני לכך שטענה זו לא נטענה במפורש בכתב התביעה שהוגש ע"י המבקש וכי פרוט העילות הנזיקיות בכתב התביעה אינו מספק. גם בתגובתו לבקשה לא טרח המבקש להזכיר את העילות הנזקיות עליהן מבוססת תביעתו והסתפק באיזכורן של טענות "שיסודן בדיני החוזים הכלליים" שאותן כאמור לא מצאתי בכתב התביעה.