החלטה בתיק בשא 10371/06

1.         בתיק זה הוגשה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה בידי כבוד הרשם, כתוארו אז, ורבנר ביום 22.10.03.

            לטענת המבקש לא קיבל מעולם את כתב התביעה לידיו ועל פסק הדין נודע לו רק כשפנה למשיבה להסדרת החוב השוטף. המבקש העלה טענות לגופו של עניין כנגד החיוב, וטען כי לכל היותר חייב הוא סכום נמוך בהרבה.

            הדיון בבקשה נערך הבוקר בפניי, המבקש נחקר על תצהירו וב"כ בעלי הדין סיכמו טענותיהם בעל פה.

            לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין, ראיתי לנכון להיעתר לבקשה בכפוף לתנאים כפי שיפורט להלן.

2.         ההלכות בעניין ביטול פסק דין ידועות היטב לב"כ בעלי הדין, ולא אחזור עליהן כאן. כידוע יש לבחון סיבת מחדלו של המבקש להתגונן ואת סיכויי הגנתו להתקבל, וכבר  נפסק פעמים רבות מספור כי השאלה השנייה היא העיקרית והחשובה.

כאמור לעיל, המבקש טוען כי לא קיבל את כתב התביעה לידיו, כך שעומדת לו הזכות לביטול פסק הדין 'מתוך חובת הצדק'. טענתו של המבקש נסמכת על אישור המסירה אשר לפיו נמסרה התביעה לכאורה לידי מר "שימי הדרומי", אשר המבקש אינו מכירו. יחד עם זאת, עיון באישור המסירה מגלה כי האישור נחתם בידי "שימי הופמן" והמבקש מאשר כי זהו שמו של בנו. בנסיבות אלה היה על המבקש להתייחס בתצהירו לשאלת ביצוע המסירה לידי בנו ואף לצרף תצהיר של הבן במידת האפשר, ולא לנסות ולהיבנות מטעות אפשרית של פקיד הדואר אשר שיבש את שם המקבל.

כאשר המבקש נמנע מפריסת כל העובדות הרלוונטיות בבקשתו, אינני יכול לקבל כי עומדת לו הזכות לביטול מן הצדק.

3.         יחד עם זאת, כאמור השאלה העיקרית שבפניי היא האם למבקש הגנה אפשרית כנגד התביעה. בעניין זה סבורני כי אכן הראה המבקש כי עומדת לו הגנה כנדרש. אמנם המבקש לא פירט הגנתו באופן המלא ביותר, אולם בהתחשב בכלליות כתב התביעה, דומה כי המבקש עמד בחובת הפירוט הנדרשת.

            המבקש טוען כי במועדים הרלוונטיים לתביעה לא החזיק אלא בחלק מן הנכס, אשר רובו הוחזק בידי אמו אשר הייתה הבעלים של עיקר הנכס, ואף ניהלה עסקים בנכס זה, כפי שידוע היה היטב למשיבה, אשר הנפקידה לה רשיון לעסקיה. טענות המבקש לא נסתרו, ומכתב התביעה לא ניתן ללמוד האם התביעה מוגשת בגין הנכס כולו או בגין חלקו של המבקש בנכס בלבד.

            בנסיבות אלה, סבורני כי יש לברר את התביעה לגופה לקביעת חובו של המבקש למשיבה.

4.         אין לשכוח כי המשיבה הינה גוף ציבורי. כפי שקבע ביהמ"ש העליון ברע"א 10475/05 עיריית קרית אתא נ' קופ"ח הכללית, הרי "'סף ההתדיינות הפרוצדורלית' לגורם ציבורי צריך להיות גבוה במידה מסוימת מאשר הדרך שבורר לעצמו גורם פרטי. טענות פרוצדורליות הבאות מפי רשות ציבורית לחסום בירור תביעה לגופו צריכות להישקל ע"י הרשות בקפידה ובזהירות גם אם אין בהן דופי משפטי. בהיקש לחובות הרשות בגדרי המשפט המינהלי, הציפייה היא לנורמות ערכיות. וכבר נפסק כי רשות ציבורית, אף כאשר פועלת היא בתחום המשפט הפרטי, מצווה היא בנוסף לקיומם של דיני המשפט הפרטי, גם על שמירתם של כללי יסוד שבתורת המשפט הציבורי, כך באשר לחובותיה של הרשות הציבורית כנאמן הציבור, לנהוג ביושר, בהגינות ובתום לב, החלות על כל פעילויותיה גם במשפט הפרטי".

            בנסיבות אלה, גם אם הומצאה התביעה לידי המבקש ונפל פגם מצידו באי הגשת כתב הגנה, הרי אין מקום "להענישו" בשל כך בתשלום סכומים שאינו חייב למועצה, גוף ציבורי כאמור.

            המבקש מעלה טענות הראויות להתברר, ולפיכך סבורני כי יש לקבל את הבקשה. 

5.         יחד עם זאת, משמסקנתי היא כי לא ניתן לקבל את הטענה בדבר אי המצאה, ומאחר והמבקש מודה בחלק מהחוב, ראיתי לנכון לקבוע כי המבקש יישא בהוצאות ההליך בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ, ובנוסף, ו כתנאי לקבלת בקשתו יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 5,000 ש"ח. 

            ההפקדה נדרשת עקב הודאת המבקש במקצת החוב והיא אינה על בגובה מלוא הסכום בו מודה המבקש, שכן הודאתו כפופה להסתייגות, ובכדי שלא לקבוע סכום גבוה אשר יהווה מחסום בפני המבקש לפרוס את הגנתו המלאה. 

            הסכום יופקד בתוך 30 יום מהמצאת ההחלטה לידי ב"כ המבקש, שאחרת תידחה הבקשה והחיוב בהוצאות יישאר על כנו, כמו גם פסק הדין מיום 22.10.03.

ניתנה היום י"א בתשרי, תשס"ז (3 באוקטובר 2006).