החלטה בתיק בשא 10409/08

הנתבע 1 עותר להורות לב"כ הצדדים להעביר מחשבון הנאמנות סכום של 86,500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/4/07 ועד למועד ההעברה.  התובעים התנגדו לבקשה, ובעקבות כך, עתר הנתבע 1, במסגרת התשובה לתגובה, לחייב את התובע 2 (חלף חשבון הנאמנות) בתשלום הסכום. התובעים מתנגדים גם לאפשרות זו.

בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבע 1 (בעל מניות אצל התובעת 1) שיעבד נכס מקרקעין מסויים בהרצליה, שנרכש על ידי התובעת 1, להבטחת חובותיו האישיים, וזאת ללא הרשאה או ללא הסכמה.  בנוסף, נטען כי הנתבע 1 או מי מטעמו הסבו המחאות שנמשכו לפקודת התובעת 1 לזכות חשבונו הפרטי אצל הנתבע 2, תוך זיוף והטעייה, וללא כוונה להשיב את הכסף.

במסגרת ההליך, הושגו שני הסדרים דיוניים, שיש בהם בכדי להוביל לקידום משמעותי של ההליך בדרך מוסכמת.

בהסדר הדיוני הראשון, מיום 6/6/06, הסכימו הצדדים לפעול למימוש זכויותיה של התובעת 1 במגרש, בדרך של מכירת הזכויות לצד ג' או התקשרות בהסכם קומבינציה.  הוסכם, כי כל תמורה שתיוותר ממכירת המגרש לאחר סילוק החוב לבנק דיסקונט תופקד בחשבון הנאמנות (בכפוף לשמירת זכויות הצדדים ולאחר תשלום המיסים הרלוונטיים), ותושקע בפק"מ שבועי.  הצדדים הסכימו על הפקדת סכום מסויים של 5000$ בחשבון הנאמנות, שישמש לצורך תשלום לאדריכל לצורך הכנת תוכניות לקבלת היתר וכן לצורך פרסום מודעות למכירת המגרש ולצרכי תיווך.  בנוסף, הוסכם כי הכספים שיוותרו בחשבון הנאמנות יחולקו על ידי עורכי הדין על פי פסק דין שיינתן או הסדר פשרה.

בסעיף 3 להסדר הדיוני נקבע כי הצדדים יערכו התחשבנות בדבר שיעורי הריבית החלים על ההלוואה נשוא המגרש, ולצורך כך יפנו לנתבע 2 שישחזר את סכום ההלוואה.  בנוסף, הוסכם כי ימונה רואה חשבון (בהסכמת הצדדים או על ידי בית משפט) שיבדוק את קרן ההלוואה ושיעוריה ממועד מתן ההלוואה על ידי בנק דיסקונט ועד לאותו מועד.  הוסכם כי התובעת 1 תשא בהוצאות הריבית בגין ההלוואה, וזאת מבלי לגרוע מכל טענה הקיימת לתובעת 1 כלפי הנתבעים 1 ו-2, ובאופן שבו הנתבע 1 יישא ב-50% מתשלומי הריבית והתובע 2 יישא בעצמו או באמצעות מי מטעמו ב- 50% מסכום הריבית, בהתאם לקביעת רוה"ח בחוות דעת חשבונאית עתידית.  לאחר מכן, נקבע- "היה ויתברר ומי מהצדדים שילם תשלומים עודפים על חשבון ההלוואה, ישלים הצד שכנגד את העודף לצד המשלם, ושיעורי הריבית ישולמו בחלקים שווים החל ממועד חוות דעת רואה החשבון ואילך.  על מנת להסיר ספק, אין בהסדר דיוני זה כדי לגרוע בטענה כלשהי מטענות התובעים כלפי הנתבעים ו/או טענות הנתבעים כלפי התובעים".

לאחר מכן, התעוררו חילוקי דיעות מעשיים מסויימים בין הצדדים, ובעקבות כך הוגשה בש"א 16043/06. בהחלטתו מיום 28/8/06 הורה כב' השופט שמואל ברוך לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה בנוגע ליישום ענייני של ההסדר הדיוני.

ואכן, בדיון מיום 1/4/07 הודיע ב"כ הנתבע 1 כי הצדדים הגיעו להבנה מסויימת, שהוגשה כהסדר דיוני (שני במספר), ואושרה בהחלטתו של כב' השופט ברוך מאותו מועד. עיקרו של ההסדר הדיוני האמור הוא אופן חלוקת הוצאות הריבית ותשלומן עד להשלמת חוות דעת רוה"ח מטעם הצדדים.  בנוסף, עוגנה בהסכם הוראה לפיה רוה"ח יערכו בירור מטעם בנק פאג"י לגבי תנועות בחשבון העו"ש, לרבות ריבית שחוייבה על משיכת יתר בחשבון מט"ח.

ביום 24/5/07 הגישו התובעים מסמך שנערך על ידי רואי החשבון מטעם ב"כ הצדדים, המסכם את יתרות ההפקדות לטובת התובע 2 ולטובת הנתבע 1.

