החלטה בתיק בשא 10449/07

א.         בפניי בקשת ב"כ התובע לאפשר לתובע להציג בפני פרופ' א. מלמד, לצורך התייעצות עמו בסוגיית מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בנוסף לחומר רפואי, גם את הפרוטוקולים של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לענין נכות כללית, לפיהם נקבעו לתובע 30% נכות זמנית עקב התאונה בתחום הנפשי.

ב.         בית-המשפט מינה בתיק זה את פרופ' א. מלמד כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט בתחום הנוירולוגי. בחוות דעתו מיום 5.11.06 קבע המומחה לתובע 70% נכות לצמיתות לפי שילוב סעיפים 29(3) א'-ב' של מבחני הנכות.

ג.          בישיבת קדם המשפט מיום 31.12.06, ביקשתי מן המומחה הרפואי פרופ' א. מלמד להשיב לשאלה האם קיימת הצדקה אובייקטיבית למינויו של מומחה רפואי בתחום הנפשי לבדיקת התובע, וזאת לפי המסמכים הרפואיים והממצאים הקליניים שבבדיקה (עמ' 7 לפרוט').

בתשובתו מיום 7.1.07 מסר פרופ' א. מלמד שאינו מוצא הצדקה למינויו של מומחה רפואי נוסף בתחום הנפשי לבדיקת התובע, וזאת לפי המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו והתרשמותו מן הממצאים הקליניים.

ד.         בישיבת קדם המשפט מיום 13.6.07 חזרה ב"כ התובע על בקשתה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי.

בהחלטה שנתתי באותו יום (עמ' 10-11 לפרוט') ציינתי שב"כ התובע יוכל להמציא לפרופ' א. מלמד את העתקי המסמכים הרפואיים שהתווספו מאז בדק פרופ' א. מלמד את התובע ולשאול את פרופ' מלמד האם לאור מסמכים אלה חל שינוי בעמדתו לעומת מכתבו מיום 7.1.07, כשגם ב"כ הנתבעת יוכל להמציא מסמכים למומחה בענין זה.

ה.         ביום 3.7.07 הגיש ב"כ התובע בקשה זו המונחת בפניי לאפשר לו להמציא לפרופ' א. מלמד, לצורך התייעצות בסוגיית מינויו של מומחה רפואי בתחום הנפשי, את מסמכי הועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי לענין נכות כללית, שלפיהם נקבעו לתובע 30% נכות נפשית זמנית.

ו.          בהחלטה מיום 4.7.07 ביקשתי לקבל את תגובת ב"כ הנתבעת המתנגד לבקשה זו, בציינו שפרוטוקולים של הועדות הרפואיות לענין נכות כללית אינם מסמכים רפואיים שהוכנו לצורך טיפול רפואי, והינם בגדר חוות דעת האסורות בצירוף, הן לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, והן לפי הפסיקה.

עוד מוסיף ב"כ הנתבעת שאין לקבל את הטענה שמדובר בהתייעצות גרידא עם המומחה הואיל ותשובת המומחה לשאלה שהוצגה לו היא חלק בלתי נפרד מחוות דעתו.

ז.          נראה לי שדין הבקשה להידחות. תקנה 8 של תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, שעניינה המצאת מסמכים למומחה, קובעת:

"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". (ההדגשה שלי - י.ג.)

ח.         דו"חות הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי לענין נכות כללית אינם עונים על הוראת תקנה 8 של התקנות הנ"ל הואיל ואין הם בגדר מסמכים בנוגע לטיפול הרפואי שניתן לנפגע, ואף לא בגדר בדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול (כי אם לצורך בירור השאלה, על ידי הביטוח הלאומי, האם נותרה לו נכות, אם לאו).

            נוכח המסקנה לפיה דו"חות הועדות הרפואיות לענין נכות כללית אינם עונים על הנדרש בהתאם לתקנה 8 הנ"ל, דין הבקשה להידחות.

ט.         אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובע לפיה הצגת דו"חות הועדות הרפואיות לענין נכות כללית לפרופ' מלמד היא לצורך התייעצות עמו בסוגיית מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, ולא בגדר חוות דעת רפואית של המומחה.

            לענין זה מקובלת עלי עמדת ב"כ הנתבעת לפיה הפניה אל המומחה הרפואי נעשית במסגרת תפקידו ומינויו, ויש לראות את תשובתו של המומחה כחלק בלתי נפרד מחוות דעתו.

י.          חיזוק לעמדתו הנ"ל של ב"כ הנתבעת ניתן גם למצוא, לדעתי, בתקנה 15(ב) + (ג) של תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986.

תקנה 15(ב) קובעת כי בעל דין רשאי להציג למומחה שאלות בכתב להבהרת חוות דעתו.

תקנה 15(ג) ממשיכה וקובעת כי לפי בקשת בעל דין, יזמן בית-המשפט את המומחה לחקירה "על חוות דעתו והבהרותיו".

            מכאן, שאין להפריד בין עצם חוות הדעת של המומחה לבין התשובות שנותן המומחה לשאלות ההבהרה. כשם שאין להמציא למומחה מסמכים שאינם עונים על הוראת תקנה 8 של התקנות הנ"ל, לצורך הכנת חוות דעתו, כך גם אין להמציא למומחה מסמכים כאלה לצורך מתן תשובותיו לשאלות הבהרה.