החלטה בתיק בשא 1015/06

1. מהות הבקשה:

בפניי בקשה למנות מומחים רפואיים בתחומים הבאים: פסיכיאטר, פסיכולוג, פסיכיאטר מומחה לילדים, פסיכולוג מומחה  לילדים, רופא מומחה להתפתחות הילד, קלינאי תקשורת, מרפא באומנות, מרפא במוסיקה, מרפא בעיסוק, עובד סוצאלי.

2. העובדות העיקריות בתמצית הצריכות לענין:

2.1 בתאריך 9.02.04 אירעה תאונת דרכים בצומת שער הנגב. בעטיה של תאונה זאת נהרגה המנוחה פיליפה טייגר ז"ל (להלן תקרא : "המנוחה"). המנוחה הייתה רעייתו של המבקש 2,  ואם ל-4 ילדים הם המבקשים 3-6.

2.2 בתאריך 2.01.06 הגישו המבקשים תביעה לבימ"ש זה.  במסגרת התביעה עתרו המבקשים למינוי מומחה בתחומים האמורים.

3. עיקרי טענות הצדדים:

ב"כ המבקשים טוען, כי בעקבות התאונה נגרמה למבקשים נכות נפשית המשליכה על תפקודם. המבקשים מסתמכים על מסמכים שצורפו לבקשה כראיה למינוי מומחים רפואיים.

ב"כ המשיבים טוען, כי אין ראשית ראיה, התיעוד הרפואי שמצורף לבקשה הינו דל ביותר וחלקו אף אסור בהצגה למומחה.

4. דיון והכרעה :

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה:

4.1 לית מאן דפליג, כי המבקשים לא היו מעורבים בתאונה דנן. מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הוא בגדר "תאונת דרכים", אם הנזק נגרם עקב שימוש ברכב מנועי. נקבע, כי מבחינת המדיניות המשפטית רצוי שתהא גישה אחידה הן בתביעות ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והן בתביעות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], המתיחסת לאותה תאונה. אין היגיון כי הנפגע הישיר יתבע על פי החוק בעוד שקרובו יתבע לפי הפקודה. פגיעה נפשית של  קרוב משפחה נופלת אף היא בגדר חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן,  פ"ד מד (3) 397).    ע"פ הלכת אלסוחה אין להציב תנאי מקדמי, לפיו תשלל על הסף זכותו של "קרוב", אם לא היה במקום התאונה.

יש לבחון נסיבות כל מקרה - על פי מבחן הצפיות, אם נזקו של התובע אף אם נתקבל על ידי קבלת מידע מכלי שני, היה צפוי ממכלול הנסיבות שחל אותו מקרה כתוצאה מסתברת מהתנהגותו הרשלנית של התובע.

התנאים למתן פיצוי בגין נזק נפשי הנובע מהתאונה של קרוב משפחה, חלים הן במקרה של תובע שהיה עד ראייה או שמיעה לתאונה שבה נפגע קרוב משפחתו, והן במקרה שעמד בחושיו על תוצאותיה המיידיות אף אם לא נכח במקום התאונה (ע"א 3798/95 הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קאסם חטיב,  מט(5) 651, 654, וכן רע"א 5803/95 שרה ציון נ' אברהם צח, נא (2) 267).

4.2 לאור הרחבת מעגל הנפגעים הזכאים לפיצויים באופן שנכללו בו גם נפגעים שסבלו מנזק נפשי משני, נקבעו סייגים שונים לזכאותם לפיצויים. הסייגים שנקבעו כוללים את מבחן הקרבה המשפחתית, הקרבה הסיבתית וטיב הנזק הנפשי. ראה בעניין זה רע"א 5803/95  ציון שרה נ' צח אברהם ואח', פ"ד נא(2), 267 ,עמ' 273-274:

"נדרשה קירבת זמן ומקום והתרשמות חושית ישירה מן הארוע המזיק; (כך למשל משתמע מע"א 209/53 ויצמן נ' צוקר פ"ד ח' 1412) נדרשה קירבה משפחתית ממדרגה ראשונה לנפגע הישיר שהנפגע המשני היה עד להיפגעותו; נדרשה קירבת זמן בין האירוע לבין גילויי הפגיעה הנפשית (ראה ד. קציר, שם, ס' 184-186 והאסמכתאות הנזכרות שם) ונדרש נזק נפשי קשה שהתנסח באופנים שונים: כגון, מחלת נפש מוכרת, נזק נפשי המתבטא בתופעות פיזיולוגיות, נזק נפשי רציני וכדומה".

4.3  בחינת הסייגים:

התנאי הראשון :  לבחינת זכאותם של המבקשים כ"קרוב נעדר" ע"פ הלכת אלסוחה הוא כי יהא קרוב משפחה ממדרגה ראשונה, דהיינו: הורים, ילדים ובני זוג.

אין חולקין, כי המבקשים 2-6 הינם בגדר "קרוב נעדר".