החלטה בתיק בשא 1008/07

פתח דבר

1.         המבקשים, שהינם המערערים בערעור שכנגד, עותרים בבקשתם דנן להתיר להם להגיש ראיה במסגרת הערעור שכנגד, והיא "הסכם המשחטה שנחתם כהסכם לשותפות בין תנובה מצד אחד לבין היבול ועוף חיפה מצד שני".

רקע הדברים

2.         המבקשת מס' 1 (להלן : " המבקשת") שהינה אגודה שיתופית המאגדת בתוכה כ- 50 חברים שעיסוקם בגידול ושיווק עופות, הגישה לבית משפט השלום בנצרת תביעה כנגד המשיבים, ת.א. 2238/00 להשבת סך של 412,295 ש"ח שהוא לטענתה, יתרת הסכומים שהופחתו ע"י המשיבים מהמחיר המוסכם של העופות שהמבקשת סיפקה להם בשנת 1998.

המבקש מס' 2, שגם עוסק בגידול עופות, הגיש אף הוא תביעה כנגד המשיבים, ת.א. 2237/00, ולפיה תבע מהמשיבים להשיב לו סך של 8257 ש"ח שהוא יתרת הסכום שהופחת מהמחיר המוסכם של העופות שהוא סיפק למשיבים במהלך שנת 1998, בנוסף, תבע המבקש באותה תביעה מהמשיבים פיצויים בסך של 12,800 ש"ח של נזק שלטענתו נגרם לו עקב סגירתה הפתאומית של המשחטה שהנתבעים הפעילו.

בשתי התביעות נתבעו המשיבים 1 ו- 2 כצדדים ישירים להסכמים שנערכו ע"פ הנטען בתביעות עם המבקשים.

משיבות 3 ו-4 נתבעו מכח פקודת השותפיות, בהיותן שותפות בשותפות- המשיבה 1.

משיבה 5 נתבעה משנטען כי היא מחזיקה את כל מניותיה של משיבה 4 - תנובשות , זאת באמצעות בא כוחה, ועליה חלה כל האחריות הנזיקית ו/או הכספית בגין פעילותיה של משיבה 4 כשותפה. עוד טענו המבקשים לחבותה של משיבה 5 מכח דיני הרמת המסך, ע"פ דיני החברות וחוק השליחות.

3.         זמן רב לאחר שמיעת הראיות וכעשרה חודשים לאחר הגשת הסיכומים האחרונים בתיק הגישו המבקשים לביהמ"ש קמא בקשה במסגרתה ביקשו לצרף כראיה מטעמם העתק של הסכם בין המשיבים 1,2,3,5 בעניין הקמת המשחטה ואשר נושא תאריך של 26/12/91 ( להלן : "המסמך " או " הראיה " ) וכן ביקשו לאפשר להם לחקור את עדי המשיבים ו/או את נציגיה המוסמכים של תנובשות ותנובה ביחס להסכם וכן לאפשר השלמת סיכומים במידת הצורך.

המבקשים טענו כי העתק ההסכם הועבר לפקס של בא כוחם ,ע"י פלוני אשר לא הזדהה.  לטענתם, הסכם זה לא גולה להם בשלבי גילוי המסמכים והעיון בהם.

המבקשים טענו בבקשתם זו כי מטרת הגשת המסמך היא להוכיח כי כינון השותפות בעניין המשחטה היה אמור מלכתחילה להסתיים בשנת 1999, דבר שיש בו כדי להוכיח כי המשיבים ידעו מראש כי המשחטה תפסיק לפעול בשנת 1999, ואף על פי כן הציגו מצג לפיו המשחטה תמשיך לפעול כרגיל גם בשנת 1999.

4.         כפי שעולה מפסה"ד של ביהמ"ש קמא הרי ביהמ"ש הציע כי המסמך יוגש וכל צד יוכל לטעון לגביו בסיכומיו. כן עולה מפסה"ד כי המבקשים לא הגיבו להצעה, אולם, מתגובת המשיבים להצעת ביהמ"ש עולה כי ההצעה לא נתקבלה ע"י המבקשים, ובאשר לבקשה להתיר הגשת ההסכם הנ"ל כראיה לעיצומה, קבע ביהמ"ש קמא כי לאור המסקנה אליה הגיע, לפיה יש בראיות שהוצגו בפניו כדי לקבוע כי בידי מנהלי המשיבים היה מידע מספיק כדי לבסס חשש ממשי ביותר לכך שהמשחטה לא תמשיך פעילותה בשנת 1999,  אין הוא נזקק למסמך הנ"ל ואשר מטרתו היתה לאשש את ידיעת המשיבים לגבי אפשרות סגירת המשחטה. בית המשפט הוסיף וקבע באמרת אגב כי היה על המשיבים לגלות את אותו מסמך  בהיותו רלוונטי להליך , לאור טענות המבקשים.

5.         להשלמת התמונה נציין כי בפסק דינו מיום 23/7/06 קבע ביהמ"ש קמא ( כב' השופטת אסתר הלמן) כי המבקשים זכאים להשבת יתרת הסכומים שהופחתו מחשבונם בשנת 1998 ונפסק כי על המשיבים 1 עד 4 לשלם למבקשת סך של 412,295  ש"ח ולשלם למבקש סך של 8,257 ש"ח ( הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31/12/98 ).

תביעת המבקש ככל שהיא מתייחסת להפסדיו בגין סגירת המשחטה , נדחתה לאחר שנקבע כי לא הוכח הנזק הנתבע על ידו .

התביעות כנגד משיבה 5 - תנובה , נדחתה לאחר שביהמ"ש קמא קבע כי אין בראיות שהוצגו כדי להקים תשתית מספקת לחיוב תנובה מכוח היותה בעלת מניות בתנובשות , בחובותיה של תנובשות.

על פס"ד זה הגישו המשיבים 1 עד 4 ערעור ( ע"א 1253/06)  והמבקשים הגישו ערעור שכנגד שבמסגרתו הוגשה הבקשה דנן.

הטענות בבקשה

6.         במסגרת הבקשה דנן מבקשים המבקשים לצרף כראיה מטעמם את המסמך הנ"ל. המבקשים חוזרים על טענותיהם שהעלו בפני ביהמ"ש קמא ומציינים כי במידה ויוכח כי המסמך מקורי ונכון הרי יש לו משמעות קריטית לגבי חיובן של המשיבות, ובפרט לגבי חיובה של תנובה בחוב של תנובשות כלפי המבקשים.

לטענתם ביהמ"ש קמא טעה כאשר החליט שלא לקבל את המסמך כראיה שכן  יש במסמך זה  כדי להוכיח חובה עצמאית וישירה של תנובה לכל חיוב שחויבה בו תנובשות כלפי המבקשים ללא הליך של הרמת מסך בין תנובשות לתנובה.

המבקשים טוענים כי הם לא ידעו על קיומו של ההסכם האמור וכי מיד כשנודע להם על קיומו הם פנו בבקשה לביהמ"ש קמא לצורך צירופו כראיה מטעמם.

עוד טוענים המבקשים כי הם לא ידעו כי תנובה התחייבה בכתב לשאת בכל חיוביה של תנובשות ולו ידעו על כך לא היה צורך במטלה המורכבת של הרמת מסך. 

טענות המשיבות

7.         המשיבות טוענות כי לא נתמלאו התנאים להגשת ראיה בערעור אשר נקבעו בפסיקה וכי המבקשים אינם עומדים במבחן "העדר אפשרות להגיש את הראיה לערכאה קמא". לטענתם;