החלטה בתיק בשא 1045/08

התובעים עותרים למתן צו עיקול על שני נכסי מקרקעין של הנתבע 1 וכן למתן צו עיקול על הכספים שיתקבלו לידי הנתבע 1 בהליך מקביל בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 54272/05).  התובעים עותרים להורות לנתבעים 1-3 להימנע בעצמם או באמצעות מי מטעמם מלהוציא כספים מכספי חשבון הליווי של הפרוייקט המצוי בבנק הבינלאומי הראשון.  

התובעים מבקשים צו המורה לנתבע 3 להימנע בעצמו או באמצעות מי מטעמו מלהוציא כספים השייכים לנתבע 1 באופן ישיר או עקיף והמוחזקים בחשבון פיקדונות המנוהל בבנק הפועלים, וכן ליתן צו המורה לנתבע 3 להימנע בעצמו או באמצעות מי מטעמו מלהוציא כספים מכספי חשבון ההתאגדות או הנאמנות המצוי בבנק דיסקונט או בכל חשבון אחר המנוהל על ידי הנתבע 3עבור ההתאגדות.

בנוסף, מבקשים התובעים להורות כי הכספים המצויים בחשבון הנאמנות של הפרוייקט בבנק דיסקונט ישמשו כעירבון לבקשה.

בהחלטתי מיום 1/1/08 קבעתי כי אין מקום למתן הצו במעמד צד אחד, והפנתי את הבקשה לתגובות הנתבעים.

הנתבעים הגישו את תגובותיהם, התובעים הגישו תשובה לתגובת כל אחד מהנתבעים ולבסוף הוסכם על מתן החלטה ללא חקירות נגדיות של המצהירים.

מסעיף 36 לסיכומים עולה, כי נכסי המקרקעין שהוכפפו לעיקול הם בית מגוריו של הנתבע 1 וקרקע חקלאית מסויימת בתל אביב.  במסגרת סעיף זה, מסכימים התובעים לצמצם את היקף העיקול ולהחילו רק על הקרקע החקלאית (מה שלא ייתר את התנגדות הנתבעים לעיקול).

בכתב התביעה ובבקשה פורטו העובדות הרלוונטיות כך:

על פי הנטען, התובעים הם הבעלים של חלק ממגרש מסויים, והם התאגדו על פי הוראות בית המשפט בקבוצה יחד עם הנתבע 1 ואחרים, לשם בניית בניין מגורים על המקרקעין.

הנתבע 1 הוא הבעלים של חלק מהזכויות במקרקעין שהתאגד על פי הוראות בית המשפט ביחד עם התובעים וגורמים נוספים, לצורך בניית בניין מגורים, ומונה כראש ההתאגדות,  הנתבע 2 הוא הבנק המלווה של הפרוייקט והנתבע 3 ייצג את ההתאגדות בענייני הפרוייקט משנת 2004 ועד למועד הגשת התביעה.

הזכויות בקבוצה ובבניין אמורות היו להתחלק כך שמחצית הזכויות הוקנו למנוחה חסיה דוברין ז"ל, רבע מהזכויות הוקנו לנתבע 1, שמינית מהזכויות הוקנו לתובע 1 ושמינית מהן לתובע 2.

כל השותפים בקבוצה זו החליטו לבנות עבור עצמם דירות מגורים בבניין, ולשם כך נזקקו למימון בנקאי.  לצורך קבלת המימון הבנקאי להקמת הבניין, מינתה הקבוצה והסמיכה את הנתבע 1 לשעבד את המגרש לטובת הבנק שילווה את הפרוייקט, להתקשר עם קבלן מבצע, ובתום הבנייה לחלק את הדירות או תמורתן בין חברי הקבוצה ולהחזיר את ההלוואה (ייפוי הכח צורף כת/1 למוצגי התובעים).

הנתבע 1 התקשר בהסכם מימון עם הנתבע 2 ולהבטחת החזר המימון, שיעבד את המגרש לנתבע 2 (הסכם המימון צורף כת/2), וכן התקשר עם חברת אלדר צוראל, כקבלן מבצע, להקמת הבניין בעלות כוללת של 1,800,000$ (ת/3).

הנתבעים טוענים, כי הם מעולם לא חתמו על הסכם שותפות עם הנתבע 1 , ולא סוכמו בין הצדדים תנאי ההתקשרות, למעט ההסכמה לפיה זכויותיהם בדירות שייבנו בבניין יהיו בהתאם לחלקם היחסי במגרש, והם יפנו לנתבע 2 לקבלת ליווי בנקאי.

בפתח כתב התביעה וכן בפתח הבקשה נטען בכלליות, כי הנתבע 1 ניצל לרעה את האמון שנתנו בו התובעים, ועשה שימוש לרעה בייפוי הכח שניתן לו, ובין היתר, חייב את חשבון ההתאגדות בהוצאות אישיות או דמי ניהול, בניגוד להרשאה שניתנה לו על ידי התובעים, ובניגוד לחובות הנאמנות שלו כלפיהם.

לאחר מכן, טענו התובעים כי הם זכאים לסעד של מתן חשבונות, וזאת לאור התהיות שהתעוררו אצלם אודות גורלם של הכספים שבחשבון ההתאגדות.

תהיות אלה, התעוררו, בין היתר, בעקבות "דו"ח האפס" מיום 7/3/95 שערך מר דן אורמן, השמאי מטעם הנתבע 2 , ולפיו בסיכומו של הפרוייקט, אמור היה להיוותר רווח בסך 3,393,000$ (ת/5), ובנוסף, אמור היה החשבון להיות מזוכה בדמי שכירות, שהתקבלו בגין השכרתן של חלק מהדירות, ובכללן דירותיהם של התובעים, שמפאת סירוב הנתבעים ליתן דו"ח מפורט, לא ניתן לכמתם.

בנוסף, טוענים התובעים כי קיימות להם 25% מהזכויות והחובות בפרוייקט, ובהתאמה הם קיבלו שלוש דירות שנמכרו במחיר כולל של 1,250,000$.  לטענתם, על פי הערכת מר אורמן בדו"ח האפס, העלויות בגין הקמת שלוש הדירות אמורות היו להסתכם ב- 729,250$ , כך שאמורה היתה להיות לתובעים יתרת זכות בסך של 520,750$, לכל הפחות. למרות זאת, טוענים התובעים, כי ממועד תחילת הפרוייקט ועד למועד הגשת הבקשה, הם קיבלו סכום של 70,529$ בלבד (על פי הפירוט שבסעיף 31 לבקשה).

התובעים טוענים, כי פניותיהם לנתבע 1 בבקשה לקבלת דפי החשבון לא נענו עד כה, והנתבע 1 הפנה אותם לנתבע 2 שסירב להעביר אליהם מסמכים אלה, בטענה שמדובר בחשבון פרטי.

בנוסף, טוענים התובעים, כי הם פנו לנתבע 1 בבקשה לקבל דו"ח בנוגע להוצאות הפרוייקט ותקבוליו, אך הוא התחמק מדרישותיהם, בטענה שטרם נערכה התחשבנות מסודרת.  בשלב מסויים, הסכים הנתבע 3 לערוך פגישה עם התובעים במשרדו, במהלכה מסר להם מסמכים חלקיים, וביניהם דו"ח ביניים ליום 17/4/00, ללא נספחים (ת/9) שהומצא להם לראשונה בפגישה האמורה (אציין, כי מועד הפגישה לא אוזכר).

התובעים טוענים, כי לצורך קבלת נספחי הדו"ח הם הופנו לרו"ח שמעון וייזר, אך טרם הועברו אליהם הנספחים.