החלטה בתיק בשא 10338/06

            מבוא:

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי ח'ורי ריאד וח'ורי נואל (להלן: "המבקשים") לדחיית התביעה שהגישה נגדם פזומט מקבוצת פז בע"מ (להלן: "המשיבה") על הסף בטענת התיישנות ומעשה בית דין.

            התשתית העובדתית הרלבנטית לבקשה:

2.         ביום 13/10/97 הגישה המשיבה בשמה הקודם אוטוקארד תביעה כספית בת.א. 21348/97 נגד חברת רואן הסעות וטיולים (1996) בע"מ (להלן: "החברה") ונגד המבקש מס' 1 בטענה כי החברה חייבת למשיבה כספים בגין סולר ומוצרי נפט שסופקו לחברה על ידי המשיבה וכי המבקש מס' 1 חייב מכוח ערבותו האישית.

            המשיבה קיבלה פסק דין כנגד החברה והמבקש מס' 1 במעמד צד אחד. ביום 27/12/98 הגיש המבקש מס' 1 בקשה לביטול פסק הדין וטען כי החתימה על גבי סעיף הערבות אינה חתימתו של המבקש מס' 1. לאחר שביהמ"ש מינה גרפולוגית לבדיקת החתימה על גבי סעיף הערבות וזו חיוותה דעתה כי החתימה אינה חתימתו של המבקש מס' 1, בוטל פסק הדין נגד המבקש מס' 1 והתביעה כנגד המבקש מס' 1 נדחתה ביום 19/12/00.

3.         ביום 12/8/01 הגישה המשיבה תביעה חדשה בתיק זה כנגד המבקש מס' 1 ואביו - מר פטין חורי. ביום 2/1/03 נעתר ביהמ"ש למחיקת התביעה כנגד המבקש מס' 1.

4.         בתאריך 4/4/04 מונה הגרפולוג רון ישי כמומחה מטעם ביהמ"ש על מנת שיחווה דעתו האם החתימה המופיעה על גבי סעיף הערבות הינה חתימתו של מר פטין חורי שהינו אביו של המבקש מס' 1. בדיקותיו של המומחה התעכבו ואולם בתאריך 22/1/06 הומצאה חוות דעתו של המומחה רון ישי הקובעת כי החתימה המופיעה על גבי סעיף הערבות אינה חתימתו של מר פטין חורי, אביו של המבקש מס' 1.

5.         בתאריך 6/2/06 הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן מכוח הוראת תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובמסגרתה צירפה את המבקשים מס' 1 ו-2 כנתבעים נוספים בתובענה. כן פירטה המשיבה בכתב התביעה את עילת התרמית אשר התבררה לה, לטענתה, ולפיה עשו הנתבעים המפורטים בכתב התביעה המתוקן "יד אחת" כדי לזייף חתימה של מורשה חתימה מטעם החברה בכדי ליצור הסכם מחייב כביכול בין המשיבה ובין החברה ותוך הטעיית המשיבה כי קיימת ערבות אישית של מנהל החברה או בעל עניין או בעל מניות בחברה לחובותיה והתחייבויותיה של החברה כלפי המשיבה. כן הוספה בכתב התביעה המתוקן עילה של הרמת מסך.

            טענות הצדדים בתמצית:

6.         המבקש מס' 1 טוען כי התביעה נגדו התיישנה. לטענתו, עוד בחודש דצמבר 1998 הכחיש המבקש את חתימתו וטען לזיופה והמשיבה הועמדה כבר אז על טעותה. המבקש מס' 1 טוען כי עצם העובדה שהמשיבה עתרה למחיקת התביעה כנגד המבקש מס' 1 על רקע התכחשותו של המבקש מס' 1 לחתימה מונעת את הפסקת מירוץ ההתיישנות ביחס לתקופה שבה עמדה כנגד המבקש מס' 1 התובענה. כן טוען המבקש מס' 1 למעשה בית דין מאחר והתביעה בת.א. 21348/97 נדחתה כנגד המבקש מס' 1.

7.         המבקשת מס' 2 טוענת כי תביעת המשיבה כנגדה בכלל ובעילות הרמת המסך ו/או חיוב אישי התיישנה וזאת בשל העובדה כי לכל הפחות מחודש דצמבר 1998, עת שטען המבקש מס' 1 לזיוף חתימתו, ידעה המשיבה כי אין לה ערבות אישית כפי שחשבה וכי החברה שכלפיה ניהלה המשיבה הליכי הוצאה לפועל אינה מסלקת את חובה. המבקשת מס' 2 טוענת, איפוא, שמשחלפו למעלה משבע שנים דין התביעה כנגדה להידחות מחמת התיישנות.

8.         המשיבה טוענת כי הן תשובותיו של הנתבע מס' 1, מר חורי פטין, אביו של המבקש מס' 1, לשאלון שהופנה אליו, והן ממצאיו של המומחה הגרפולוגי רון ישי מיום 22/1/06 חשפו לראשונה את התרמית אותה ביצעו המבקשים ומר פטין חורי יחדיו בהונאת המשיבה ולאור הוראות סעיפים 7, 8 ו-15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, התביעה טרם התיישנה.

            עוד טוענת המשיבה, כי אין בעניינו של המבקש מס' 1 מעשה בית דין, שכן עילות התביעה נשוא כתב התביעה המתוקן אינן עילות חוזיות או עילת הערבות כי אם עילת תרמית והרמת מסך אשר לא נתבעו במסגרת ת.א. 21348/97 ולגביהן אין כל פסק דין ו/או החלטה מחייבת.

המשיבה מוסיפה ומציינת כי הסעד של דחיית תביעה על הסף הינו סעד דרסטי אשר לא בנקל ביהמ"ש ייעתר לו.

דיון:

9.         סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע כדלקמן:

"היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה".

סעיף 7 מבטיח, איפוא, לתובע שהיה קורבן לתרמית או מצג שווא הארכת תקופת ההתיישנות באופן:

"שלא יינעלו לפניו שערי בתי המשפט עקב עבור הזמן, כל עוד הוא לא ידע על מעשה התרמית או האונאה ותקופת ההתיישנות תתחיל לרוץ רק מן הזמן שבו נודע לתובע שהוא רומה או אונה".