על פי החישוב שהוגש, יתרת ההלוואה אצל הנתבע 2 ליום 30/4/07 מסתכמת בסך 2,649,000 ש"ח, ועודף התשלומים ששולמו על ידי הנתבע 1 בגין ההלוואות מהנתבע 2 מהתקופה שבין המועדים 1/10/05- 31/3/07 מסתכם ב- 260,000 ש"ח . בנוסף, הסכומים העודפים שהופקדו על ידי התובע 2 מסתכמים ב- 60,045 ש"ח .  כפי הנראה, כל אחד מהצדדים זכאי למחצית מהסכום האמור (130,000 ש"ח לטובת הנתבע 1 ו- 33,000 ש"ח לטובת התובע 2, בתוספת יתרת ריבית בסך 10,000 ש"ח ).  מכאן, כי סכום היתרה לטובת הנתבע 1 הוא 86,500 ש"ח .

התובעים מתנגדים לשתי האפשרויות שהוצעו על ידי הנתבע 1- בבקשתו המקורית ובתשובתו לתגובתם.  התנגדות התובעים לרכיב הבקשה המקורי נובעת משני טעמים. ראשית, התובעים טוענים כי הנתבע 1 "מתעלם" מחובתו (המשותפת לחובת הנתבעת 1) להשתתף בתשלומי דמי התיווך, הוצאות השמאות והפרשי השער.  בנוסף, טוענים התובעים כי הנתבע 1 הוא שפתח חשבון בנק אצל הנתבע 2 ופעל ל"ערבוב ההלוואות" של התובעת 1 יחד עם הלוואות שאינן קשורות לה כלל, מה שיצר פערים בסכומי ההלוואה שנטלה התובעת 1 לצורך רכישת המגרש, ובגין כך הוגשה התביעה.  התובעים טוענים, כי למעשה, התובעת 1 שילמה סכום עודף של 116,030 ש"ח כהחזר הלוואה, וסכום זה אמור לעמוד לחובת הנתבע 1, שנטל את ההלוואה מלכתחילה.

לאור זאת, הוגשה תשובת הנתבע 1 לתגובה, בה הציע כי התובע 2 יחוייב ישירות בתשלום החזר הסכום העודף האמור, בסך 86,500 ש"ח , חלף חיוב חשבון הנאמנות. כאמור, התובעים מתנגדים גם לאפשרות זו.

בנוסף, השיג הנתבע 1 על חובתו הנטענת לתשלום דמי התיווך, השמאות והפרשי השער. 

מתקבל הרושם, כי שני הצדדים מנסים לסיים את ההתדיינות בהליך הנוכחי בדרך מוסכמת, מבלי שיוותרו חלקים בלתי מוכרעים.  ההסדרים הדיוניים שהושגו והסיכום החשבונאי שהוגש בעקבותיו, הובילו להתקדמות משמעותית לקראת פתרון מוסכם, וייתרו חלק נכבד מהדיון בתביעה.

אלא שכפי הנראה, לא ניתן להסדיר את אופן עריכת ההתחשבנות בין הצדדים, לגבי סכומי החוב כלפי הנתבע 2 וחלוקת כספי הנאמנות, ללא דיון ענייני באותו חלק בתביעה הנוגע לסכום ההלוואה שהושב לנתבע 2, לעומת סכום ההלוואה המקורי, וזאת בייחוד לאור טענת התובעים בדבר "עירבוב ההלוואות" על ידי הנתבע 1.

לכאורה, על פי החישוב שנערך על ידי רואי החשבון מטעם הצדדים, הנתבע 1 זכאי לתשלום סך של 86,500 ש"ח, ששילם באופן עודף (מסקנה לכאורית זו נתמכת בעיקר בנוסח ההסדר הדיוני הראשון).

טענת התובעים בדבר תשלומה העודף של התובעת 1, בסך 116,030 ש"ח, אינה מוצאת ביטוי מדוייק בחשבון שהוגש, ולכן לא ניתן להכריע בה כבר כעת.

בנוסף, גם טענותיהם הנגדיות של הצדדים בדבר אופן ההשתתפות בתשלומי התיווך, השמאות והפרשי השער טעונות בירור, ולא ניתן להכריע בהן על סמך הכתוב.

בתיק זה נקבע קדם משפט ליום 23/11/08.  לאור האמור, אני ממליץ לצדדים לגבש הסכמה כלשהי, לפחות לגבי ההשתתפות בהוצאות השונות (ככל שהן אכן קיימות, וכאמור הנתבע 1 מביע הסתייגות מכך), וכן לערוך, לקראת הדיון, רשימה בדבר רכיבי התביעה או ההלוואה שהמחלוקת ביניהם מוצתה באופן מוסכם, לעומת מקור הסכום העודף (לשיטת כל אחד מהצדדים), וזאת על מנת שניתן יהיה להשלים את החסר ולהגיע להסכמה גם בעניינים אלה. 

בשלב זה, איני נותן הוראה אופרטיבית כלשהי, שכן גם אם הנתבע 1 אכן זכאי להחזר הסכום האמור, הרי שייתכן, כי קיים מקום לקיזוז כלשהו כנגד סכום ששילמה הנתבעת 1 ביתר, ככל שקיים מקור עובדתי לעצם החיוב.

ניתנה היום י"ט באלול, תשס"ח (19 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.